יהודית כץ

כולנו צריכים עזרה כדי להזיז דברים בעבודה: לקדם רעיון, להרים פרויקט, להניע לשיתוף פעולה. אבל איכשהו יש אנשים שתמיד נענים להם בחיוך, ויש כאלה שצריכים “לרדוף” אחרי כל דבר. למה?

​

האמת היא שרוב האנשים לא מתנגדים לתת לעזרה. הם מתנגדים לתחושה.
לתחושה שמפעילים אותם. שדוחקים אותם. שמנסים “לסדר” אותם. לתחושה שזה משחק של חובות - מי חייב למי, מי “היה אמור”, מי “לא עושה את העבודה שלו”. וברגע שנכנסנו למשחק הזה - הקשר מתקלקל, המוטיבציה יורדת, שיתוף פעולה הופך לכיבוי שריפות.

 

בתכלס, רוב הדברים החשובים בארגון - יוזמה, אחריות, יצירתיות ושיתוף מידע - לא קורים מתוך חובה. הם קורים במשחק אחר: משחק אינסופי, שבו מה שמחזיק לאורך זמן הוא הקשר.

​

ההרצאה הזו תציע משחק אחר.

בהרצאה נחליף את השאלה - “איך גורמים לאנשים לעשות?” לשאלה - ״איך בונים תנאים שבהם אנשים רוצים להיות איתכם על המגרש״. נבין למה שיתוף פעולה מתחיל ביצירת תחושת ביטחון, בהירות והוגנות. נזהה מה באמת מניע אנשים להירתם — ואיך אפשר להדליק את המנועים האלה בלי סמכות ובלי מניפולציות.

 

ולבסוף ניגע בדבר שרובנו מתבלבלים בו: איך לבקש עזרה בצורה ברורה ואמיצה - בלי מניפולציות, בלי דרמה, ובלי לשרוף את היחסים - בצורה  שמעלה את הסיכוי ל“כן”, וגם שומרת על הקשר בריא כשזה “לא”.