נסו לחשוב רגע על כל הרגעים בהם פרגנתם לבת הזוג, לילדים שלכם, לסבא, לקולגה בעבודה ואולי גם לבוס. באילו מחמאות השתמשתם? אני מניחה שהיו שם המחמאות הגדולות כמו: "מהממת!", "מוכשר ברמות", "גאון", "כישרוני ברמת פיקאסו", וגם "נסיך ונסיכה", בטח מככבות. מחמאות צנועות יותר כמו: "כל הכבוד על ההשקעה והמאמץ", נשמעות פחות. אלוהים, כך אומרים, מסתתר בפרטים הקטנים. מסתבר שמחמאות קטנות, ממוקדות וספציפיות עדיפות על פומפוזיות מתפרצת.
כשאנחנו מחמיאים למישהו, אנחנו רוצים לגרום לו להרגיש טוב. אנחנו רוצים לציין כמה מרשים, מיוחד ומוכשר הוא. פרגון ושבחים הם כלי מצוין לחיזוק הביטחון העצמי, שיפור התדמית, בניית מוטיבציה, ויצירת דפוסי התנהגות מתפתחים ובריאים. אבל עם כוח גדול מגיעה גם אחריות גדולה. כשמחמיאים לא נכון, עשויים להגיע בדיוק לתוצאה ההפוכה. מבולבלים? הרשו לי להסביר.
מחמאה בונה מחמאה הורסת
מחקרים - קשה להבין את העולם בלעדיהם, אך גם לא פשוט להבין אותו בעזרתם. ככה זה כשתופעות שנראות פשוטות מגוללות מאחוריהן מחקרים ארוכי שנים. מחקר אחד מספר על ילדים שרוכשים כלים חברתיים כשמשבחים אותם על נימוסים והליכות. עוד ניסוי מגלה שפרגון יוצר ילדים חסינים נפשית. אך אז מגיע עוד פרסום שגורס שמחמאות פוגעות במוטיבציה הפנימית ובמקרים מסוימים גם בהערכה העצמית של ילדים. מי צודק? כולם. הפסיכולוגים ג׳ניפר הנדלונג קורפוס ומארק לפר החליטו שהם מרימים את הכפפה ומנתחים 30 שנה של ניסוייים על ההשפעות של שבחים. אחרי הניתוח המעמיק הם הגיעו לשבע מסקנות שכדאי לנו לאמץ לפני שאנחנו מבטאים הערכה כלפי הילדים, החברים או הקולגות.
1.תרגיעו עם הסופרלטיבים: כשנולד לכם ילד חדש העולם מפסיק מהתנהלותו הקבועה ומתמקד במעשיו, חיוכיו פרצופיו של העולל המתוק. כל דבר קטן שהוא עושה מדהים ומרתק. כל מילה חדשה היא פואמה, וכל פאזל הוא יצירת אמנות. אפשר להבין מדוע המילים השימושיות ביותר אצל הורים חדשים תהיינה "גאון" ו-"מושלמת קטנה". אבל זאת בעיה. כשילדים מתרגלים ששוזרים לראשם כתרים עם כל פעולה קורים שני דברים; הם מוכנים פחות להתאמץ ולהשקיע, כי הרי כבר הוכתרו וזכו להכרה. דבר נוסף שמתרחש הוא שמחמאות שאינן כוללות השתפכות והערצה לא מדגדגות את קצה בלוטת השבח אצלם. הם לא מסתפקים בהערכה ופרגון מינוריים, וחשים תסכול כשהם לא מקבלים תשואות, או כשהם נתקלים בקושי.
2.תהיו יותר ספציפיים: כשאתם אומרים משהו כוללני כמו: "מדהים שאין דברים כאלה", קצת קשה להבין מה מרכיב את תמהיל המדהימות הזה ומה אפשר לעשות איתו אחר כך. כשאתם מונים את הפרקטיקה הספציפית אתם עוזרים לאדם שמולכם לשחזר את הצלחתו פעם נוספת. "אני מעריכה את ההתמדה שלך", או "הדרך בה הצגת את הטיעון הזה הייתה מפתיעה ומעניינת" עדיפים על "אחלה עבודה". פידבקים מעמיקים שכאלה מראים על התעמקות וחשיבה יותר מרשימת המחמאות הקבועה שנזרקת לחלל האוויר.
3. הקפידו לומר את כל האמת ורק האמת: בכל חבורה יש את החבר הכנה שמחמאה ממנו מרגשת אתכם עשרות מונים יותר מכל יתר החברים. כשהוא מחמיא, אתם יודעים שעשיתם משהו טוב. ילדים רגישים מאוד למחמאות לא אותנטיות. שבחים מזויפים גורמים לאנשים בכל גיל לקחת את הדברים שלכם פחות ברצינות, וגם לחשוד במניעיכם לחלוקת המחמאות. מחמאות ריקות גורמות למקבל המחמאה להרגיש שאיננו מבינים אותו, או את מה שמשמעותי בעיניו.
4. שבחו תהליכים ותכונות הניתנות לשינוי: אתם יכולים לשבח מישהו על האינטליגנציה או על המראה המצודד שלו. אם תחשבו על זה לעומק, את שניהם הוא קיבל בירושה מהוריו מבלי לעשות כלום. כשאנו משבחים ילדים על תכונות מולדות, אנחנו משמרים דפוס חשיבה מקובע. מחקר של קרול דואק הראה שכשמשבחים ילדים על יכולות ותכונות, הם נעשים הרבה יותר זהירים ונמנעים מאתגרים. בפשטות - הם חוששים לאבד את מעמד הגאונות שניתן להם על ידי תשובה שגויה. כך נוצרת משוואת "הצלחת - הנך איינשטיין", "טעית - מנת המשכל שלך שווה לזו של נעל". מחקרים נוספים הוכיחו שמחמאות על יכולת יפגעו במוטיבציה של ילדים עם דימוי עצמי נמוך, ויגבירו את הסיכוי לנרקיסיזם בילדים עם דימוי עצמי גבוה. העדיפו מחמאות על תהליכים ודרך. ציינו לשבח התמדה, השקעה, תהליכים ולא תוצאות.
5. אל תשוו לילד של השכן: זה נחמד להיות התלמיד המצטיין בכיתה (או ההורים שלו), אבל נחמדה הרבה פחות היא ההשפעה של שבח מבוסס השוואה חברתית. חוקר בשם קורפוס אסף למעבדה שלו ילדים וביקש מהם למלא משימה. לאחר המשימה נתן להם החוקר אחת משלושת התגובות הבאות: שבחים המבוססים על השוואה חברתית, "הצלחת יותר מהילדים האחרים", שבחים הקשורים למיומנות "התמודדת עם המשימה בצורה יצירתית", או שלא שיבח כלל. לאחר מכן נתן להם משימה נוספת, אך נמנע מלתת להם פידבק בסיומה. הילדים ששובחו על בסיס חבריהם למשימה גילו אבדן מוטיבציה, בעוד אלה שהוחמאו על הדרך בה התמודדו הראו עניין ורצון מוגברים לפתרון המשימה.
כשאתם משבחים ילד בהשוואה לאחרים, אתם אמנם מעודדים אותו להיות הישגי ותחרותי, אבל גורמים לו לאבד עניין ברגע שהוא לא עומד במקום הראשון. בעיה נוספת שעולה כשמשבחים לפי ביצועיהם של אחרים, היא שהופכים את התחרות למטרה. שיפור מיומנות, התעמתות עם קשיים, ופיתוח אסטרטגיות חשיבה הופכים ללא רלוונטיים אם הם לא מובילים להצטיינות. התחרותיות גם מייתרת את מקומם של התנסות והתמודדות עם אתגרים.
6. אל תהרסו תחביבים במחמאות: אינני מתכוונת לומר שאם מישהו אוהב לנגן בגיטרה אסור לכם לומר לו כמה הנגינה שלו משובחת. יש לעשות זאת בצורה חכמה. כלומר, להחמיא לו מידי פעם בפעם, אבל לא בכל פעם שהוא מרים את כלי הנגינה ומתחיל לסדר את האקורדים. מדוע, אתם שואלים? כי יש סיכוי שתיקחו לבחור המסכן את המוטיבציה הפנימית. כשאדם בוגר או ילד מתרגלים לקבל מחמאות על פעולה מסוימת המוח שלהם עושה חיווט מחדש. "אני עושה את זה כיוון שמחמיאים לי", למרות שבתחילה עשיתי את זה פשוט כי אני אוהב לעשות זאת. כך יהפוך שעשוע עם שואב האבק למטלה בעיניו של ילד שקיבל טפיחה על השכם בכל פעם. "אני לא משחק עם המכשיר כי הוא מגניב, אלא מבצע בשביל אימא המשבחת אותי".
7. אל תשבחו את המובן מאליו: אם היללתם ושיבחתם על פעולה פשוטה יקרה אחד משניים; אנשים ימצאו את ההתלהבות שלכם משונה, או יחשדו שאתם חושבים שהם מטומטמים. במחקר הזה הראו לילדים אמריקאים בני 4-12 סרטונים ובהם סטודנטים שפותרים בעיה. שני הסטודנטים הצליחו להשלים את המשימה, אבל רק אחד מהם קיבל "כל הכבוד". כל הילדים מכל הגילאים הסכימו שהסטודנט ששובח התאמץ יותר, אך ככל שגיל הנבדקים עלה הם תפסו את אותו סטודנט כחכם פחות.
רוצים לדעת אם המחמאה שלכם טובה? נסו את כלל האצבע הבא: שאלו את עצמכם "האם המחמאה שלי יכולה לעמוד בפני עצמה?". אם היא משתפכת וחסרת גבולות, לא מדויקת, ניתנת על דברים פעוטים, או עומדת רק בהשוואה לאחרים או לתוצאות הסופיות - כנראה שלא.
כתבו בקבוצה שלנו מהי המחמאה המשמעותית ביותר שקיבלתם או חלקתם.
שלכם,
יהודית
כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״
עורכת: הדר אזולאי