​תאמין בעצמך - לא סתם קלישאה שחוקה #177

עודכן ב: 17 אפר 2019


אמיליה קלארק, הבחורה שמשחקת את מלכת הדרקונים בסדרת הלהיט של HBO, "משחקי הכס", פשוט עפה על הדמות שלה: "לדאינריס יש כוח מתפרץ. שום דבר לא יכול לעמוד בדרכה, היא מאמינה בעצמה ומוכנה לעשות הרבה כדי להשיג מה שהיא רוצה". אחד הדיאלוגים העוצמתיים שלה בסדרה, היה מול מנהיג אחר בשם ג'ון סנואו. "העברתי את חיי בגלות. כל כך הרבה אנשים ניסו להרוג אותי, ואני בכלל לא זוכרת את השמות שלהם", סיפרה מבלי להשפיל מבט. "נמכרתי כמו סחורה. כבלו אותי, בגדו בי, פגעו בי ואנסו אותי. אתה יודע מה החזיק אותי במשך כל השנים הללו בארצות אויב? אמונה. לא אמונה באל, באגדות או מיתוסים, אמונה בעצמי. אמונה בדינאריס טארגאריין. העולם לא ראה דרקונים במשך מאות שנים עד שהדרקונים שלי נולדו, צבא הדות'ראקי לא חצה ים מעולם, הם עשו זאת בשבילי", תיארה את הבלתי ייאמן שהיא חוללה. "נולדתי לשלוט בשבע הממלכות, ואני אעשה זאת". מזל טוב, ג'ורג' ר.ר. מרטין, הצלחת להגדיר מסוגלות עצמית.


מסוגלות עצמית היא האמונה היציבה שאומרת: "יש לי את מה שצריך כדי להצליח". הנרי פורד אמר על זה פעם: "בין אם אתה מאמין שתוכל להצליח, ובין אם לאו, אתה צודק". מסוגלות עצמית היא אינה אמונה בכוח עליון, בכישרונם של החברים או בסיועו של בן הזוג. זו ההכרה בכוח שמסתתר בין הידיים ובתוך הראש שלכם. תפיסת המסוגלות העצמית שלכם מגדירה מה אתם יכולים לעשות, ועל מה כדאי לכם לוותר מראש. היא יכולה להיות קרובה למציאות, או רחוקה ממנה כרחוק המזרח מן המערב, ועדיין, היא תשפיע על הפעולות, הרגשות, המעשים והמציאות שלכם.


הראשון לדבר על מסוגלות עצמית היה הפסיכולוג החברתי אלברט בנדורה. הוא הסביר שכל אחד מאיתנו מחזיק סניף קטן שנקרא: "מערכת העצמי", בו שומרת ומתייקת מזכירה חייכנית קלסרים על קלסרים של התפיסה העצמית שלנו. כל הצלחה, כישלון, כישרון, יוזמה או אתגר שנוצח מוכנסים לשמרדף, ומונחים על מדף שם. את החוויות הללו אתם אוספים מאז שהייתם ילדים. בהתאם לניסיון העבר, לחוויות חיוביות ושליליות ולכל הרי המידע שאספתם על עצמכם, אתם פועלים גם בהמשך. אם יש לכם עבר עגום של עמידה מול קהל, תאמר לכם אותה מזכירה: "אני לא חושבת שכדאי, בוס", כשתתבקשו להעלות פרזנטציה.


חוקרים ופסיכולוגים בוחנים את השפעות ההערכה העצמית הזאת ללא הרף מאז שנולדה כתיאוריה בשנת 1977 ועד היום. המחקרים שלהם מראים שוב ושוב שהמסוגלות העצמית שלנו משפיעה על כל תחומי החיים שלנו; מקבלת החלטות, מוטיבציה, התנהגות, קווים מחשבתיים, מצבי רוח ועד הצלחה או כישלון.

[קראו גם על מי משפיע על חיינו וכיצד: גנטיקה או סביבה]


השטן והמלאך של המסוגלות העצמית

בואו נאמר שחיים לכם בראש שני תאומים. התאומים הללו אינטליגנטים להחריד ושולטים על המחשבות ודפוסי ההתנהגות שלכם. לשם הנוחות נקרא להם: "מסוגלי", ו-"לא בא לי". מסוגלי הוא אדם מלא ביטחון. העיניים שלו תמיד פתוחות לרווחה, וכל דבר מעניין אותו. הוא משקיע שעות בפיתוח עצמי ולמידה. הוא מתחייב למשימה ולא עוזב אותה עד שהיא מסתיימת בהצלחה. אתגרים לא מדגדגים את מסוגלי. הוא אוהב אותם, ומשתמש בהם כדי למתוח את קצה גבול היכולת שלו ולהגיע רחוק יותר. הוא לא נותן לכישלונות שלו להגדיר אותו, ומתרגש לקראת יום חדש ומלא התרחשות.


לא-בא-לי, לעומתו הוא טיפוס קצת פחות אנרגטי. הוא לא קופץ על הזדמנויות חדשות, בעיקר לא על כאלה שכוללות אתגר. הוא מפחד מאתגרים. כל כך מפחד שהוא בורח מהם. הוא לא מאמין שהוא מסוגל להצליח בדברים שלא ניסה קודם. הכישלונות שהספיק לצבור עולים בראשו מידי שעה, והוא מאבד את ביטחונו האישי בקלות ובמהירות.

[קראו גם על איך האמונה שלכם על מאמץ יכולה לשנות את חייכם]


כשמסוגלי מצליח, הוא מותח את הצוואר, ומכריז לעצמו: "עשיתי משהו נהדר". כשהוא נכשל הוא מנסה למצוא תירוץ חיצוני. כשלא-בא-לי מנצח הוא בטוח שהיה לו מזל, שריחמו עליו, או שמישהו היה אדיב ונחמד. כשהוא טועה, לעומת זאת, הוא מלקה את עצמו וחושב: "אני כישלון חרוץ". בנדורה מסביר שהאמונה (או חוסר האמונה) העצמית שלנו תקבע אם נהיה "מסוגלי", או "לא-בא-לי". תחושת המסוגלות הזאת תחליט אם נסתער על אתגרים ועל החיים עצמם מתוך סקרנות, או נחליט "זה לגמרי לא בשבילי", ונצפה בהם מהצד. תוכלו לבדוק האם אתם מאמינים במסוגלות העצמית שלכם, דרך השאלון שפיתח בנדורה.


חשוב לציין שמסוגלות עצמית היא לא תחליף לפיתוח יכולת. עדיין, אם ניקח שני אנשים עם אותה רמת יכולת, זה שמאמין בעצמו יגיע לתוצאות טובות יותר בטווח הקצר. אם נמשיך לעקוב אחרי השניים יותר מיום-יומיים, נגלה שהבחור עם תחושת המסוגלות העצמית עקף את חברו, רשם לעצמו הרבה יותר הצלחות, שרק המשיכו וביססו את תחושת הביטחון שלו. 

[קראו גם על מה לומר כדי לגרום לאחרים לפתח דפוס חשיבה מסוגל]


מסוגלות עצמית מתפתחת על ידי חמישה רכיבים, בדקו שהם נמצאים בחייכם, או הכניסו מהם, אם הם אינם.


אבני היסוד של המסוגלות העצמית:

1. הצלחה גוררת הצלחה: באופן לא מפתיע, הדרך הכי טובה לבנות ולחזק את תחושת המסוגלות העצמית היא להתנסות, להצליח ולרשום בבנק המידע שלנו את הניצחון.

[קראו עוד על הטעות שאנחנו עושים לגבי הערכה עצמית ואיך בונים אותה]


2. נופל וקם, נופל וקם: כן כן, זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל התמודדות עם כישלון יכולה גם היא לתרום לתחושת המסוגלות העצמית שלנו, אם עושים אותה נכון. פרופ' בנדורה מספר שאנשים צריכים להתייחס לכישלון כאל אירוע בעל ערך לימודי שניתן לתחקר ולצמוח ממנו. אנשים עם תחושת מסוגלות גבוהה מתייחסים לכישלונות כהזדמנויות ללמידה וכאבן דרך בשביל המוביל אל הצלחה. בשבילם כישלון לא אומר: "אסוף את החפצים, עזוב את המשרד ולעולם אל תנסה שוב", כי אם: "יהיה טוב יותר בפעם הבאה".


3.דברים שלמדנו מהחברים: כשאנחנו צופים בחברים שהם בעלי תחושת מסוגלות עצמית גבוהה, שהם סוכנים פעילים בחייהם ומסתערים על אתגרים ללא מורא, אנחנו נוטים להאמין שגם אנחנו מסוגלים. חשוב להקיף את עצמכם באנשים בעלי גישת מסוגלות, ובכאלה שמעודדים אתכם לצאת וליצור בעצמכם.


4. כוחה של מילה טובה: חברים, קולגות ובני משפחה יכולים להשפיע רבות על תחושת המסוגלות שלנו. זו יכולה להיות חברה טובה שמזכירה לנו את כל ההישגים שכבר רשמנו לטובתנו, או בן הזוג שיאמר שהוא מאמין שנוכל לעבור גם את המכשול הבא. אנשים שמעודדים אתכם להתמיד, מאמינים בכוחכם וביכולותיכם ומתייחסים בסלחנות וכבוד לכישלונות קטנים בדרך הם אנשים שאתם רוצים לידכם. חפשו את האנשים שיעזרו לכם להתמודד עם הספקות הפנימיים וידחפו אתכם קדימה.


5. רק על עצמי לספר ידעתי: אם כל זה לא מספיק, גם התגובות שלנו מוסיפות למארג ומלמדות אותנו משהו על תחושת המסוגלות שלנו. אם אני מגיבה ללחץ בהיסטריה וחווה קושי נשימתי ורעד בלתי נשלט יש לי שתי אפשרויות: אוכל להגיד לעצמי: "את גרועה במצבי לחץ! לעולם אל תיכנסי לשם", או שאוכל לומר: "האדרנלין מראה שאכפת לך והגיוני להילחץ". כל אחת מהפרשנות לתגובות הרגשיות תוליד תחושת מסוגלות ונטיות התנהגותיות אחרות. פרופ' בנדורה ממליץ להתייחס לתחושות הגופניות שלנו בקבלה והכלה, ללמוד מתי הן מגיעות, אך לא לתת להן לשלוט בקבלת ההחלטות שלנו.

[האזינו גם לפודקאסט בתכנית "חושבים טוב" בנושא טיפוח החוזקות או טיפול בחולשות, כדרך אל השיפור והאושר שלכם]


באולימפיאדת הנכים בריו ב-2016 ניגנו ברקע את השיר "Yes I Can". המשתתפים בתחרויות הראו שגם מוגבלות פיזית וכאב הם לא מעצור, וניתן להתחרות בספורט אתגרי ותחרותי גם על כיסאות גלגלים, או עם גפיים חסרות. לא מעט פסיכולוגים שמים את תחושת המסוגלות העצמית הרבה מעל הכישרון. התחושה הזאת, על פיהם, היא היא הדרך להצלחה. חשוב לוודא רק שהמטרות שאנחנו שמים נגד עיננו תואמות את האמונות והערכים שלנו, ולא מנוגדות להם.

שתפו בקבוצת הפייסבוק האם אתם מרגישים מסוגלים ומה עוזר לכם להרגיש מסוגלים יותר.


שלכם,

יהודית


כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״

עורכת: הדר אזולאי

485 צפיות

צרו קשר

רוצים להתייעץ, להתעניין או להזמין אירוע?

אל תהססו, אני נהנית לעזור.

hi@judithkatz.me | לתיאום שיחה לחצו כאן

  • Black Facebook Icon
  • Facebook - Black Circle
  • Instagram
  • Black LinkedIn Icon
  • Black YouTube Icon