מתבודדים ביחד? מה אתם עושים למערכות היחסים שלכם כשהטלפון על השולחן #141

עודכן ב: 13 אפר 2019


לא מזמן יצא לי לבלות עם אחי האהוב זמן איכות. נפגשנו בבית קפה החביב על שנינו והחלפנו חוויות משותפות. לאחר שעה של שיחה היה רגע מוזר שכזה - אחי הודיע שהוא קופץ רגע לשירותים ואני נותרתי שם לגמרי לבדי. הרמתי את מבטי אל המקום בו אני נמצאת, יכולתי להבחין בשיחה-חסרת-קול שניהלו שני מלצרים, לתהות על מערכת היחסים ביניהם, ולציין לעצמי שלאחת מהשניים יש חיוך נפלא. שמתי לב לעיצוב החדש של המקום, שהואר בצורה נהדרת בשמש הבוקר הסגרירית. הבטתי מסביב וראיתי עדה של ראשים הרכונים מעל מסכים מנצנצים. אנשים, נשים וטף, יושבים ביחד, אך נמצאים לגמרי לחוד, כל אחד בעולמו כפי שהוא משתקף במסך המרובע. כמה פעמים יצא לכם להיוותר לבד ולשלוף את המכשיר הנייד שלכם? וכמה פעמים הייתם יחד עם אנשים קרובים, אך בעצם הייתם לגמרי איתו?

חשמל זורם בכפות ידייך

זה נראה כמו נצח, אבל הסמארטפון הראשון הושק רק לפני עשר שנים. הימים חלפו ביעף וכבר קשה לדמיין איך בכלל שרדנו ללא מכשיר הקסם שמאגד בתוכו כל כך הרבה פונקציות אנושיות דרושות: יש בו שעון מעורר, חיבור למיילים, מצלמה, מערכת ניווט, מד טמפרטורה, יומן פגישות, מד צעדים, מחברת רישום, ארנק אלקטרוני, שירותי רדיו ומוזיקה, ארסנל מרשים של משחקים, וזה אפילו לא קצה הקרחון. המכשירים הסלולאריים הפכו חכמים יותר ויותר ואנחנו מעדיפים אותם פעמים רבות על החלופות הישנות. מעדיפים להשתמש בגוגל מפות לניווט במקום לשאול אדם מזדמן, מעדיפים למצוא מתכון במקום להתקשר לאימא, והורגים עשר דקות מתות בקנדי קראש במקום לדבר עם זה שיושב לידנו. אפשרויות רבות ומפחידות טומן בחובו השקט. מישהו יוכל להסתכל עליכם, להחליף מבט ואתם בכלל לא מכירים אותו, תחושת הבדידות יכולה להשתלט ואתם עשויים להראות חסרי חברה. במצב כזה פתרון הקסם שיגרום לנו, להראות עסוקים, חשובים, אהובים, ומלאי אינטראקציות חברתיות הוא פשוט להוציא את הנייד.

"במשך 15 השנים האחרונות למדתי תקשורת וטכנולוגיה, והבנתי שהמכשירים הסלולאריים לא רק משנים את הצורה בה אנחנו עושים דברים, אלא משנים את מי שאנחנו" אומרת שרי טורקל, פרופסור לחקר השפעות המדע והטכנולוגיה על החברה, מאוניברסיטת MIT. "אם תחשבו על זה, הדברים שאנחנו עושים היום היו נחשבים מוזרים ומטרידים לפני שנים מועטות". עובדים נכנסים לפייסבוק תוך כדי ישיבות, הורים שולחים מיילים תוך כדי שהילדים מספרים איך היה בגן ונהגים שולחים הודעות בין איתות להגברת הרדיו. אבל זה לא רק במטלות היומיומיות. כמעט בכל חתונה תוכלו למצוא מישהו שמסמס בדיוק עם שבירת הכוס, או אפילו לשמוע צלצול באמצע "אל מלא רחמים". טורקל, בעבר מעריצת טכנולוגיה מושבעת, תופסת עמדה מעט מורכבת יותר כלפי טכנולוגיה. היא מסבירה בספרה Alone Together מה קורה למערכות היחסים שלנו בעידן הדיגטלי. היא מזמינה אותנו לשים את הקלפים על השולחן, ולהודות בכך שיש לנו בעיית תקשורת (ולא כזו של קליטה סלולרית) קשה.

אנחנו מעצבים כלים שמעצבים אותנו

נאמר ואתם פעילים למען מטרה חברתית חשובה. מידי בוקר אתם נכנסים וקוראים את החדשות, מצליבים נתונים ומעדכנים את המצע שלכם לפתרון. כשאתם מגיעים כדי לספר לבן הזוג שלכם על הגילויים החדשים והמפתיעים, או על השיחה הנהדרת שניהלתם שלגמרי פתחה לכם את המחשבה אתם מגלים שהוא לגמרי שקוע גם הוא. בפלאפון שלו. הבעת פניכם נעשית חמוצה ואתם יודעים שבדו קרב על הקשב "אני-או-הסמארטפון" המכשיר החכם ניצח שוב. מחקר של אוניברסיטת ברמינגהאם מצא ש-70% ממשתתפות המחקר טענו שבני הזוג שלהן מזניחים אותם עקב שימוש בפלאפון. מחקר אחר, של אוניברסיטת אוקספורד בקרב 3,500 משתתפים מצא שככל שבני הזוג משתמשים בתקשורת דרך עזרים אלקטרוניים, הם פחות מאושרים בחיים הנישואים שלהם.

[קראו גם על איך להפוך למקשיבים טובים יותר]

לבד בתוך ההמון

אחת התכונות הנחשקות בימים אלה היא מולטי-טאסקינג. וזה לא רק בגלל התחילית "מולטי". היכולת המופלאה לעשות מספר משימות במקביל נותנת למחזיקים בה תדמית מרשימה. מנהלים יעסיקו בשמחה עובדים המסוגלים לג'נגל בין כמה עיסוקים, והקולגות יביטו ביכולות העל הללו בקנאה. אחרי הכל, המולטי-טאסקר יזגזג בין הלקוח מסין, לילד בגן, לחברים מהצבא ויעשה את הכל בשליש מהזמן. נשמע חלומי, לא? לא.

מחקר שנעשה באוניברסיטת וירג׳יניה על ידי פסיכולוגית הטכנולוגיה שאליני מירסא, מגלה שהמולטי טאסקרים לא אהודים במיוחד וסובלים מחוסר יכולת להביע אמפתיה. מירסא נכנסה לבית קפה קטן וצדה כ-100 זוגות. מהם היא ביקשה לנהל שיחה על נושא משמעותי ומעניין, ונושא חסר משמעות. היא רשמה לעצמה בכל פעם שמי מהנוכחים שלח יד למכשירו הנייד והציץ בהתראה הקופצת על המסך. מסתבר שהחיבור בין הזוגות צנח פלאים אם הוכנס לדיאלוג גם שחקן שלישי ואלקטרוני. נוסף לכך, רמות האמפתיה נמוגו כשבן הזוג שלך העדיף לתת לייק לאנשים שלא יושבים מולו. הדבר נכון גם לשיחות המשמעותיות, וגם לאלה על מצב החסה בשטחים. בכל פעם שהתנתק צד אחד מהצמד מחברו לשיחה כתוצאה משימוש בפלאפון, התנתק גם הצד השני.

[קראו עוד על אשליית המולטי-טאסקינג ומה היא עושה לנו]

יום אחד אלמד לנהל שיחה, לא היום

אם יש עולם שמצליח להדיר שינה מעיניהם של רבים וטובים ולהפיל אימה גם על האמיצים ביותר הוא עולם הדייטים. אנשים ונשים עושים את המעשה הנועז של לעמוד מול אדם שאין להם מושג איך הוא אוכל את הקרמבו שלו, ומנהלים שיחה. לעיתים זה זורם נפלא, לפעמים אתם מסמנים למלצר להגיש את החשבון עוד לפני המנות. להמציא על המקום שורות נפלאות של שנינות מתפרצת, להתגבר על הסטרס ולשדר נינוחות, או אולי אפילו לגלות אמפתיה לסיפורים קורעי לב זה לא דבר קל. הרבה יותר קל להתנהל בצ'אט בפייסבוק או בהודעת וואטסאפ. יש אפשרות לערוך את המסר, להעתיק ציטוט מרשים של סופר מפורסם או לקפוץ לגוגל כדי להעשיר את הידע. שיחה וירטואלית גם מאפשרת לנו לשלוט במינון המעורבות שלנו. הרבה יותר פשוט לעזוב שיחה טעונה רגשית כשהיא נקראת ממסך מאשר לעזוב אדם שהפנים שלו אומרות סערת רגשות. טורקל קוראת לזה "אפקט זהבה" (ושלושת הדובים). אנחנו רוצים תקשורת במידה שמתאימה לנו. לא קרוב מידי, לא רחוק מידי, ניתנת לשליטה, כך שנציג את עצמנו איך שאנחנו רוצים ונוכל לעזוב מתי שיתחשק.

שימוש במסרונים שכאלה לא פוגע במיוחד באלו שהתנסו מספיק בשיחה בעולם האמיתי. השימוש הבלעדי בתקשורת מתווכת בעייתי למי שלא טעם מספיק מן התקשורת פנים אל פנים. חסרי הניסיון האלה הם בדרך כלל ילדים ונוער שנולדו לתוך הסנאפצ'אט. כדי להעביר את העושר שבשיחה אותנטית בין אנשים נוצרו שלל חייכנים, אימוג'ים, ותמונות, אך אף אחד מהם לא מדמה את המצב הלא צפוי של שתיקות, מחוות גוף, מבוכה, והקשבה. טורקל מספרת שהנערים שפגשה הודו שהם אינם יכולים לנהל שיחות באופן שהם מרוצים ממנו. "אני יודעת!" היא השיבה בשמחה "תוכלו לתרגל שיחה כעת עם אחד החברים. "לא" השיבו הנערים פה אחד. "נעשה את זה מתישהו בעתיד".

העדפת מענה פשוט, תמציתי, ולא אנושי ממשיכה גם הלאה כשאנשים מעדיפים מענה אוטומטי, החלפת מטפלים ברובוטים, ובינה מלאכותית. טורקל, צפתה וראיינה את האנשים שהעדיפו שאת הצרכים החברתיים שלהם ימלא מחשב. הם התחילו את השיחה בלומר שעדיף מענה אוטומטי על חוסר מענה, ובהדרגה העדיפו את זה הממוחשב על האנושי. הנבדקים שלה דיווחו שהם מאוכזבים מבני אדם נותני שירות. הם שוכחים, מתבלבלים, מתעכבים, ובעיקר לא צפויים. הישויות הווירטואליות לעומתם הן ניתנות לחיזוי ומושלמות.

בודדים מאחוריי א(רשת) של WiFi

אם אבקש מכם שתקפצו רגע לפייסבוק שלכם, ואשאל אתכם כמה חברים יש לכם, סביר להניח שהמספרים ינועו בין כמה מאות לכמה אלפים. אם תרשו לי לקחת עוד צעד קדימה ולשאול אתכם מתי בפעם האחרונה דיברתם עם חבר אקראי, או התעדכנתם בשלומו, הגיוני שתענו לי אחת משתי תשובות; לפני חמש שנים או- הוא העלה פוסט על האירוסין שלו. אין ספק, עם העידן הטכנולוגי של פייסבוק, אינסטגרם ו-וואטסאפ אנחנו יכולים להיות מחוברים להרבה יותר מעגלים של החברים. אבל האם החיבור הזה באמת עובד? מחקר מעניין של החוקר רובין דנבר מאוניברסיטת אוקספורד גילה שבין חבריכם הרבים ברשתות החברתיות, תוכלו למצוא רק 13.6 חברים שיביעו אמפתיה בעת משבר, וקצת יותר מארבעה חברים בממוצע שבאמת ינסו לעזור. נדמה אם כך, שהבדידות האנושית אינה נעלמת עם עוד בקשת חברות, והאינטימיות שכל כך רצינו לייצר, לא תמיד עולה בקנה אחד עם הצורך שלנו בנוחות ושליטה.

טורקל מסבירה כי הטלפונים בכיסינו מציעים לנו שלוש פנטזיות של סיפוק. האחת, שאנו יכולים למקד את תשומת הלב שלנו בכל אפיק שנבחר; השנייה, שתמיד ישמעו אותנו; והשלישית, שלעולם לא נצטרך להיות לבד. תחושת הלבד הזאת היא אחת התחושות המבעיתות ביותר שאנו מנסים להימנע ממנה בכל דרך אפשרית. משמעה להיות חשוף ופגיע, לשקוע במחשבות, או להיכנס לדיון שלא תכננו. בכל פעם שאנשים מרגישים לבד הם פונים לחבר התמידי, הפלאפון החכם, אך הוא רק פלסטר מעוצב לבעיה. הבריחה אל זרועותיו המנחמות של הפלאפון לא תגרום לנו להגדיל את מעגל החברים, לא תעורר בנו רעיונות חדשים והשראה, וגם לא תעזור לנו ללמוד להכיל את תחושת הבדידות. חוויות פשוטות ונהדרות הופכות להיות לא כדאיות אם אין דרך להסריט או לצלם אותם בבחינת "מה שלא שותף, לא קיים".

[קראו גם על פגיעות ועל העצמה שהיא מביאה איתה]

באופן אירוני וקצת עצוב, היכולת להתמודד עם בדידות היא לטפח את היכולת להיות לבד. הפסל השוויצרי ז'אן ארפ ניסח זאת נפלא: "בקרוב יהפוך השקט לאגדה ותו לא. האדם הפנה גבו לשקט. יום אחרי יום הוא ממציא מכונות ומכשירים שמגבירים את הרעש ומסיטים את האנושות מתמצית: החיים, התבוננות ומדיטציה" כשאדם נמצא לבד מתרחש תהליך מעניין שעובר מהחרדה להיוותר לגמרי לבד, דרך הכרה במי הוא אותו אדם שנמצא איתנו תמיד. מה הם המעלות הטובות שלו, מה הוא אוהב, מה יש לו להציע, מי ומה הוא. חוסר הפחד מלהיות לבד מביא איתו שלל בונוסים: דימוי עצמי גבוה יותר, שלווה נעימה שמקורה בערך העצמי, ובאופן מפתיע - גם לא מעט חברים שרוצים להבין איך עושים את זה. אם לא נהיה מסוגלים להיות לבד, סביר שנגזור על עצמנו חיים של בדידות.

[האזינו גם לפודקאסט בנושא הפחד התמידי מהחמצה]

כמו ב-1995: להתנתק מהאינטרנט ולהתחבר לשיחה

צריך לומר זאת בבירור, ממש לא כדאי להדפיס שלטי "Wanted" על ראשיהם של הפלאפונים הניידים ואיני קוראת להשליך אותם לפח. לא רק כי זה חסר טעם, אלא כי גם אני מחזיקה באחד. הפלאפונים החכמים פתחו בפנינו עולם של ידע, הפכו תהליכים מסובכים לפשוטים יותר, וייעלו את היומיום שלנו בצורה מדהימה. עם הערכה הרבה למכשיר החכם, יש לנהוג בו בצורה חכמה גם כן. אם החלטתם לקחת דיאטת סלולרי, הנה כמה טיפים טובים שיעזרו לכם בדרך. תחילה, חשבו על התבודדות כדבר טוב, פנו לכך מקום ומצאו דרכים להפגין זאת כערך לילדכם. קבעו מקומות בבית ובעבודה כמו המטבח ופינת האוכל בהם יש כניסה אך ורק לשיחות אנושיות. כשאתם מתחילים שיחה עם חבר או בן זוג, הקפידו להביט בעיניו והניחו את הנייד רחוק מכם. השתדלו שלא לפתוח את הפלאפון מיד כשאתם קמים בבוקר. ההתראות, אם ישנן ימתינו גם לאחר כך.


שלכם,

יהודית



כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״

עורכת: הדר אזולאי

צרו קשר

רוצים להתייעץ, להתעניין או להזמין אירוע?

אל תהססו, אני נהנית לעזור.

hi@judithkatz.me | לתיאום שיחה לחצו כאן

  • Black Facebook Icon
  • Facebook - Black Circle
  • Instagram
  • Black LinkedIn Icon
  • Black YouTube Icon