ג'יי, קיי רולינג הרצתה באוניברסיטת הרווארד על יתרונותיו של כישלון חרוץ. רולינג, אחת הסופרות המצליחות בעולם שספריה נמכרו בלמעלה מ-450 מיליון עותקים, אינה מתביישת בתקופת חייה שקדמה להצלחתה הגדולה: "נכשלתי בכל קנה מידה" היא מספרת. "התגרשתי זמן קצר לאחר שנישאתי, הייתי מובטלת, אם יחידה, וענייה כמעט כמו מחוסרי הבית בבריטניה. זו הייתה תקופת החיים החשוכה שידעתי, אבל גיליתי שלכישלון יש גם יתרונות: כישלון נותן לך הזדמנות להשיל מעליך את הדברים שאינם נחוצים לך. בגלל הכישלון שלי הפסקתי להעמיד פנים שאני אדם אחר ממי שאני, והתחלתי להשקיע בדברים שחשובים לי באמת. אם לא הייתי נכשלת בכל קנה מידה, אולי לא הייתי מגלה בעצמי את הנחישות להתמיד בכתיבה. כישלון הוא בלתי נמנע, אי אפשר לחיות בלי לחוות אותו, אלא אם חיית את חייך בזהירות שכזו - שניתן לומר שלא חיית אותם כלל. בזכות הכישלון שלי גיליתי שיש לי כוח רצון, משמעת וחברים שערכם יקר מפז. הבנתי שאם נצליח להתרומם מעל כישלון ולצלוח אותו כשאנו חכמים וחזקים יותר - נוכל לשרוד כל דבר".
אודה על האמת, כשהאזנתי לדבריה של רולינג יכולתי להרגיש דמעה נקווית בזווית העין שלי. הרבה יותר מפתה לשמור על החזות החיצונית המושלמת, להעמיד פנים שהכל נפלא, והעסק עובד ללא טעויות. עצוב להודות, התדמית הבטוחה של האדם-יודע-הכל, חשובה לנו לעיתים יותר מלמידה והתפתחות.
הגדרה מחדש
אנחנו מתייחסים לכישלונות שלנו בצורה שגויה. הם היו יכולים להיות הרבה פחות חמורים ומכאיבים אם לא היינו מתייחסים אליהם כמקור לבושה, אשמה וחולשה. כישלון, למרות שלא נהוג לחשוב עליו ככזה, יכול לעזור לנו להשתפר פלאים. איימי אדמונסון, פרופסור לניהול ומנהיגות מאוניברסיטת הרווארד, מסבירה שאחד הדברים שמונעים מאיתנו לדבר על כישלונות בפתיחות הוא הפחד ליצור תחושה של ״הכל הולך״, אין סטנדרטים - כל אחד יכול להחזיק בביצועים בינוניים ומטה ועדיין לזכות בתמיכה, קבלה והקשבה.
המחקר שלה גילה דבר מפתיע - חשיפת הכישלונות דווקא מובילה להצלחה. אדמונדסון עקבה אחר עבודתם של צוותים רפואיים כדי להבין מהי דרך ההתנהלות המובילה למינימום האפשרי של טעויות רפואיות. טעויות עולות למערכות הבריאות הון תועפות, מסכנות את המטופלים ואף עשויות להוביל למקרי מוות במקרים קיצוניים. אדמונדסון התכוונה להוכיח שצוותים שעמדו בתנאי עבודת צוות יעילה; כמו מטרות ברורות ומשאבים מתאימים, נוטים לבצע פחות טעויות רפואיות. אך בפועל, היא מצאה את ההפך: דווקא הצוותים שעמדו בתנאי העבודה היעילה ביצעו לכאורה יותר טעויות. כשחקרה את העניין לעומק, גילתה אדמונדסון שהצוותים היעילים לא עושים יותר טעויות מצוותים שאינם יעילים - כי אם מדווחים עליהן יותר. בסופו של דבר הדיווח המוגבר הביא לכך שבזמן אמת נעשו פחות טעויות. מסתבר שהיכולת שלנו להודות וללמוד מהטעויות שלנו, היא הערובה לסטנדרט גבוה ולביצועים מעולים.
אני כישלון!
לא משנה אם זה מבחן סורר בתואר, דייט נוראי, מיזם עסקי כושל או יעד לא מושג לדיאטה- להיכשל זה ממש לא נעים. אחרי כישלון אנחנו לרוב חשים שלל רגשות שליליים כגון אכזבה, בושה, ירידה בביטחון העצמי, ולעיתים אף שנאה עצמית. אנחנו מרגישים חכמים ומוצלחים קצת פחות. ההלקאה העצמית הזאת מונעת מאיתנו להתקדם ולהשתפר; היא מדרדרת עוד יותר את מצב הרוח והמוטיבציה שלנו, מקשה עלינו לנתח באופן מחושב מה השתבש ואיך לפתח אסטרטגיה חלופית לפעם הבאה.
אם נסתכל מקרוב, נוכל לחלק את הטעויות שלנו לשלוש קטגוריות שנעות בין טעויות שראויות להאשמה עצמית לגיטימית לבין טעויות שהן ראויות לשבח:
1. טעויות שניתן היה למנוע: רוב הכישלונות בקטגוריה הזאת כוללים סטייה מההליך הנכון לביצוע המשימה. טעויות מהסוג הזה היו יכולות להימנע על ידי אימון, שיפור מיומנות ומתן תשומת לב נוספת.
סטייה: כשברור לנו בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות ואנחנו בכל זאת לא עושים מה שצריך. למשל, אתם יודעים שהדרך לסיים תרגיל היא לסגור את הפייסבוק, אבל אתם משאירים אותו פתוח בכל זאת.
חוסר תשומת לב: סטיתם מתהליך מוכר שעשוי היה להוביל אתכם להצלחה, אך הסטייה נעשית בהיסח הדעת. ההבדל בין סטייה לחוסר תשומת לב הוא שהאחרונה נעשית בטעות ולא במודע. למשל, במהלך אפיית עוגת יום ההולדת שכחתם לכבות את התנור והעוגה נשרפה כליל.
חוסר במיומנות ויכולת: אין לכם את הכישורים או התנאים המתאימים כדי לבצע את המשימה. למשל, לא הייתם בישיבה האחרונה, ועכשיו אין לכם את הידע הדרוש כדי לפתור את הבעיה.
2. בעיות מורכבת: הרבה מהטעויות שלנו מושפעות מכך שהחיים הם רצף של צירופי מקרים שאנחנו לרוב לא יכולים לצפות מראש. גם אם הקצאתם את מרב המשאבים בדרך הנכונה, תמיד תיתכן תקלה לא מתוכננת. כך למשל מצגת נפלאה ומושקעת לא תועבר אם המקרן מקולקל.
ההליך עצמו לא תואם למטרה: לכם יש את הכישורים, אתם יודעים מה צריך לעשות, אבל תהליך העבודה אינו שלם או לקוי. למשל, אתם יושבים בשיעור ומקשיבים, כותבים ומבינים את המרצה, אך מסתבר שהוא לא לימד אתכם את כל החומר ולכן לא הצלחתם במבחן.
המשימה קשה לביצוע מהימן: במקרה הזה המשימה היא כל כך קשה, שאי אפשר להיות בטוחים שתמיד תצליחו בה. כך למשל, כל ניתוח לב הוא ייחודי ומורכב, וכל ניסיון לקלוע לטעם של לקוח מסוים יכול להיות חמקמק.
התהליך כה מורכב, שברגע שנתקל בתנאים חדשים הוא יקרוס: כל שינוי של התנאים יכול לשנות את הסיכוי שלכם להצלחה. למשל, כשאתם מנסים לפרסם לקהלים שונים, מה שעבד עם קהל אחד לאו דווקא יעבוד עם קהל אחר.
3. טעויות אינטליגנטיות: כישלונות בקטגוריה זו נקראים בצדק ״טובים״. הם מספקים ידע חדש ומובילים להתפתחות וצמיחה. בדיוק בגלל זה הם זכו מאוניברסיטת דיוק לכינוי "כישלונות אינטליגנטים". כישלונות שכאלה קורים כשיש ניסוי וטעייה וגישוש שהוא הכרחי. המינוח הנפוץ ״ניסוי וטעייה״ עושה לנו עוול, כיוון שה'טעייה' מרמזת על תוצאה נכונה שהיינו אמורים להגיע אליה ופספסנו, כשלמעשה עצם הניסיון במקרים הללו הוא הצלחה.
אי ודאות: אנחנו לא יודעים איך העתיד יראה ואנחנו צריכים לקבל החלטות על סמך מה שנראה לנו הגיוני באותו הרגע. לפעמים אנחנו מגיעים לתוצאה אחרת מזו שרצינו. למשל, כשאנחנו בוחרים איזה תחום ללכת ללמוד, אין לנו ערובה לגבי התחום שיהיה נחשק ומבוקש כשנסיים את הלימודים, או אפילו שנאהב לעסוק בו בעוד עשר שנים.
בדיקות השערות: ביצוע ניסיון שנועד להראות שרעיון או הליך מסוים יצליחו, והניסוי נכשל. למשל, אתם מוציאים גרסת דמה לאפליקציה שאתם מאמינים בה מאוד, ומתברר שאתם טועים בגדול, והמשתמשים שלכם מעדיפים לעשות בה שימוש אחר ממה שחשבתם.
בדיקה אקספלורטורית: אתם עושים ניסוי כדי להרחיב את הידע שלכם ולבדוק אפשרויות נוספות ובסוף מגיעים לתוצאה לא רצויה. למשל יש לכם עומס בעבודה, ואתם מנסים מגוון שיטות להתמודדות - אחת השיטות היא לשכור את שירותיו של עובד נוסף, מה שמתברר כמהלך שגוי כי העסקתו אף מעמיסה על העומס הקיים.
סטייה מכוונת כמובן תגרום לנו להאשים את עצמינו יותר מרגע של היסח הדעת. אנו נאשים רופא שפגע למטופליו במזיד, אך נהיה סלחניים יותר על טעות של חוסר תשומת לב של רופא שלא ישן שלושים שעות בתורנות. מנגד, רצון לעשות ניסוי במטרה ללמוד משהו חדש הוא ראוי לשבח, גם אם נכשל. כשממציא דגול נכשל 100 פעמים עד להצלחה, אנחנו נסתכל על דרכו כדרך מעוררת השראה וראויה ללמידה. [קראו עוד על תסמונת המתחזה]
התמודדות מכוונת שגיאה
אז אחרי שחילקנו את הכישלונות השונים שלנו לבתי אב, חשוב להתאים גם דרך התמודדות עם כל קבוצה שכזו. את הכישלונות "הרעים" - אלה השייכים לקבוצת הטעויות הראשונה - אתם יכולים לתקן במהירות ולמנוע מראש, על ידי תשומת לב, אימון נוסף או שיפור של מיומנות שחסרה לכם. כשכישלון מגיע כחלק מתהליך מורכב, חשוב להקל עם הביקורת העצמית, כיוון שהביצוע במשימות כאלה אינו תלוי רק בנו, כי אם באנשים ומשתנים נוספים. ניתן בהחלט לעשות שיעורי בית טובים יותר, ולהכיר לעומק את המערכות בהן אנחנו עובדים, אך גם לקבל בהבנה חוסר תיאום עתידי. אל הכישלונות האינטליגנטים שנובעים מניסוי וטעייה התייחסו בחיבה וסלחנות, הם אינם יהפכו אתכם בינוניים, להפך.
מהו ההליך הפרקטי של ללמוד מכישלון?
1. לגלות כישלון - לאתר כישלונות גדולים וכואבים זה קל. אבל לפעמים אנחנו מחביאים מעצמינו את הטעויות הקטנות בדרך עד שהן גורמות לנזק ממשי. המטרה היא לעלות עליהן מוקדם יותר, לפני האסון הגדול.
2. לנתח כישלון - ברגע שהכישלון אותר, הכרחי ללכת מעבר לסיבות הברורות והשטחיות כדי להבין את שורש העניין. הדבר דורש מאיתנו להבין איך נפעל אחרת בעתיד. עלינו לתרגם את החכמה שצברנו לכלים פרקטיים. אנחנו הרבה פעמים נוטים לדחות את הניתוח כי נעים יותר להתעלם ממה שלא עובד. תחקור כישלון דורש סבלנות, פתיחות ומוכנות לאי ודאות לגבי הנסיבות. הוא מכיל גם אתגר מחשבתי: אנחנו נעדיף עדויות שתומכות בהשערות שלנו מאשר הסברים סותרים.
3. לייצר כישלון אינטליגנטי - כן, קראתם נכון - לפעול ליצירה של כישלונות, כל עוד הם כישלונות אינטליגנטים, כיוון שהם חלק אינטגרלי מהלמידה שלנו. מדענים יודעים שאחוז גדול מהמחקרים שלהו (70% ואפילו יותר בתחומים מסוימים) יכשלו. אם ידיהם היו נרפות אחרי כל כישלון שצברו, ככל הנראה היינו נותרים לחיות בימי הביניים. תומאס אדיסון אמר פעם: ״לא נכשלתי, רק מצאתי 10,000 דרכים שלא עובדות״.
4. לא לפחד להיכשל- הדאגה מכישלון צריכה להיות מוחלפת בפרדיגמה חדשה - אחת שמכירה בכישלון כחלק קבוע מעבודה בעולם המכיל משתנים רבים. בעצם ההכרה בכישלון שלכם אתם מאפשרים לאחרים סביבכם להיות קצת פחות מושלמים וחסרי רבב, מעודדים ביקורת ובחינה מחודשת, ובעיקר- נותנים לעצמכם פסק זמן להבין מה בדיוק לא הסתדר. אין הדבר אומר שכישלון הוא דבר נהדר שצריך לשאוף אליו, אך הוא יכול להוביל להפקת לקחים ושיפור, אם לוקחים עליו את מלוא האחריות ומתחקרים אותו בצורה נכונה.
ספרו לי איך אתם מעבדים כישלונות שונים, והאם עולות לכם מחשבות חדשות. מקווה שהכתבה עשתה לכם סדר, שתפו אותי בדרכים בהן אתם משתמשים כדי ללמוד מהטעויות שלכם. כתבו לי למייל או לפייסבוק אם יש לכם שאלות או סתם משהו שבא לכם לשתף אותי, זה מאוד ישמח אותי.
שלכם,
יהודית
כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״
עורכת: הדר אזולאי