אם תחפשו "כישלונות מפורסמים" בגוגל, תקבלו למעלה מ-51 מיליון תוצאות. בין הכישלונות המפורסמים ומעוררי ההשראה ניתן למצוא את הגברת רולינג שהייתה אם חד הורית ענייה, שאף הוצאת ספרים לא רצתה לפרסם את רב המכר העולמי שלה, "הארי פוטר" ואת אופרה וינפרי, אחת הנשים החשובות המשפיעות בעולם שחוותה התעללות מינית, הזנחה ועוני בילדותה. אם תמשיכו לקרוא יעלו ויופיעו שמות רבים מספור: מייקל ג'ורדן, תומאס אדיסון סטיבן שפילברג, קלינט איסטווד, ג'רי סיינפלד, תומאס אדיסון ואלברט איינשטיין. (האמינו לי, הרשימה עוד ארוכה). כשאנו קוראים שגם הסופרים, המלחינים, השחקנים והאמנים הגדולים ביותר היו פעם אנשים שלא ממש הלך להם אנו מרגישים קצת יותר טוב לגבי דברים שלא מסתדרים לנו. כשאנשים שכאלה בוחרים לחשוף ממד אנושי כמו טעויות שהם עשו, אנו מתמלאים תקווה והתרגשות. הסיפור שלהם מוצג כאנלוגיה מעוררת השראה לכל מה שתקוע ולא מסתדר. "מכישלון", אנחנו משננים לעצמנו "ניתן ללמוד המון". אבל מה אם אומר לכם שלמרות התדמית שיצאה להם, כישלונות לא מלמדים אותנו מה שיריבתם הזוהרת מלמדת אותנו, ההצלחה? למעשה כשמשווים למידה מכישלון ללמידה מהצלחה, רואים שהתרומה שלו דלה ומאכזבת. מהיום הרחיבו את קונספט ההתקדמות ואמרו: למידה מהצלחה. כן, יש דבר כזה, וניתן בהחלט לתרגל את זה בחיי היומיום.
1. לבחור את בית הספר הנכון - למידה מכישלון לא מספקת מספיק הזדמנויות ללמידה
דויד מ. קלי, איש עסקים מצליח, יזם ופרופסור באוניברסיטת סטנפורד ידוע באמרתו: "אם אתה ממשיך לעשות שוב ושוב את אותן הטעויות, אינך לומד דבר. אם אתה שוגה בטעויות חדשות אתה ככל הנראה עושה ולומד דברים חדשים". המשפט של קלי יכול להתאים לכישלונות גדולים, כאלה שאחריהם מגיעה הארה גדולה ומספרת לנו משהו שלא ידענו קודם. איימי אדמונסון, פרופסור לניהול ומנהיגות מאוניברסיטת הרווארד, חקרה רבות כישלונות ומה אנחנו יכולים ללמוד מהם. היא חילקה את הכישלונות לשלוש קבוצות: "טעויות שניתן היה למנוע", כמו לצאת מוקדם יותר כדי להתחמק מהפפקים של הבוקר, "בעיות מורכבות", שמקורן באופי הלא צפוי של החיים, ו-"כישלונות אינטליגנטים" שמתרחשים כשאנו מנסים ללמוד דברים חדשים. רוב הכישלונות שלנו נופלים לאחת משתי הקטגוריות הראשונות. אלה כל אותם דברים שלא הסתדרו למרות שידענו מה צריך לעשות כדי לסדרם, או דברים שלא יכולנו לצפות מראש. גם אם היינו מצליחים לצאת מוקדם יותר ולהימנע מהעומס בכבישים, לא היינו לומדים איזו תובנה שלא ידענו קודם. אנחנו נתקלים בהרבה יותר הצלחות מכישלונות בחיי היומיום שלנו, כך שאת מעט המידע שכישלון מספק, אנחנו לומדים ממעט מקרים בהם נכשלנו. גם אם תבקשו ללמוד מהכישלון, תגלו שאין לכם מספיק מקרים ללמוד מהם. בצורה הזאת, הכישלון הבא יגיע מהר משצפינו.
2. מחט בערימה של שחט - כל כישלון מכיל המון מידע לא רלוונטי
נאמר שאתם חולמים לטפס על האוורסט. כדי להגיע לשם אתם מתחילים להתאמן בסניף קיר הטיפוס הסמוך לביתכם. אתם מתחילים להניח את הרגל כאן, את היד שם, והופ - נופלים. "אה, הא" חיוך מטפס על פניכם "מהכישלון אוכל ללמוד", אתם מניחים שוב את הרגל. עכשיו אתם עושים צעד נוסף ומצליחים להתקדם, עוד מתיחה של היד לכאן ונעיצה של הרגל שם, ואתם עולים מעלה עוד ועוד. אם הצלחתם להגיע לפסגה לא עשיתם את זה רק כי נפלתם בהתחלה, אלא כי ביצעתם לא מעט צעדים בצורה נכונה. אם תזכרו רק ממה להיזהר כדי לא ליפול בצורה המסוימת ההיא ותשכחו איזה צעדים גרמו לכם להרגיש יציבים - אתם ככל הנראה תמעדו שוב.
כשאנו לומדים מכישלונות אנחנו לא לגמרי יודעים להבחין ממה ללמוד. האם זה שנשענתי גרם לנפילה? אולי הנחתי את היד במקום לא מתאים? ואולי אלה בכלל הנעליים שלי שלא התאימו? הצלחה מלמדת הרבה יותר. כשאנו לומדים מהצלחה יש לנו תשובה ברורה לגבי סט הפעולות שהוביל לניצחון, ואנו יכולים לשחזר אותו בקלות רבה יותר. כמובן, אין הדבר אומר שהצלחה תוביל בהכרח לשרשרת של הצלחות מעתה ועד אחרון יומכם, אך היא נותנת לכם הרבה יותר מידע כדי להתקרב לשם.
3. למידה מהצלחה וכישלון יחד היא משמעותית יותר
פרופסור שמואל אליס מאוניברסיטת תל אביב, שמעביר את ימיו בחקר אסטרטגיות ארגוניות תהה מה יהפוך ארגונים וקבוצות לטובים יותר. לשם כך הוא התיידד עם המערכת הצבאית וקיבל אישור כניסה לאחד הבסיסים. אליס ושותפיו עקבו אחרי שתי מחלקות שהתנסו במשימת ניווט. אחרי שחזרו החיילים הצעירים מהמשימה המאתגרת התכנסה כל מחלקה לסדנת ניתוחים שלאחר המקרה, כדי ללמוד מהתרגיל שביצעו. קבוצה אחת התמקדה בכל הבעיות בדרך התנהלותם, בחוקים שהפרו, באינסטינקטים שלא פעלו, ובצעדים המוטעים. בקבוצה השנייה למדו בנוסף לטעויות גם מה היו הצעדים הנכונים, אותם הם צריכים לשמר. חודשיים לאחר מכן יצאו החיילים לשטח שוב וניסו לנווט את דרכם. תוצאות הניווט (והניסוי) הראו כי החיילים שלמדו מהכישלון וההצלחה גם יחד הצליחו הרבה יותר במשימת הניווט. החוקרים הסבירו שחיילים שלמדו מכישלון והצלחה יחד יצרו לעצמם מודלים מנטליים שישמשו אותם גם בעתיד.
גם אם תשבו לשיחה עם פרופסור ארל מילר, נוירולוג מאוניברסיטת מסצ'וסטס, הוא יספר לכם שאנחנו לומדים הרבה יותר מהצלחות מאשר מכישלונות. לצורך המחקר המעניין שלו, הוא לקח קבוצה של קופים חמודים וניסה ללמד אותם לצלוח מטלה שהוצגה לפניהם. במהלך המטלה הוצגו על מסך שני אובייקטים והקופים התבקשו לבחור אחד מהם. אחרי כל בחירה קיבלו הקופים פידבק שאמר "הצלחת" או "טעית". החוקרים בדקו האם לאחר כמה משחקים יצליחו הקופים להבין את החוקיות ולבחור רק באובייקטים הנכונים. החוקרים שמו לב כי הפעולות הראשונות שביצעו הקופים השפיעו על המשך דפוסי ההתנהגות שלהם; אחרי כל בחירה מוצלחת, היה סיכוי גבוה יותר שהקוף יבחר בתשובה הנכונה גם בצעד הבא. אם ביצע הקוף בחירה לא נכונה, אז הסיכוי שלו להצליח בצעד הבא יהיה שווה ל-50%. כלומר, אם הוא ביצע טעות, הסיכוי שיצליח בצעד הבא הוא מקרי לחלוטין. כישלון לא גרם לקופים ללמוד, גרוע מכך, הוא הגדיל את הסיכוי שלהם לטעות.
"להצלחה יש השפעה גדולה יותר על המוח שלנו", מספר מילר. כשאנו מצליחים במשימה, אנו נהנים משחרור דופמין. דופמין הוא מעביר עצבי הגורם לנו להרגיש טוב יותר, להתמלא יצירתיות ואנרגיה, וגם - ללמוד טוב יותר כי המוח שלנו רוצה לחזור לתחושה הטובה של ההצלחה במשימה. כשהתאים האפורים שלנו פוגשים דופמין, אנו נרצה לעשות שוב ושוב את מה שגרם לשחרורו.
4. המנוחה תחת סכך ההצלחה היא מסוכנת
כישלון הוא מצב לא נעים. כשהוא מגיע אנחנו רוצים לעשות הכל כדי שהוא לא יבקר אותנו שוב. אנחנו נכונים לחקור את הסיבות שהביאו אותנו למצב הביש הזה, מבקשים ייעוץ והכוונה ומשרטטים לנו את כל הליקויים שצברנו בדרך. הצלחה, לעומת זאת מביאה איתה הרגשה משכרת. אחרי שהצלחנו במשימה שהתאמצנו עבורה, יתמלא ליבנו גאווה וסיפוק. אנחנו מרגישים שההצלחה היא נקודת הסיום. אם הגענו אליה אין צורך לעצור ולשאול "למה זה קרה בעצם?". זו, חברים, הטעות הגדולה. המציאות שבה אנו חיים משתנה בקצב מסחרר. דברים שהיו נכונים קודם עשויים להיעשות לא רלוונטיים מחר. רק נסו לדמיין חברה מסחרית שמחליטה להפסיק לבצע סקרי שוק רק כי הגיעה לסף מכירותיה. חברה הזאת לא תאריך ימים.
5. התעלמות מהצלחה יוצרת תרבות בעייתית
כשמישהו שהצליח אומר בחיוך "מעניין אותי איך זה קרה, הייתי שמחה להבין ולשחזר את ההצלחה", הוא מסתכן במבטים זועמים מכל הסובבים אותו. אנחנו רגילים להתייחס לאנשים שמתעסקים בהצלחה שלהם ככאלה שגאווה מנפחת את בית החזה שלהם. כך בדיוק נוצרת סביבה בה יהיה לא לגיטימי לדבר על הצלחות, וחבל. התמקדות בתהליך הכולל; הצלחה וכישלון גם יחד, יוצרת אווירה טובה שאינה פוגעת בביטחון ובמוטיבציה של המצליחים ולאלה שבינתיים לא הצליחו.
אז איך מחליפים את התקליט, מתחילים להתייחס גם להצלחות בכובד ראש, תוך כדי ההנאה מהן כמובן? התחילו לתרגל שאילת שאלות. גם אם בתחילה הדבר ייראה מאולץ ולא טבעי, נסו לגלות מה הוביל אתכם להצלחה? מה היה חיובי ומועיל ועל מה כדאי לחזור? תוכלו לשתף את הקרובים אליכם או הקולגות לעבודה. ספרו להם עד כמה חשוב לכם ללמוד ושאלו מה הם חושבים שעליכם להכניס לסט הפעולות הקבוע שלכם. הקפידו לצייד את החברים והמשפחה בפידבקים גם אחרי הצלחה. אמרו להם "השימוש שלך באנלוגיה ההיא הייתה נהדרת", "צורת החשיבה שלך הייתה יעילה לפתרון", כך תפתחו מרחב בו טבעי להתייחס להצלחות וללמוד מהן.
שתפו אותי, וכדאי גם בקבוצת הפייסבוק, מאילו הצלחות למדתם, ומה למדתם מהן?
שלכם,
יהודית.
כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״
עורכת: הדר אזולאי