יהודית כץ

מדוע אנחנו מרגישים צורך לדבר על החוויות שלנו, על כל מה שאנחנו כבר עברנו ממילא? אנחנו זקוקים לסיפור. תחשבו עמי ותמי, כיפה אדומה. סיפורים יאספו את שברי המידע, לכדי משהו שאנחנו יכולים לעכל: עם התחלה וסוף, סיבות ותוצאות, ובעיקר - סיפורים עוזרים לנו להבין את עצמנו, למצוא משמעות וגם לשחרר.

 

מה אם נגלה שכתיבה יכולה לעשות עבורנו את כל זה?

זו לא סדנת כתיבה לרומן או למאמר הבא, אלא כתיבה של עצמינו.

 

במחקר אנחנו מגלים את ההשפעות הטיפוליות שיש לכתיבה:

 

• כתיבה עוזרת לנו לפרוק את המתח שהיה עצור בתוכנו. אפשר לפרוק את הכל אל הדף.

• כתיבה יוצרת עבורנו תחושת קוהרנטיות, שאנחנו, החיים והאירועים שעברנו מובנים לנו.

• כתיבה מאפשרת לנו לקבל פרספקטיבה על המחשבות והפרשנויות האוטומטיות שלנו.

 

באחת מסדנאות הכתיבה, משתתף סיכם את זה יפה: ״הרגשתי שאני גם מדבר, הכי בחופשיות, ובאותה הנשימה אני גם המקשיב, הכי פתוח והכי סקרן שיש״.

מתי יוצא לנו להחזיק בשני התפקידים המרפאים האלו בו זמנית?

​

בסדנא פרקטית, נתרגל יחד כתיבה מבפנים, מהסוג שחושף לנו את עצמנו, מהסוג המשחרר, המשמח ואפילו המקרב.