״אם תבנה את זה, הם יבואו״ - תובנות מהתפתחות הפודקאסט "חושבים טוב"


חושבים טוב בן שנתיים, 50 פרקים, ומיליון האזנות

לא כל יום חוגגים שנתיים להגשמת חלום; בטח לא כזה שכל כך הרבה אנשים היו מעורבים בהגשמה שלו, החל מעשרות האורחים הנהדרים (!) שהשקיעו מזמנם היקר ועד אליכם - קהילת המאזינים שבלעדיה זה לא היה קורה. היום עלה לאוויר פרק 50, ומאחוריו יותר ממיליון האזנות שלכם - או ליתר דיוק, 1,123,303 מהן, לא סופי.


האהבה שלכם לפודקאסט, והעובדה שסייעתם לי להפיץ אותו במעגלים רחבים יותר ויותר לימדה אותי שיעור חשוב, או כמו שניסח את זה קווין קוסטנר בסרט "שדה החלומות", "אם תבנה את זה - הם יבואו". כשלחצתי על כפתור ההקלטה האדום לראשונה עם גרון מעט יבש, הרבה חששות ומשפט פתיחה אחד: ״ברוכים הבאים לתכנית חושבים טוב״, לא העליתי על דעתי שאם אבנה את זה, לא רק שתבואו, אלא תשארו ותקראו לעוד חבר שחייב לשמוע את הפרק הזה. לכבוד חגיגות היובל, רציתי לומר לכם תודה, ולהעניק לכם כמה מהתובנות החשובות ש״חושבים טוב״ לימד אותי על פסיכולוגיה חיובית, ועל התחייבות למטרה.


1. אין לאן לברוח - להתחייב על מטרה בפומבי

הרעיון ליצור את הפודקאסט, עתיק מביצועו לפחות בשנה תמימה; אחי הגדול והיקר, דוד היה נפגש עם שותפו הנהדר, איתן, מידי שבוע כדי להקליט פודקאסט משלהם - "השבוע". ראיתי אותם מקליטים, צוחקים, ופשוט מדברים על מה שהכי מעניין אותם לדבר. היה שם איזה קסם באוויר. "למה שלא תקליטי גם פודקאסט?" שאל אותי דוד. ולמרות שהיו לי בראש (כמו לכולנו) כמה תשובות טובות ל״למה לא?״ (מי ירצה להגיע ולדבר? מי יקשיב לזה? מי מכיר פודקאסטים?), החלטתי ללכת על זה.


הזמן עבר, ולא הקלטתי קצה קצהו של פרק. לא ויתרתי על הרעיון, פשוט לא עשיתי איתו שום דבר. עד שהחלטתי להשתמש באסטרטגיה האהובה עלי למצבי דחיינות קשים - התחייבות בפומבי. אם פעם אנשים היו צריכים לצאת מהבית, להתלבש יפה, לעמוד בכיכר העיר עם המגפון ולצעוק מול ההמונים את ההתחייבות שלהם, היום זה קורה במרחק של קליק וחצי; נכנסתי לפייסבוק וכתבתי: ״זה קורה! בעוד שבועיים אני מוציאה פרק ראשון בפודקאסט שלי״, ולחצתי על כפתור שאין ממנו חזרה - ״פאבליש״. זהו, עכשיו באמת אין ברירה.


לשיטה הזאת קוראים "יצירת סביבה של אין ברירה" זו שיטה שימושית להפליא למצבים שבהם אין דד-ליין, ואין דבר שיגרום לנו להפשיל שרוולים כי ״עכשיו זה הרגע המתאים״, הרי תמיד אפשר לדחות את זה בעוד שבוע-שבועיים-אחרי-החגים-שנה-הבאה-כשיהיה-לי-זמן. ברגע שמערבים עוד אנשים בתוכניות שלנו, נרקם חבל מניע שמושך אותנו אל עבר המטרה - אנחנו רוצים לעמוד במילה שלנו, אנחנו יודעים שיש מישהו שמחכה, מישהו שישאל, מישהו שיתאכזב, אנחנו עוברים ממצב צבירה כללי של דיבורים למצב של צעדים, פעולות ותוצאות. ה״סוד״ שלי היה, שברגע ההתחייבות, עוד לא היה כלום - לא ציוד הקלטה, לא אורחים פוטנציאליים ולא נושא לפרק - אבל עכשיו כבר אין ברירה. יצאתי לחנות. קניתי את הציוד. התקשרתי לכמה קולגות מתחום הפסיכולוגיה החיובית. והתחלתי. וברגע שאנחנו בפנים, אז עוד שבועיים אמור לצאת פרק. לא?

2. להשיג הצלחות קטנות - ואז להגביר

"אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל?" שאל הפילוסוף ג'ורג' ברקלי כבר במאה ה-18, ובכך העלה את הסוגייה - האם משהו יכול להתקיים אם לא מבחינים בו? איך מתחילים משהו חדש מאפס וגורמים לאנשים להכיר אותו? עמדתי בפני בעיה - איך אנשים ידעו שכדאי להם לדעת? כן, בהתחלה שלחתי לא מעט פניות לשמות הגדולים. במקרה הטוב, קיבלתי סירוב מנומס; ובמקרה הרע, דממת אלחוט. התעלמות.


במקום להיעלב ולוותר, הזכרתי לעצמי - ״עדיין לא״, אולי בהמשך התשובה תהיה אחרת. אחרי הכל, התמריץ של אורחים להשקיע מזמנם היקר בפודקאסט שעוד לא ממש מאזינים לו, הוא אפסי. אז הרחבתי את היריעה, נחתתי על הקרקע ושלחתי פניות יותר ריאליות: חוקרים שעוסקים בתחומים מעניינים מאוד, אנשי שטח לא מאוד מפורסמים, אנשים שרוצים לקדם פודקאסטים, בקיצור - אנשים שאולי יסכימו, אבל גם יתנו הרבה ערך. וברגע שהחבר׳ה הטובים האלה היו בפנים, הם שיתפו את הפרקים ועזרו לי להפיץ את הבשורה.


בכל פעם שאנחנו עומדים בהבטחה, אפילו קטנטנה, ביננו לבין עצמנו, מתחיל להיבנות אמון. אנחנו רואים הצלחונת. ואחרים רואים את זה גם. עדיף לנו לקחת מטרה אחת צנועה ולעבוד בצעדים קטנים שיהיו קלים לביצוע והתמדה, כדי להראות לעצמנו (וגם לעולם) שאנחנו יכולים. אני לא צריכה לספר לכם, כשאתם מרגישים מסוגלים - אתם רוצים עוד.


כך, ככל שהפודקאסט התמיד וצבר האזנות, הוא נהפך אטרקטיבי יותר גם עבור אורחים פוטנציאליים. אם בהתחלה הצעתי לאורחים להשתתף בפודקאסט אלמוני, אחר כך יכולתי לספר להם על 30,000 האזנות לחודש, להמשיך ל-50 ו-100 אלף, ולהשתמש בזה כתמריץ הרבה יותר משכנע, במיוחד לאנשים עסוקים ביותר ביותר. וכך ה״עדיין לא״ הפך ליותר ״כן״ ואפילו כמה סיפורים משעשעים של אורחים שלא רצו להשתתף ואחר כך ביקשו להשתתף בעצמם.

3. כולם מנצחים - לעשות את מה שאוהבים ולתרום גם לאחרים

הקלטת הפודקאסט היא אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות; אני מחכה לזה כמו ילד שמצפה לביקור בחנות הממתקים; זה מרגיש לי כמו ״האק״ מטורף. אני פוגשת את האנשים שהכי מעניין אותי לפגוש, שאם נודה על האמת, לא ממש היינו נפגשים לקפה סתם כך. הפודקאסט מספק לי "תירוץ" לשבת איתם פנים מול פנים ולדבר על הנושאים הכי משמעותיים ומרתקים בעיני.  


קלישאה אחת, מספרת שהדרך הטובה ביותר ללמוד, היא ללמד מישהו אחר, וקלישאה אחרת, אחותה, מספרת שגורם האושר הגדול ביותר, הוא להסב לאחרים אושר. וכמו בחלק מהקלישאות, הן יודעות על מה הן מדברות. והן אפילו מגובות במחקר. בזמן שאני עושה את מה שאני אוהבת ונהנית ממנו, גם אחרים מרוויחים, וזה עיקרון שאני מלאה בהכרת תודה אליו. הפודקאסט הוא לא רק תחביב מהנה - אלא דרך מרכזית, ואפקטיבית מאוד, לקדם את המטרה שלי: להפיץ כלים יעילים ופשוטים מעולם הפסיכולוגיה, כדי לעזור לכמה שיותר אנשים לחיות טוב יותר.


״סליחה על השאלה״, נשאלתי לא פעם, ״את לא חוששת שאם תספרי הכל בפודקאסט אז לא יבואו לפגישות/סדנאות/הרצאות שלך?״. זו באמת שאלה. אבל מי שעזר לי לענות עליה, זה סטיבן קובי. קובי כתב ספר מעורר השראה שמכר כמות עותקים מזערית של כ-30 מיליון ספרים. הספר "שבעה ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" מציע כמה עצות יקרות מפז, אחת מהן היא ההרגל ״לחשוב על ניצחון לכולם״. לעיתים אנחנו נוטים לתפוס גישה של מנצח-מפסיד. אם אני אצליח, אז אצליח יותר ממישהו אחר. אם אני אתן, לא יהיה לי, לא ישאר לי מספיק, ועוד מחשבות אוטומטיות בגרסאות יצירתיות. מעבר לזה שההשוואה האינסופית היא מאמללת בפני עצמה, הפתרונות היפים, אלו שמרגישים טוב באמת, הם אלו שמייצרים מצבי ניצחון לכולם. גיליתי שכמה שאני נותנת יותר, ככה אני מקבלת יותר חזרה - בכל המטבעות; האישיים, מערכות היחסים, וכן- גם העסקיים.

[הקשיבו גם לפודקאסט בנושא שימוש בחוזקות שלנו]


4. תקלות וקשיים הם חלק מהדרך - וכדאי להשלים עם זה

אבל לא הכל זהב ולא דבש (וגם לא נצנצים). לפעמים יש אכזבות, נפילות, סירובים וטעויות. אגדת פודקאסט אחת מספרת על אורח אחד (שמו ישאר במערכת), כזה שעבדתי קשה מאוד כדי שיגיע לתכנית. ביום ובשעה הנעוצים ביומן, ישבתי לי בבגדי הטובים, האוזניות כבר על הראש, המחשב כבר מקליט, הקומקום כבר רותח ואני מזמזמת את מוזיקת הפתיחה. נשארתי לזמזם עוד הרבה זמן לבד, כשאין איש ואין עונה. נזכרתי ב״קיץ של אביה״, כשאביה חוגגת יום הולדת 10 ואף אחד מהילדים בשכונה לא מגיע. ניסיתי להקליט פרק לבד, אבל מצב הרוח שלי כבר לא היה בעניין. לבסוף קיבלתי הודעה קצרה ולא מרצה: ״נקבע מועד אחר״.

יש עוד קשיים, טעויות ואגדות פודקאסט רבות; ציוד שמפסיק לעבוד בן רגע, טעויות במיון - אורחים שעשו הרבה רושם אבל לא ממש עושים את העבודה, מאזינים לא מרוצים, ואפילו כמה פרקים (רחמנא ליצלן) שבכלל לא יצאו לאור אחרי כל המאמץ.

קשיים הם חלק מהסיפור. אין פרויקט בלי תקלות ומכשולים. כשאני משלימה עם זה שזה חלק מהדרך, שאני רחוקה מלהיות מושלמת, שהפודקאסט לא מושלם, לא מתאים לכולם, ולפעמים גם עושה פדיחות, החיים קצת יותר קלים.


5. להקשיב למה שיש לאחרים לומר - ולקבל חכמה של אלפים

אני משקיעה בפודקאסט כ-6 שעות מידי שבוע - בפגישות, שיחות מקדימות, עריכות ועבודה מסביב, אבל הפודקאסט הוא לא רק שלי, אלא גם שלכם. הידעתם? את השם ״חושבים טוב״ - אתם הצעתם! בין הרעיונות הטובים (שלכם) תמצאו גם את פרקי הלייב שנערכו והוקלטו מול קהל, פרק שאלות ותשובות אישיות ועוד פניני חכמה רבים וטובים בצורת שאלות, הצעות לאורחים והערות פוקחות עיניים.

אנשים אוהבים לעזור, אנשים אוהבים שמבקשים בעצתם. כשאנחנו מבקשים עצה או עזרה מאדם אנחנו למעשה מחמיאים לו על היותו בעל ידע וכישורים. האדם שבחרנו להיעזר בו חושב שאנחנו כנראה חכמים אם בחרנו דווקא בו. אז אם חשבתם "אם אבקש, אתפס כחכם פחות", אתם בהחלט יכולים להירגע. חשוב גם לזכור שבקשת עזרה מעידה על כך שאתם נמצאים בקשרים טובים עם אנשים מעניינים וחשובים, וכי בקשת העזרה אינה תחרות "מי טוב יותר", כי אם משימת צוות לפתרון הבעיות.


לאורך כל הדרך (וגם עכשיו), אני מבקשת את הפידבק. אני תמיד שמחה לקבל כל רעיון לשיפור, ביקורת, עצה או סיפורים על איך הפודקאסט עזר לכם. זה עוזר לי לעזור לכם הרבה יותר טוב. לא הייתי יכולה לעשות את כל זה לבד.

[קראו גם מדוע כדאי לבקש עזרה]


וברוח השנה החדשה - זה הזמן לסמן את היעד שלכם

בשנתיים האחרונות, אתם עזרתם לי להגשים את החלום שלי (אל דאגה, ממשיכים!). הזכרתם לי פעם אחר פעם מדוע הפרוייקט הזה קיים. אני רוצה להגיד לכם תודה, וגם לבקש מכם להפיץ ולספר למי שזה עשוי להועיל לו, כי אני מאמינה שיש שם עוד הרבה מעגלים שטרם הגענו אליהם, כאלו שלא יזיק להם לחשוב טוב על דבר אחד או שניים בחייהם. אני מחכה לדעת מה אתם אוהבים, מה פחות, ומה לדעתכם אפשר לשפר. לקראת 2019 שבפתח, אני מקווה שגם אתם תחליטו שהגיע הזמן להגשים חלום או מטרה משלכם, ושהעקרונות הנ״ל יועילו לכם בדרך.


שתפו בקבוצת הפייסבוק מה אתם לומדים מסיפור חייו של הפודקאסט ומה המטרה שתרצו להגשים השנה.


שלכם,

יהודית.

נ.ב מצורף קצת כיף עם הילדים מאחורי הקלעים. ככה זה נראה רגע אחרי שאורחים עוזבים.


צרו קשר

רוצים להתייעץ, להתעניין או להזמין אירוע?

אל תהססו, אני נהנית לעזור.

hi@judithkatz.me | לתיאום שיחה לחצו כאן

  • Black Facebook Icon
  • Facebook - Black Circle
  • Black LinkedIn Icon
  • Black YouTube Icon