יהודית כץ

אם זה לא היה כל כך קשה, כבר היינו מדברים על זה. אבל במקום, אנחנו מתייסרים במחשבה שלדבר על זה יעיר את השדים ויחמיר הכל. אז אנחנו דוחים את השיחה ובינתיים בסה״כ מתפשרים על איך שאנחנו מרגישים, על תחושה של ניצול או על גבולות שממשיכים להימחק בקשר. אז כן, במוקדם או במאוחר: זה מתפוצץ. כל מה שחששנו ממנו - קורה; הטונים עולים, העיניים מתגלגלות, השדים יוצאים, האשמות נורות, והמצב - באמת מחמיר.

 

שיחות קשות מחכות לנו במשרד, בארוחת שישי, במיטה, בפינת הקפה, בכל מקום; שיחות יחסינו לאן, נזיפה, פיטורין, חינוך, העלאות שכר, ציפיות שלא נענו, אי הבנות שחלחלו עמוק.

 

למזלנו, חוקרים מהרווארד פיצחו את המפתח לשיחות קשות. מסתבר שכל השיחות הקשות, קשות מאותה הסיבה, גם מול הבוס. גם מול אמא; הן נוגעות עמוק ברגש, מחלחלות פנימה לשאלות כמו "מי אני?" ו"מה זה אומר עלי שאני עכשיו". בזמן שאנחנו עסוקים בלהתווכח על מה קרה, מי אמר מה, ומה באמת סיכמנו, בפנים מתחוללת סערה. כי אם נודה באמת, השיחה הקשה היא לעולם לא על מי היה אמור לבדוק את המסמך.

 

במפגש נלמד מה הופך שיחה קשה ל..קשה. איך מתכוננים לשיחה כזאת? איך פורקים את המתח? איך משנים את התפיסה שלנו מתפיסת מלחמה לתפיסת למידה?