יהודית כץ

אני מאושר. ואת מאושרת. כשחושבים על זה: יש לך דירה מהממת, זוגיות נהדרת וכלב חמוד. ומכונית, אחלה מכונית! וכולם בריאים בעצם. כן, הכל טוב, אני מאושר.

אז למה אנחנו מרגישים תמיד שמשהו חסר? 

 

האושר מבלבל אותנו. מצד אחד, אנחנו נורא רוצים אותו. מצד שני, מרוב תשוקה לאושר, אנחנו טיפ טיפונת אומללים.

 

אז אנחנו מסמנים אותו ביומן. כשאגמור את המבחן אהיה מאושר. כשאקבל את הקידום, אהיה מאושרת. אם רק תהיה לי חברה אהיה מאושר. כשיוולד לי ילד אהיה מאושרת. אנחנו מחכים לאושר. וכבר יש חברה ודירה וילד, והאושר עוד לא מגיע. או שהוא בא, אבל לא נשאר לאורך זמן. 

 

האמת המרה היא, שמי שתולה את האושר שלו במטרה אחת, כנראה רק יחליף את המטרה באחרת. הפסיכולוגיה החיובית, שחוקרת את השגשוג האנושי, שואלת מה כן עובד ואיך אפשר לטפח את מה שמוביל לתחושת אושר. והכי חשוב, היא מלמדת איך, בעזרת תרגול יומיומי פשוט, נוכל להיות מאושרים יותר. 

 

מסתבר שחיפשנו אושר במקומות הלא נכונים, ששכחנו את הפעולות הפשוטות, הקטנות, את הרגעים האמיתיים של החיים. שכחנו כמה מילים קטנות כמו תודה, סליחה ואני אוהב אותך מביאות אושר כאן ועכשיו.

 

אין מה לרדוף אחרי האושר. אין. צריך לטפח אותו, בפעולות קטנות. בהרגלים קטנים: ללמד את המוח ליהנות ממה שיש, לא רק להתלונן על מה שאין. להקדיש זמן למה שחשוב באמת. בשביל האחר. לזכור לעצור לרגעים קטנים של שקט.

 

אתם מוזמנים להרצאה מנפצת מיתוסים, מעוררת מחשבה וגם פרקטית (עם שיעורי בית. אבל כאלה שיעשו אתכם מאושרים).

אל תחכו לאושר, פשוט בואו להרצאה.