שבוע שעבר שאלו אותי בקורס שלי, ״איך זה שנפל לי האסימון אבל בכל זאת אני לא מרגיש שינוי?״
הבנה של המצב לא מספיקה כדי לגרום לשינוי של הרגלים שפיתחנו במשך שנים. הנה הסבר פשוט לאיך הדברים עובדים אצלינו בראש, וגם פתרון שתוכלו להשתמש בו.
נתחיל מלהבין מה קורה אצלינו בראש - עמדות, התנהגויות ומה שבינהן
נציץ רגע לתוך המוח של אחד מכם: יש המון עמדות, מחשבות, דעות, הנה דוגמא:
תרשמו רגע (באמת, נייר והכל - אל תתעצלו) כמה עמדות שיש לכם לגבי עצמכם או לגבי העולם לפני שאתם ממשיכים, זה יהפוך את המייל למעניין יותר בשבילכם.
העמדות שיש לנו בראש משפיעות בצורה ישירה על ההתנהגות שלנו. ניקח לדוגמא את מה שהעלינו פה ונסיק על ההתנהגות של אותו האדם: סביר שהוא לא יעשן, לא יוותר על ארוחות משפחתיות בקלות. כנראה שהוא לומד לתואר, או כבר השלים אותו. וגם - לא נראה אותו במופע אימפרוביזציה. זה די אינטואיטיבי, שמה שאנחנו חושבים משפיע על איך שנתנהג בפועל.
מוזמנים לבדוק האם העמדות שלכם מתרגמות להתנהגות שלכם באותה הדרך.
הנה החלק המעניין: הקשר בין העמדה להתנהגות שלנו עובד גם הפוך - ההתנהגות שלנו משפיעה על העמדה שלנו. כלומר, זה שהאדם נמנע מלהופיע בפני אנשים, מחזק אצלו גם את התפיסה שהוא גם לא אחד שמתאים לזה. בעצם, יש פה מעגל של עמדה והתנהגות שמזינות אחת את השניה.
אז כשאנחנו מנסים לעשות שינוי, אנחנו מנסים ליצור מעגל חדש (למשל, האדם שואף לכך שיתאים לו לדבר בפני קהל וגם שיעשה זאת במציאות)
אבל מה קורה שהמחשבה שלנו וההתנהגות שלנו סותרות אחת את השניה?
לא נעים, זה בטח קרה לכם פעם. חשבתם שסיגריות זה לא בריא, אבל בכל זאת מצאתם את עצמכם מעשנים? המשפחה היא הדבר הכי חשוב בשבילכם אבל לא הצלחתם לסרב לאירוע שולי, מרגיש כמו צביטה בלב נכון?
חשבו על מקרה כזה שחוויתם - מה שהאמנתם בו לא תאם את איך שהתנהגתם - איך הרגשתם?
זוכרים מה עשיתם כשהייתה לכם את הסתירה הפנימית? (למתעניינים, ״בפסיכולוגית״ קוראים לזה ״דיסוננס קוגניטיבי״)
משנים את אחד המרכיבים במעגל - את העמדה או ההתנהגות
למשל, אם האדם התחיל לעשן, הוא חייב ליישב את הסתירה - אז הוא ישנה את העמדה שלו כלפי סיגריות (״אולי זה קצת לא בריא, אבל זה מרגיע אותי וזה הרבה יותר חשוב כרגע״), אם הוא פספס את הארוחה המשפחתית, אז הוא ישכנע את עצמו שזה היה הדבר הנכון במקרה הזה (״ זה היה ממש חשוב שאלך וגם ככה הארוחות המשפחתיות קצת כבדות עלי לאחרונה״).
הוא שכנע את עצמו - ״לעשן זה מרגיע אותי, זה מה שחשוב לי כרגע״.
עכשיו כשאנחנו מבינים שהמוח שלנו צריך את ההתאמה בין העמדה להתנהגות, הוא יהיה מוכן לשנות את המחשבה או ההתנהגות, כדי להרגיש טוב, בלי סתירות פנימיות.
אז רגע, איזה מרכיב יותר קל לנו לשנות?
מה יותר פשוט? להתנהג או לחשוב אחרת? לדבר בפני קהל או להשתכנע שאתם יכולים לדבר בפני קהל? להפסיק לעשן או להשתכנע שסיגריות זה לא טוב לכם?
אז כמו שאתם מבינים, כך גם המחקרים מגבים - יותר קל לנו לשנות את העמדה שלנו מאשר את ההתנהגות שלנו.
אז למה בכל זאת זה כשהשתכנענו שסיגריות זה רע לנו לא הצלחנו להפסיק לעשן? למה זה שנפל לו האסימון לא מרגיש את השינוי בשטח אם העמדה שלו כבר השתנתה?
אמרנו שהמוח שלנו רוצה את ההתאמה, אז הוא ישנה את ההתנהגות או את העמדה כדי ליישב כל חוסר התאמה בינהם, אבל רגע - מי יותר חזק פה? ההתנהגות שלנו.
בעצם, יכולים ליפול לכם אסימונים ועוד אסימונים שישנו לכם את העמדות, אך עד שלא תשנו את ההתנהגות שלכם בפועל - המוח יפצה על הסתירה בין העמדה החדשה להתנהגות שלכם והמעגל יחזור להיות המעגל הישן. זה קורה כי ההרגלים שלכם חזקים מכם, פיתחתם אותם במשך שנים! הרבה יותר מכמה מילים שאנחנו משתכנעים בהן, אנחנו חייבים להתאים את השינוי בהתנהגות בעצמינו.
בשביל ליצור שינוי אמיתי - חייב להיות שינוי התנהגותי!
קבלו מחקר מעניין של שיין בתור דוגמא: ביקשו מאנשים מאמריקאים שהתנגדו לקומוניזם בקוריאה לכתוב מה בכל זאת חיובי בקומוניזם, רק בתור משימה. לאחר מכן הם התבקשו גם להציג את מה שכתבו מול אנשים. עם הזמן, ראו שהעמדה שלהם באמת השתנתה, והם הפכו להיות פתוחים לקומוניזם שהם התנגדו אליו. למה? כי ההתנהגות שלהם, לכתוב חיבור ולהציג אותו בפני אנשים גרמה להם להרגיש שהם באמת חיוביים לגבי העניין.
תעצרו רגע לחשוב על ההשלכות של הדבר הזה?
אז מה נעשה כדי ליצור שינוי בעצמינו?
ניגש ישר למשימה - נשנה את ההתנהגות שלנו. נכון, זה מרגיש לנו לא טבעי, כי אנחנו בעצם עושים משהו שסותר את העמדות שלנו בתור התחלה. למשל, מישהי שלא מאמינה שנועדה לדבר מול קהל אבל בכל זאת עושה את זה בשיא הכוונה, הכריזמה וההתלהבות - מרגיש קצת מזויף? נכון, קוראים לזה Fake It Til You Make It. אנחנו ״מזייפים״ את זה, עד שאנחנו הופכים לזה - זה פשוט עובד. (מאיירס מראה את זה במחקריו למי שרוצה לקרוא עוד).
מה השינוי שאתם רוצים לעשות?
הרבה פעמים אנחנו שואפים להשתכנע לשנות את התפיסות שלנו בתור התחלה, אך בסופו של דבר זה כמו לשים הרבה דלק באוטו עם פחות כוחות סוס. הדבר המכריע זה ההתנהגות שלנו כי היא מבוססת על שנים של הרגלים שפיתחנו, ואלו הרבה יותר חזקים מאיתנו.
הפסיכולוג דריל בם מסביר את זה ב ״תיאוריית התפיסה העצמית״: בדיוק כמו שאתם מסתכלים על ההתנהגות של אנשים אחרים ולומדים על מי שהם, כך אתם גם ״מתבוננים״ בהתנהגות שלכם ולומדים על עצמכם. בדיוק כפי שתסתכלו על אדם שמדבר מול קהל ותחשבו שהוא מלא בטחון עצמי, או שתראו אישה עוזרת למישהו לחצות את הכביש ותחשבו שהיא אדם טוב, כך גם כש״תתבוננו״ בעצמכם קופצים למים למרות הפחד, תחשבו שאתם סוג של אדם כזה, אחד שקופץ למים ומתחיל לשחות.
נסו לחשוב על משהו שרציתם לשנות הרבה זמן, אבל נמנעתם. שנו ישירות את ההתנהגות שלכם - דברו בקול רם מול אנשים, תציעי לבחור הזה לצאת, תתחילו לכתוב את הספר הראשון שלכם, תתחילו לעשות את הספורט (אפשר להיעזר בשימוש בטקסים, מייל #1, וגם במייל שליטה ודחיינות #16), אפילו שזה מרגיש כמו העמדת פנים בהתחלה.
חפשו הזדמנויות להראות גם לשכן את השינוי במקום להשקיע מחשבה בכמה הוא נחוץ לכם.
חתול מיישם Fake It Til You Make It - אם הוא יכול אז גם אתם יכולים.
מחכים למייל על נושא מסויים? שלחו לי שאלות ואשמח לכתוב על כך בשבועות הבאים!
תהיו מאלה שכותבים שאלות, ולומדים על עצמם שהם לוקחים יוזמה!