סיפור עם אמריקאי ידוע מספר על ביקורם של הזוג הנשיאותי קלווין וגרייס קולידג' באחת מחוות החקלאים בדרום. אחד החקלאים אותם ביקרו התמחה בגידול תרנגולים. רוחה של הגברת הראשונה הייתה קלה עליה "נראה שהתרנגולים והתרנגולות שלך מייצרים המון אפרוחים" היא אמרה, "אני מניחה שהתרנגולים מבצעים את עבודתם עשרות פעמים ביום. האם תוכל להפנות את תשומת ליבו של הנשיא לכך?". בעלה המופתע התקרב ללול העופות והביט בו, אחר הרים עיניו למארח שלהם ושאל: "האם התרנגולים שלך משרתים כל פעם את אותה התרנגולת?" "לא ולא" השיב החקלאי "בכל פעם עוברים הזכרים לנקבה אחרת". "אז," חייך קלווין קולידג' לעומת אשתו "הייתי שמח אם תפנה זאת לתשומת ליבה של הגברת". ״אפקט קולידג'״ הוא מושג ביולוגי - פסיכולוגי המראה רמת עוררות מינית גבוהה יותר עם החלפת הפרטנר. האפקט הודגם לראשונה באוניברסיטת קליפורניה בשנת 1963 בעכברי מעבדה, ושוחזר בשנת 2000 גם בבני אדם. הנבדקים באותו ניסוי, גילו רמת עוררות הולכת ויורדת בצפייה באותו הסרטון הפורנוגרפי, אך כשהוצג להם סרטון ובו שחקנית אחרת, הם התעוררו, תרתי משמע, מחדש.
כיצורים המעוניינים להשביח את הגנים שלנו, תגמלה אותנו האבולוציה במנגנון ביולוגי מתקדם שעושה לנו נעים בכל פעם שאנחנו רואים פרטנר חדש. עדיף לייצר צאצאים עם פרטנרים שונים, להם יש מטען גנטי שונה, ולא להתמיד בהעברת המטען הגנטי רק עם הבחור שאיתו מתעוררים. בנוסף לביולוגיה שדוחקת בנו להעדיף חתיכים וחתיכות חדשים בכל פעם, גם הדפוסים ההתנהגותיים שלנו, והצורה בה אנחנו תופסים מערכות יחסים, עושים גם הם בלגן. כך מסבירה הסקסולוגית והמטפלת הזוגית אסתר פרל בספרה "אינטליגנציה ארוטית". אסתר פרל, יצאה למסע בן 20 שנים ברחבי העולם וגילתה דפוס קבוע, בכל פעם שהרומנטיקה בשיאה, ההיכרות מעמיקה, והשנים עוברות, התשוקה מתגנבת ונעלמת.
אהבה זה המצוי, תשוקה זה הרצוי
נהוג לשים אותן ביחד, "אהבה" ו-" תשוקה". וודי אלן אפילו אמר פעם "סקס בלי אהבה זו חוויה ריקנית, אבל כחוויה ריקנית, היא אחת המשובחות". אבל אהבה ותשוקה מגיעות בעקבות רגשות שונים. אנו משתוקקים למשהו שלא שייך לנו, שיש בו מידה של סיכון ואדרנלין, שאנו מרגישים שהוא כמעט בהישג יד, אך חרדים מהאפשרות לאבד אותו. זאת הרגשה חמקמקה, מסקרנת, מרגשת ומלאה באי ודאות. אהבה לעומת זאת מגיעה מתוך היכרות. היא יוצרת תחושת שלווה נעימה ומשרה ביטחון. פרל שאלה את האנשים הרבים שפגשה שתי שאלות "אני מכבה את עצמי כש…" ו-"אני מדליק את עצמי כש…". היא גילתה שהמרכיבים שמזינים ומטפחים את האהבה; האחריות, הדאגה והאכפתיות, הם אלה שגם חונקים את התשוקה. גם התשוקה בתורה לא נשארת חייבת, ומכניסה למערכת היחסים מרכיבים שלא מועילים לאהבה. עוד ממד בו שונות השתיים הוא מידת האנוכיות שהן דורשות. אהבה דורשת חוסר אנוכיות ודאגה לאחר, בעוד התשוקה המפונקת היא אנוכית יותר ומבקשת לקדם את החיבור העצמי בנוכחות מישהו אחר. פרל מציעה לנו למצוא את האיזון, את המרווח העדין בין שני אלו. היא מציעה לחפש את מקום בו אנחנו מצליחים להכיל את אי הוודאות והביטחון גם יחד.
מה שמדליק ביום מכבה בלילה
הנה כמה רעיונות להגברת האינטליגנציה הארוטית שלכם על פי אסתר פרל:
1. מבצע 1+1: האהבה שאנחנו רוחשים לאימא שלנו, שונה מהאהבה שאנחנו חשים כלפי הילדים, או בן הזוג. כל אחד מהאנשים הקרובים אלינו ממלא פונקציה קצת שונה וזה בסדר. אך בזוגיות אנחנו מבקשים למצוא את כל המעלות הטובות באדם אחד. הוא צריך להיות מסור ומתחשב, הוא צריך להשרות אווירת ביטחון, להיות מצחיק וכריזמטי, לרגש ולהלהיב, להיות מסתורי ומעניין, אך גם פתוח מספיק כדי שתוכלו לבנות מערכת יחסים. ״אנחנו מצפים מבני הזוג שלנו לספק לנו את מה שפעם סיפק לנו כפר שלם״ אומרת פרל. קשה לייצר התרגשות, ותאווה עם אותו אדם שאנו מבקשים ממנו נוחות ויציבות, אבל זה לא בלתי אפשרי. אסתר מזמינה אתכם לחשוב על דרכים שבהן תוכלו להוסיף סיכון לביטחון, מסתורין למוכָּר וחידוש לשגרתי.
2. אהבה ותשוקה במלחמת שוורים: האהבה רוצה לדעת עליך הכל, והתשוקה צריכה את המסתורין. באהבה אנחנו רוצים לחזור למקום בטוח ובתשוקה אנחנו לא רוצים לבקר באותו המקום פעם שניה. כשאנו נמצאים רחוק מבן הזוג שלנו, ופתאום חוזים בו מספר איזו הלצה בצ'ארם הידוע שלו, כשהעיניים של הנוכחים נשואות אליו, כל מה שבא לנו לעשות הוא לצמצם את המרחק הזה. כדי לשמר את ההתלהבות כלפי האחר, צריך לייצר ריחוק מסוים. הארוטיות דורשת נפרדוּת. במילים אחרות, הארוטיקה משגשגת במרחק שבין האני והאחר. כדי לתקשר עם מי שאנחנו אוהבים, הכרחי שנוכל לשאת את הרִיק הזה ואת מעטה אי הוודאויות שלו.
3. אין לכם אף אחד: כשאנחנו מתחתנים ועומדים תחת החופה, נהוג לחשוב שמהרגע הזה והלאה, הבחור, או הגברת לידנו הם "שלנו". "יש לנו פלאפון, יש לנו דירה, ותיק, אבל אין לנו בן זוג" אומרת אסתר פרל. אין לנו בעלות על הנפש הקרובה אלינו, ואנחנו לא שייכים לאף אחד. אנחנו משתנים, מתפתחים, גדלים וצומחים, עם או בלי טבעת. בספרה מספרת פרל על אחת המטופלות שלה שאומרת שהיא רוצה רק את מה שאין לה. פרל משיבה לאותה המטופלת: "ומה גורם לך לחשוב שיש לך את בעלך?".
4. ארוטיות היא יד הדמיון: גם בעלי חיים עושים סקס. גם בעלי חיים מעמידים צאצאים והם אפילו נהנים מזה. בעלי חיים לא מפנטזים על סקס. הם לא חווים ארוטיקה. ארוטיקה היא שילוב של מיניות ודמיון. רק חשבו כמה כוח יש למוח שלנו, אם הוא יכול לחוות אורגזמה, רק מעצם הדמיון, מבלי לגעת באמת בבני הזוג שלנו. המוח הנהדר שלנו יוצר קנאה, פחד, וגם תשוקה. ציפייה היא, אם תרצו, תבלין עצמתי שמתבל את מערכת היחסים. אינטלקט ויצירתיות יכולים לעזור גם בטיפוח פנטזיה או תרחישים משעשעים ומלהיבים, ולא רק בפתרון בעיות היומיום.
5. אפשר כזה חדש: כשאנחנו רוכשים משהו חדש, מרעננים את סידור הסלון או יוצאים למקום חדש, אנחנו מתמלאים התרגשות. גם במערכת היחסים הקבועה שלנו אנחנו רוצים חדש. אנחנו רוצים לגלות דברים חדשים, להיות מופתעים ומסוקרנים. חידוש לא חייב לכלול ביקור בחנות הלנז'רי הקרובה. הוא בעיקר כולל חשיפה של חלקים אחרים שיש בנו. פרל אומרת בספרה: ״סקס הוא לא משהו שעושים, הוא מקום שהולכים אליו, מרחב שנכנסים אליו בתוך עצמכם ועם האחר״.
לא סתם אומרים שאהבה יוקדת שיש בה תשוקה מתפרצת היא דבר שצריך לעבוד עבורו. הן הרי מערבות כוחות מנוגדים, ומקדשות ערכים שונים. כדי להחזיק בשתיהן יש צורך להחזיק יחד את המוכר ואת המסתורי, את הביטחון וחוסר הוודאות, מרחב אישי וקרבה. אנו זקוקים לחופש משיפוטיות, וחופש של ממש, מרחב מכיל אך מלא דמיון וארוטיקה ששייך לשני בני הזוג גם יחד.
שלכם,
יהודית
כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״
עורכת: הדר אזולאי