יהודית כץ

אני רגע לפני לידה ובבית שלי מצטברות שקיות. שקיות מלאות בבגדים קטנים שצריך לכבס ובציוד שעוד רגע נצטרך (אלוהים - כמה ציוד!). אבל כרגע - השקיות סתם יושבות שם, עוברות מהספה בסלון, לפינה ליד המיטה. לפעמים הן ממש עומדות לי באמצע המעבר ואני מסתכלת עליהן, על הבגדים הקטנטנים, והם מרגשים אותי. אבל מצד שני, השקית הזאת חוסמת לי את המעבר! ואני פשוט בועטת אותה הצידה. אני לא כאן. ולא שם. וזה בדיוק זה - משהו גדול עוד רגע כאן, אבל הוא עוד לא. זאת יכולה להיות לידה, עבודה חדשה, שנה שנגמרת ושנה