אז למה בעצם כל כך קשה לנו לעשות שינוי? למה גם כשאנחנו חושבים שאנחנו כבר על הגל, זה לאט לאט דועך ואנחנו חוזרים לאותה הנקודה? מסתבר שזה לא קורה רק לכם.
אנשים מבטיחים לעצמם שוב ושוב שהפעם זה יעבוד. אפילו ירמי קפלן שר: "ממחר מבטיח לך אפסיק לעשן..." - זה נשמע כמו משהו שיעבוד לו? להפסיק לעשן ממחר נשמע לכם פתרון טוב? או האם ממצב של בטטה נצליח ללכת 3 פעמים בשבוע לאימון טי אר אקס בחדר כושר?
מה קרה מהרגע ההבטחה שלכם?
החלטתי - מחר אני רצה. רציתי, ממש רציתי, קמתי בבוקר ואמרתי היום אני ארוץ, ואז לא היה לכם כוח, החלטתם לדחות את זה לערב, אבל אז אמרתם טוב, מחר? בדיוק אז אתם רואים את השכן שלכם יוצא לריצה וחושבים "אם רק הייתה לי המשמעת העצמית שלו". זאת טעות.
מסתבר שלאף אחד מאיתנו אין מספיק מהחומר הנחשק הזה, משמעת עצמית.
והרבה פעמים כשננסה להישען על משמעת עצמית, ניפול בסוף. לכל אחד מאיתנו יש קצת מאוד משמעת עצמית. זה די הגיוני גם כשחושבים על זה - למה שבעצם יהיה לנו כוח לעשות משהו שאנחנו לא רגילים לעשות?
אז נתחיל מחדשות רעות - לא תהיה לכם יותר משמעת עצמית. מצטערת. נמצא במחקר שרוב האנשים רוצים יותר משמעת עצמית והרב המוחלט לא יכול להשיג עוד. אבל, יש גם חדשות טובות - אתם יכולים להצליח גם עם המשמעת העצמית שיש לכם.
מה הקטע?
טוני שורץ וג׳ים לוהר, מסבירים לנו, אנחנו צריכים להפסיק להשתמש במשמעת עצמית כבסיס לשינוי, כי אי אפשר לסמוך עליה. לפני שנמשיך - תתרכזו רגע, תעלו בראש את היום בבוקר.
צחצחתם שיניים הבוקר? מה היה שם? קמתם בבוקר ואמרתם לעצמכם - כן, היום זה קורה! היום אני אצליח לצחצח שיניים כמו שהבטחתי לעצמי, ואני אתאמץ ואעשה את זה טוב ולא אתחמק? כנראה שלא. זחלתם החוצה מהמיטה, בחצי מודעות, אולי אתם אפילו כבר לא זוכרים את האירוע.
אז למה לצחצח שיניים כן ולעשות דיאטה, או להפסיק לעשן לא?
הרבה מהדברים שאנחנו רוצים להכניס או להוציא מחיינו נשענים על משמעת עצמית. ולצחצח שיניים לא - אלא מתבסס על טקס! אנחנו לא חושבים על זה בכלל, זה אוטומטי.
בעצם הפסיכולוגיה החיובית מציעה דרך שונה לחשוב על השינוי, במקום להתעסק במשמעת עצמית, שכלכך קשה לנו איתה, כדאי לשלב בחיינו טקסים.
מה זה טקס בדיוק? טקס זו בעצם התנהגות מוגדרת ומדויקת, זה אומר שאנחנו יודעים איך לעשות אותה, מתי לעשות אותה ומה זה בדיוק אומר בכלל לעשות אותה? כשאנחנו בוחרים זמן ברור וקבוע להרגל החדש שאנחנו יוצרים, אנחנו לא צריכים להתאמץ ולהתלבט ולבזבז אנרגיה על מתי נעשה אותו? הרעיון הוא להפוך התנהגויות בחיים שלנו לאוטומטיות, כך שלא נצטרך לדון עם עצמינו ולגייס משמעת עצמית.
לא תמיד קל ליזום את הטקס, אבל חובה שיהיה קל לקיים אותו! הטקס צריך לדרוש מאיתנו מעט מאוד כל פעם, אחרת נחזור לאותה נקודה, שאנחנו מעדיפים להתחמק ממנו, או שיהיה לנו קשה מידי ונוותר. אז כדאי להתחיל בקטן.
בואו נחשוב על דוגמאות:
קודם כל צריך לחשוב מה בכלל בא לי לשנות? ואז לחשוב, איך זה בכלל מתבטא? (אם אני רוצה חיים בריאים יותר, מה זה בכלל אומר? לעשות ספורט? לא לאכול שטויות, להגדיר להגדיר להגדיר, ככה אני גוזרת לעצמי טקס אחד).
אז רציתם להפסיק לעשן? זה לא יקרה ביום. מה דעתכם לדחות את הסיגריה הראשונה של הבוקר ב10 דקות? או להוריד סיגריה אחת מהכמות היומית שלי? (רק אחת - נשמע קל נכון?)
ספורט - אני אקום על הבוקר- כן עוד לפני הצחצוח שיניים אפילו - ואעשה 2 כפיפות בטן, רק שתיים, או אעשה סיבוב הליכה של חמש דקות, רק חמש דקות!
הרעיון הוא פשוט להוסיף משהו קטן ו*קבוע* שאנחנו יכולים לבצע! עדיף להצליח הצלחה קטנה מאשר להיכשל כישלון שאפתני…
נמצא שלוקח בממוצע 30 ימים, להכניס טקס לחיינו, כך שהוא יהפוך לפעולה אוטומטית עבורנו.
בעולם היום יש כל-כך הרבה דרישות מאיתנו, ככה שזה לא רק חשוב להכניס טקסים לחיינו, אלא גם נחוץ כדי שבטוח נעשה את הדברים שאכפת לנו מהם וחשובים לנו.
זכרו שטקסים נועדו גם כדי להוסיף וגם כדי להוריד הרגלים.
מה שחשוב! זה לא להעמיס, אם יש לנו 10 שינויים - אנחנו נסיים עם אפס. חשבו על טקס אחד כל פעם, ורק אחרי שאתם מרגישים שהוא נטמע, והוא אוטומטי (כשבלי לחשוב אתם עושים 2 כפיפות בטן כשאתם קמים!) רק אז תוסיפו עוד אחד, או תרחיבו את הטקס ל-2 כפיפות בטן וחמש דקות הליכה - משם תתפרעו עם הדמיון.
הרבה פעמים עוזר כשיש מישהו שעוקב אחר השינוי שלכם. עשו לעצמכם טבלה לימים של הטקס סמנו אם עשיתם אותו, או התקשרו לחבר לספר לו שעשיתם, ושאלו אותו אם עשה את הטקס שלו. זה גם הופך את זה להרבה יותר כיף.
פעם הבאה שאתם רואים את השכן רץ כל בוקר ואומרים "כמה משמעת עצמית יש לו!"- זכרו , זה פשוט טקס, זה לא קרה ביום אחד, וגם אתם יכולים, בקצב שלכם.
שלכם,
יהודית