אנחנו רוצים חיים משמעותיים ומהנים יותר ובכל זאת לעיתים אנחנו שוכחים דבר ברור: להעריך את הטוב בחיינו בזמן אמת, להרשות לעצמינו באמת להנות ממשהו - הופך את חיינו למאושרים יותר. ריכזתי עבורכם כמה רעיונות מבוססים על מחקר - כיצד תפיקו את המיטב מהטוב.
בשבוע 4, התייחסנו להכרת תודה כדרך להגברת שביעות הרצון בחיינו. הפעם נרחיב את מאגר הכלים שלנו ונתייחס לחוויות הטובות שלנו - בזמן אמת.
מידי יום אנחנו חווים אירועים משלל סוגים. למרות המגוון העצום, אנחנו בוחרים פעמים רבות להתעכב דווקא על החוויות השליליות. ואיך לומר? להתעלם באלגנטיות מהחיוביות.
ניקח למשל את סביבת העבודה שתלווה אותנו בדוגמאות היום. הבוס שלכם קורא לכם לשיחה - פישלתם. אתם בדרככם, מנסים להתמודד עם זה: אומרים לעצמכם שתשתפרו, מקללים את הבוס, מתקשרים לחבר לקבל עצה ובקיצור - שלל דרכי התמודדות החל מהכחשה ועד הפקת לקחים.
אבל מה קורה במצב ההפוך? הבוס קורא לכם לשיחה - עובד החודש המצטיין - זה אתם! אבל גם פה אתם מרגישים צורך להתמודד, נכון?
קשה לנו לקבל מחמאות, אני מודה - אני איתכם, קשה גם לי. אנחנו מעבירים את הקרדיט הלאה, אומרים שזה רק מזל, המבחן היה קל ועוד שלל תירוצים אחרים.
חלק מאיתנו לוקחים את זה אפילו צעד אחד קדימה ומחפשים את ההשלכות הרעות של המחמאה! אולי עכשיו מצפים ממני לרף חדש שלא אוכל לעמוד בו? הוא סתם נחמד והמחמאה שלו בכלל לא נחשבת? עכשיו החברה בעבודה יתחילו לקנא וכבר לא יאהבו אותי?
למה אנחנו לא מתחברים לדברים הטובים שקורים לנו? למה אנחנו לא מצליחים לחוות את הטוב שלנו לעומק? הפסיכולוגים קרן רייביץ׳ ואנדרו שאט מספרים לנו על בעיה של פרפקציוניסטים - ״ראיית מנהרה״ - התמקדות בחלק קטן מהמציאות והתעלמות מהיתר. למשל, אם בהרצאה שלי היו 15 אנשים פעילים ואחד ישן, ראיית המנהרה שלי תראה אותו - ותגיד שהיה משעמם, זה ניתוק מהמציאות. פרפקציוניסטים רואים בדרך כלל מנהרה שלילית: מתעלמים מהטוב ומתמקדים ברע. פעמים רבות אנחנו מתייחסים להישגנו כמובנים מאליהם ומזלזלים בהם. כדאי לנו לשנות את זה. מחקרים רבים מראים כיצד קשב מוגבר לדברים הטובים שקורים לנו בזמן אמת משפר את היצירתיות, ההצלחה, ההשלמה עם האני ואפילו את הבריאות שלנו.
כשאנחנו עסוקים בלהעריך את מה שיש לנו, אנחנו גם נהנים וגם ממשיכים ליצור עוד הצלחות וחוויות חיוביות. כשאנחנו מעריכים את הטוב הוא גובר. גם ההפך הוא נכון פה - כשאנחנו מתעלמים ממנו, הוא פוחת.
והפעם - תרגילים לזמן אמת (ספרו לי איך זה היה לכם - גם אם זה יהיה עוד חודש):
בפעם הבאה שמשהו נעים קורה לכם - מחמאה, שיחה עמוקה, ארוחה טעימה, תעצרו! אתם מתבקשים להוקיר את הרגעים האלו בזמן אמת. כמה הצעות שמבוססות על מחקרים של אנטונובסקי, סליגמן, ליובימירסקי (החכמים והגדולים), לאיך לעשות את זה:
לחלוק את החוויה עם אנשים אחרים. זה יכול להיות בזמן שזה קורה או לאחר מכן. למשל - אפשר להתקשר לחבר: ״אני ממש מוחמא, קיבלתי עכשיו עובד מצטיין, עבדתי על זה קשה ואני מרגיש ממש טוב!״
בניית דימיון, זכרונות. תצרו תמונות דימיונית או מזכרות פיזיות אמיתיות מהאירוע. את אלו תוכלו לשחזר בראש או לחלוק עם אחרים, זה גורם לנו להנות שוב ושוב. למשל - תשמרו תמונה שלכם מהיום בו הרגשתם שאתם מצליחים במה שאתם עושים.
תתגאו במעשים שלכם. אל תתביישו! זה בסדר להרשים אחרים, חיכיתם שהדבר הזה יקרה. למשל - זה בסדר להגיד לבן הזוג שלכן - ״אני כל כך גאה בעצמי על ההשגים של בתואר, עבדתי קשה בשביל זה״.
תהיו קשובים ונוכחים. התמקדו במאפיינים היחודיים של החוויה וחסמו את אלו שמפריעים. הפסיכולוגית אלן לנגר מדגישה את החיפוש אחר מאפיינים חדשים בכל מצב, על מנת שלא ״להתרגל״ לטוב. תספגו את החוויה ואל תתעסקו בעניינים אחרים במקביל. (ראו מייל 6). למשל - כשאתם בשיחה מעוררת השראה - אל תשלחו הודעות תוך כדי.
חוויה חיובית בשלג - להתמקד בפרטים הקטנים, לצלם מזכרת מהאירוע, ולספר לחבר על הרגע הטוב שחוויתי.
העונג הוא שלנו, אנחנו יכולים להינות ממנו ולא להרוג אותו. האתגר האמיתי שלכם הוא להפוך את זה להרגל ולא למשהו חד פעמי. אנחנו יכולים לחשוב מראש איך אנחנו רוצים להגיב לעונג שיקרה לנו. תתכננו כבר עכשיו את התגובה לעונג הבא - איך אתם מפיקים ממנו כמה שיותר? איך אתם נפתחים אליו?
בפעם הבאה שאתם מקבלים מחמאה בעבודה, פשוט תאמרו תודה - תהנו מזה. כי להיות צנוע לא תמיד עובד לטובתינו…
שלכם,
יהודית