התכנית "משחקי מוח", היא סדרה דוקומנטרית בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק, המציגה ניסויים אינטראקטיביים, אשליות חזותיות ופעלולי מוח אחרים, החושפים את עבודת המוח מבפנים. באחת התכניות הצליח המנחה למכור שטר רגיל לחלוטין של 20$ במחיר מופקע של 40$ (כלומר, כפול ממחירו). איך זה קרה? הוא הציג בפני המשתתפים שטר, והכריז על מכירה פומבית בעבורו החל מדולר אחד. למנחה הערמומי היה עוד שפן בכובע; נוסף על כללי מכירה פומבית רגילה, גם מי שיציע את הסכום השני בגודלו יצטרך לשלם. כמות המציעים הידרדרה ככל שהמשחק התקדם עד שנותרו שניים, שהציעו 20$. אמר כל אחד מהם לעצמו: "אם אוסיף דולר אחד, אנצח ולא אפסיד את כל ה-20". כך עלו ועלו ההצעות עד אשר הגיעו ל-40$! מה שאומר שה"זוכה" קנה לעצמו שטר של 20$ במחיר מציאה של 40$, והמפסיד תרם 39$. את הניסוי האכזרי הזה הגה פרופ' מרטין שוביק מאוניברסיטת ייל, שרצה להראות ששרשרת פעולות רציונליות יכולות להוביל לתוצאות לא רציונליות.
אם תשאלו את אליסון לדג'רווד, פסיכולוגית חברתית מאוניברסיטת ניו יורק היא תגיד לכם שזה ממש הגיוני. "אנשים נוטים לשליליות. הם שונאים הפסדים יותר ממה שהם אוהבים להרוויח, ונותנים יותר תשומת לב לאירועים שליליים בחייהם. הטיית השליליות הזאת נדבקת בנו וקשה לנו להתנער ממנה", היא מספרת בהרצאת הטד שלה. "שמתי לב שאחרי כל מאמר שלי שמתפרסם אני חשה עלייה קטנה בשביעות הרצון, וחוזרת במהירות לבייסלין של האושר שלי. אחרי מאמר שנדחה לעומתו, רמת האושר שלי צונחת, והרבה יותר קשה לי לחזור בחזרה. גם אחרי שמאמר אחר יפורסם, אני אזכר בדחייה, וארגיש רע". הטיית השליליות הזאת עניינה מאוד את לדג'רווד ועמיתיה עד שהם יצרו מערך מחקרי כדי לבחון את התופעה.
המוח שלנו טוב בללמוד מהרע ורע בללמוד מהטוב
יש אנלוגיה שימושית כמעט בכל שפה והיא אנלוגיית חצי הכוס המלאה, או חצי הכוס הריקה. ניתן למסגר כל מציאות על ידי היתרונות הגלומים בה, או החסרונות. כשמציגים לאנשים בניסוי כוס ואומרים: "הסתכלו! הנה כוס והיא חצי מלאה", הם אוהבים אותה הרבה יותר על פני כוס זהה עם אותה כמות נוזל, עליה מכריזים: "היא חצי ריקה". לדג'רווד ועמיתיה רצו לבדוק האם ניתן לשנות את החשיבה, ולהחליף את הפרספקטיבה של הנבדקים. לשם כך הם חילקו את הנבדקים לשתי קבוצות וסיפרו להם סיפור על הליך כירורגי חדש. לקבוצה אחת נאמר: "הניתוח מצליח ב-70% מהמקרים", ולקבוצה השנייה אמרו: "30% מהטיפולים בהליך זה נכשלים". כצפוי, אלה ששמעו על הצלחה, חיבקו את הניתוח המומצא, ואלה ששמעו על כישלון התכווצו בכיסאות וביקשו לנוס על נפשם.
בחלק השני של הניסוי נכנס נסיין חביב ואמר לנבדקים: "אתם יודעים מה? ניתן לחשוב על זה אחרת". לקבוצת ההצלחה אמר: "אלה יכולים להיות גם 30% של כישלון", ולקבוצת הכישלון אמר: "אלה למעשה 70% הצלחה". אחרי ההתערבות הכביכול מקרית הזאת שאלו את הנבדקים שוב מה דעתם על הניתוח המדובר. הקבוצה שקראה על הצלחה קודם ואז חשבה על הצד השני של המטבע, כלומר אחוזי הכישלון, לא חיבבה את ההליך הכירורגי. בניגוד אליהם, הקבוצה ששמעה על כישלון צפוי של 30%, ואז קיבלה "טיפ", על ההצלחה המסתתרת, עדיין שנאה את רעיון הניתוח המפוקפק. "קשה לנו לראות את הצד החיובי של הדברים, בעיקר אחרי שחשבנו על הצד השלילי", מספרת לדג'רווד. "צריך לעשות עבודה מחשבתית רצינית כדי לחשוב אחרת".
גם אמא טבע חושבת שלילי
את הטיית השליליות הזאת אנחנו יכולים לאתר בקלות בחיי היומיום שלנו. אנחנו זוכרים הרבה יותר את הטעויות שלנו מאשר את ההצלחות הכבירות, מתעכבים יותר על ביקורת שלילית מחיובית, נפגעים הרבה יותר מאובדן כסף מאשר שמחים על הרווחתו, ובטוחים כמו מרפי, שאם משהו עשוי להשתבש, הוא ככל הנראה ייגמר בפרוסת חמאה מרוחה על הרצפה. זה נוגע לכל תחום בחיינו; נמצא שאנחנו צריכים לקבל חמש מחמאות על כל ביקורת אחת כדי להרגיש מוערכים, ולחוות שלושה רגעי אושר על כל רגע של דכדוך כדי להיות במערכת יחסים טובה. כהנמן וטברסקי, זוכי פרס נובל לכלכלה הראו שאנחנו שונאים להפסיד פי 2 ממה שאנחנו אוהבים להרוויח. התופעה הזאת אפילו קיבלה שם: שנאת ההפסד.
נשאלת השאלה; "למה?". הנטייה המעצבנת הזאת משבשת לנו המון דברים במהלך החיים. היא גורמת לנו להיות אנשים ממורמרים, מתלוננים, ולא נעימים, שהודפים מחמאות, חופרים באירועים שליליים שנגמרו מזמן, נעלבים, וחוששים מהעולם החיצון. היא גם מה שמושך אותנו לרכילות, ונותן זמן מסך רב יותר לפיגועים על פני פעולות התנדבות הרואיות. אז למה, בשם כל הרוחות, לא ציידה אותנו האבולוציה בנטייה מחשבתית אדפטיבית יותר? התשובה היא: "מִי שֶׁנִכְוָה בְּרוֹתְחִין נְזְהָר בְּצוֹנְנִין", או "once bitten, twice shy", או "gato escaldado del agua fría huye". כלומר, ניסיון כושל מביא לזהירות בסיטואציות הבאות. אבות אבותינו השתמשו בנטייה הזהירה והחשדנית הזאת כדי להימלט מנמרים רעבים, ולהקת זאבים חולפת. הברנש החשדן והזהיר ביותר היה זה שמאתר סימנים לשיטפון, גללי חיות טרף, או סלעים מתגלגלים, הוא גם היה זה ששרד ואת הגנום שלו קיבלנו במתנה. ריק הנסון, חוקר מוח ופסיכולוג מסביר בספרו שאבותינו למדו עם הזמן שעדיף להיזהר ממלתעות של נמר, על פני למצוא איזו פטריה טעימה לנשנש. מאז ועד היום אנחנו נוטים להתמקד במה שלא עובד, על פני מה שיכול להסתדר.
פרופ' ג'ון קפסיופו מאוניברסיטת אוהיו הראה גם שהמוח שלנו מגיב אחרת לגירויים חיוביים, שליליים ונייטרלים. הוא הציג לפני הנבדקים שלו תמונות חיוביות (שוקולד וחתלתולים מתוקים), שליליות (אנשים פצועים, בע"ח מתים), או נייטרליים (צלחת, כיסא ושולחן), ובחן את הפעילות החשמלית במוחם. פעילות חשמלית מוגברת מעידה על עיבוד מעמיק שמתבצע אל מול הגירוי. הוא מצא פעילות מוגברת במיוחד כשהוצגו תמונות גרפיות מזוויעות, ופעילות פחותה כשהוצגו תמונות נעימות, או תמונות נייטרליות.
היום אנחנו כבר לא גרים באחו, במערה או בשפכי נחלים, אין לנו צורך להתגונן, ויותר מזה, מציאות החיים שלנו מעודדת אומץ, העזה ויצירתיות. בעולם שבו אנחנו חיים, דפוסי החשיבה הישנים שלנו כבר לא משרתים אותנו. הם מונעים מאיתנו לחוות את החיים בצורה מלאה, ונוגסים לנו בשביעות הרצון ממה שכבר הצלחנו להשיג.
אבולוציה 2.0 - להוסיף חיוביות ליומיום
אפשר להתמרמר, לקלל את אימא טבע ואת הקדמונים, או לזכור שקיבלנו עוד תכונות במהלך ההיסטוריה. אחת מהן היא האפשרות להשתנות, או הפלסטיות של המוח שלנו. על ידי תרגול, שינוי והחלפה של דפוסים קיימים ניתן בהדרגה לשנות את ההתייחסות האוטומטית שלנו לאירועים בחיינו. ריק הנסן קורא לתהליך שבו אנחנו יוצרים את האיזון הזה מחדש: ״להכניס את הטוב פנימה״. הוא מציע בספרו תהליך שצריך לחזור עליו שוב ושוב כדי לשנות את להגביר את החיובי בחיינו:
1.הפכו את העובדות החיוביות לחוויות: עשו מאמץ מודע לחפש את המימד החיובי בכל חוויה. במקום לדעת שקיבלתם ציון מעולה במבחן, הפכו את רגע פרסום הציונים לחוויה שתוכלו להתענג עליה. כשאתם מחפשים ומוצאים נקודות אור, שימו לב לניסיונות שלכם לבטל, להפחית או להכחיש את הרגשות החיוביים. אל תנסו להילחם, לבטל או לשנות את ההתנגדויות הללו, רק רשמו לעצמכם, "היום ניסיתי להשתמש בציניות כדי לצנן את ההתלהבות מהחברה החדשה". ככל שתעשו זאת יותר, זה יהפוך להרגל.
2.היו נוכחים ברגעים החיוביים: תנו לעצמכם מספיק זמן (לפחות 30 שניות) כדי באמת להנות מהרגע הזה. כשהרשתות העצביות שלנו פועלות בתגובה לגירוי מסוים הרבה פעמים הן נקשרות לגירוי הזה ועובדות בעצמה כתגובה אליו. כך שכשנראה בפעם הבאה גירוי חיובי, המוח שלנו יגיב בעצימות מוגברת, ואנחנו נרגיש אושר ושמחה. כשהחוויות הטובות מעוגנות בזיכרונות עמוקים, אנחנו פחות צריכים גירויים חיצוניים כדי להרגיש אושר.
3.הרגישו איך החוויה החיובית נספגת לתוככם: שימו לב לדרכים השונות בהן חוויות חיוביות משפיעות עליכם. נסו לדמיין את החיוביות מתפשטת ברחבי הגוף שלכם. דמיינו את המוח שלכם שמשתנה ואת הנוירונים פועלים יחד.
4. שימו לב לתשומת הלב: עצרו רגע וחשבו: "למה מוקדשת תשומת הלב שלי?". התבוננו והבחינו במחשבות שעולות לכם במהלך היום. כדי להתגבר על הנטייה השלילית אנחנו צריכים להבין מאיזה זוג עדשות אנחנו מסתכלים על העולם. כשתבינו איך אתם מפרשים את הסיטואציה תוכלו לאתגר את הפרשנות ולשאול: "האם זו האפשרות היחידה להבין את המצב?"
יחד עם התרגול וחיפוש החיוביות, הרשו לעצמכם להרגיש עצב, כעס או תסכול. הם חלק ממכלול הרגשות שלכם, וגם להם יש מקום בחייכם. הסוד הוא לראות אילו רגשות ופרשנויות שולטים בחייכם, והאם הם אלה שאתם רוצים לחוות דרכם את העולם. שתפו בקבוצת הפייסבוק על אירוע חיובי שאתם רוצים להעניק לו יותר תשומת לב.
שלכם,
יהודית
כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״
עורכת: הדר אזולאי