החושים שלנו תופסים מקום מרכזי בשביעות רצון שלנו - מסעדות טעימות הן הבילוי המרכזי, בשמים בדיוטי פרי בכל נסיעה, מגוון דיסקים מרשים ותמונות מרהיבות שמקשטות לנו את הבית. זה מרגיש טוב וזה נפלא ובכל זאת את החוש הכי בסיסי שלנו אנחנו שוכחים - אנחנו לא נוגעים מספיק. מגע הוא צורך פיזי ופסיכולוגי חשוב וכל כך קל להשתמש בו יותר.
אחרי שתקראו את זה תסתכלו על אנשים שמחלקים חיבוקים בחינם, קצת אחרת ומי יודע, אולי אפילו תצטרפו אליהם.
כולנו משתמשים במגע, עם רצון או בלי. אך רובינו לא מעלים על דעתינו עד כמה החשיבות שלו היא רחבת היקף. [חוץ מחווה אלברשטיין שעוד הרבה לפני המייל הזה כתבה את ה-מתכון: כל שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק ואולי היא אפילו הסתמכה על המחקרים המרתקים שתקראו היום]. כשכואבת לנו הבטן, אנחנו שמים שם עליה את היד. כשמישהו עצוב לידינו, אנחנו ממהרים ללטף אותו או לפחות להתקרב אליו. רואים אדם אהוב? רצים לחבק אותו. מגע הוא צורת תקשורת קדומה ששימשה בני אדם עוד הרבה לפני שמילים היו כל כך פופולאריות. כך שאפשר להניח שמגע הוא התקשורת ״הטבעית ביותר״. אמנם יש מקרים שהמגע אינו רצוי והתוצאות לכך הן חמורות, אבל אפילו זה מבליט את ההשפעה האמיתית והחזקה של המגע על איכות חיינו.
ומתי אתם בפעם האחרונה בחרתם במגע כאמצעי תקשורת? אנחנו אומרים לאנשים שאנחנו אוהבים אותם, אך לרב אנחנו לא ״מראים״ להם. למרות שאם תחשבו על זה, דרך מגע אנחנו לרב מרגישים אהובים באמת. בנגיעה קלה אנחנו יכולים להעביר המון רגשות, החל מפחד וקנאה ועד לאהבה והערצה. אנחנו משקיעים המון בבחירת המילה הנכונה ושוכחים כמה מילים נגיעה אחת קטנה יכולה להחליף, במיוחד כשאנחנו קשובים לרגע הזה (המייל משבוע שעבר - איך תשימו לב?)
ד״ר טיפאני פילד (שיסדה את המכון לחקר המגע באוניברסיטת מיאמי!) מראה בסדרת מחקרים כמה חשוב ליצור מגע בחיינו. אפילו המערכת החיסונית שלנו מתחזקת בעזרת מגע ונחלשת בצורה דרסטית בלעדיו. שימו לב - לא מדובר רק במגע מקצועי כמו מסאג׳ או פיזיותרפיה - אלא מגע פשוט עוזר בגדילה ואף בהתגברות על פציעות. גם הבריאות הנפשית וההתפתחות השכלית שלנו מושפעות ממגע - למשל מחקרים רבים קושרים בין הפרעות מצב רוח והפרעות אכילה למחסור במגע. גם דכאון וחרדה נקשרים פעמים רבות למחסור במגע ואפשר להתגבר עליהם הרבה פעמים בעזרת שימוש ביותר מגע.
למה מגע כל כך משפיע? מגע גורם לשחרור של הורמון בשם אוקסיטוצין, או בשמו הפופולארי ״הורמון האהבה״, וגם מדכא שחרור של ההורמון קורטיזול, או בשמו המוכר - ״הורמון הלחץ״.
מגע מחזק את המערכת החיסונית שלנו ועוזר לנו לגדול
בעבר, היה אסור לאנשים להכנס לפגיות ולגעת בתינוקות, בעיקר כי חששו מזיהומים. באחת הפגיות בארה״ב הבחינו כי מתוך מחלקה מסויימת יוצאים תינוקות שמשתפרים בקצב מהיר יותר בהשוואה למחלקות האחרות. הטיפול היה זהה לחלוטין בכל המחלקות והצוות לא הצליח לפצח את התעלומה. המשיכו לעקוב אחר התינוקות מהפגייה במשך שנים והבחינו כי אותה המחלקה ממשיכה להתפתח טוב יותר פיזית ונפשית. אחד הרופאים הסתקרן ותצפת על הפגייה בלילה בניסיון להבין את המצב. מסתבר שהייתה שם אחות שהייתה מתגנבת לפגייה באישון לילה ומלטפת בעדינות את פגים, למרות שזה היה בניגוד לחוקים.
כשהמקרה הזה יצא לאור ד״ר פילד המשיכה לחקור פרוצדורה של מסאז׳ עדין של 45 דקות ביום לפגים. הפגים שקיבלו מסאג׳ העלו 47% יותר משקל בהשוואה לאלו שלא. גם שנה לאחר מכן, התינוקות שקיבלו מסאג׳ בתקופת הפגות המשיכו להתפתח טוב יותר פיזית וקוגניטיבית.
אם התוצאות של מגע כה מועילות, מה קורה כשחסר לנו מגע?
הארי הארלו במחקרו הפריד קופים מאמם ובכך מנע מהם מגע, כל שאר הצרכים שלהם סופקו. נמצא כי הקופים נשארו קטנים ולא התפתחו כרגיל. בנוסף, היכולות הקוגניטיביות שלהם היו פגועות והם הראו תסמינים אוטיסטים ( התנענעות עם הידיים והרגליים). זהו מחקר קשוח מאוד על קופים ולצערי הוא נעשה בגרסה אכזרית אחרת גם על בני אדם. תחת הדיקטטורה של צ׳אושסקו, ילדים נלקחו מהורים שלא צייטו לקומיניזם. 150,000 ילדים גודלו ללא הוריהם אך בסביבה נקייה, המספקת את כל צרכיהם הפיזיים. הילדים לא קיבלו חום ואהבה מפאת החוסר בסגל התומך של האחיות, שהיו צריכות לדאוג להמון ילדים. כשהחומה נפלה ב- 1989 והילדים שוחררו. פסיכולוגים חקרו את המקרים הללו וגילו תוצאות טראגיות. מבחינת גדילה פיזית, הילדים הגיעו לגודל של 3% - 10% מהגודל הממוצע לגילם. מבחינה קוגניטיבית, רמת האייקיו שלהם הייתה הרבה מתחת לממוצע. גם היכולות המוטוריות שלהם היו לקויות, והרבה הציגו תסמינים אוטיסטיים (כפי שנראה גם אצל הקופים).
ומה אתם יכולים לעשות?
להתחבק, למשל. להתחבק אפשר עם חברים, משפחה, כשנפגשים, כשהולכים, ולמה בעצם לא לנצל כל הזדמנות?
במחקר על חיבוקים של ג׳יין קליפמן - משתתפים התבקשו לתת בכל יום לפחות 5 חיבוקים. חיבוקים לחברים, חיבוקים לקרובים - לא בהכרח בהקשר המיני. קבוצת הביקורת בניסוי זה הייתה צריכה לכתוב בכל יום, כמה שעות היא קראה. כשבחנו האם הייתה עליה ברמת האושר של הקבוצות ראו כי רמת האושר של קבוצת הביקורת לא עלתה. לעומת זאת, הקבוצה שהתחבקה 5 פעמים ביום עלתה בצורה משמעותית. הגברים במחקר דיווחו שהיה להם יותר קשה, אך אפילו הם מצאו הזדמנויות. בשורה תחתונה, אנשים שהתחבקו יותר, דיווחו כי הם מאושרים יותר.
ואם עוד לא השתכנעתם עד עכשיו אז גם - חיי הסקס טובים יותר עם מגע. ויליאם מאסטרס ווירג׳יניה ג׳ונסון, מטפלי הסקס והחוקרים המובילים בתחום, הראו כי חוסר תפקוד מיני יכול להפתר ברב המוחלט מהפעמים (75%-90% מהמקרים!) על ידי השימוש במגע. הם טוענים כי המשחק המקדים לא צריך להוות אמצעי למען המטרה אלא צריך להיות היעד בפני עצמו. בדומה לעקרונות הפסיכולוגיה החיובית, שלא רק ״מתקנת״ אלא גם משפרת את מה שטוב - מגע לא רק ״פתר״ חוסר תפקוד מיני אלא גם הביא למערכות יחסים משגשגות מבחינה מינית.
אגב, ורג׳יניה גונסון טוענת לגבי חיבוקים - אנחנו זקוקים ל-4 חיבוקים ביום כדי לשרוד, ל-8 חיבוקים ביום כדי להישאר מאוזנים ול-12 חיבוקים ביום כדי להתפתח.
אז מעכשיו אתם יודעים - 5 חיבוקים לפחות וכדאי 12 ביום! הדבר היפה הוא שבחיבוקים כל הצדדים מרוויחים. כשאנחנו מחבקים אנחנו גם מחובקים, וממש כמו האושר שלנו, שאנחנו חולקים אותו, הוא גדל.
כמובן שחשוב לכבד את האדם השני, לא לכולם נוח שנוגעים בהם. יש אנשים שנהנים ממגע פחות או יותר מאחרים וזה טבעי וזה בסדר. פעם הבאה שאתם רואים את השכן, תבדקו אם הוא מעוניין בחיבוק לפני שאתם מסתערים.
ואם תרצו לסיים עם קצת הומור, נוסטלגיה ופיצוי לקופים, הנה קטע מקופיקו על חיבוקים
פעם הבאה שאתם מנסים לצאת מריב (מייל #11 - מפחדים לריב בזוגיות?), נסו להשתמש בחיבוק במקום להסביר את עצמכם 4 שעות. ופעם הבאה שאתם מתחבקים, שימו לב לכל הפרטים (מסקנה #23 - איך תשימו לב למה שעובר עליכם). רוצים לדעת מה עוד הופך אותנו למאושרים? קראו שוב את מסקנה #22 - מי באמת מאושר?)
אז בדקו לכמה חיבוקים אתם מגיעים ביום, וספרו לי על כך.
שלכם,
יהודית