אחד השירים ששימש כצלצול שלי במשך תקופה לא מבוטלת היה "פסק זמן" של אריק אינשטיין. "לקחת פסק זמן ולא לחשוב", כתב ושר אינשטיין בקולו המזוהה. "לשבת מול הים ולא לדאוג. לתת לראש לנוח מהפיצוצים, לתת ללב לנוח מהלחצים. אני יודע שזה לא הזמן, בעצם גם אני עוד לא מוכן - אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה, לתפוס אוויר בשביל לחזור לעבודה". אני זוכרת שבכל פעם שניגן ורקד מכשיר הסלולאר הקטן שלי, השתמשתי בקולו הנעים של אינשטיין, ובמסרים המרגיעים שכתב בשירו - כדי להכניס קצת מהחופשה השלווה שסיפר עליה לחיי העמוסים - תמיד. אני כותבת לכם מאגם בראייס באיטליה, כשהחופשה שלי כבר כאן, אבל המחשבות על אושר, ואיך מוציאים יותר - גם מחופשה - לא עוזבות אותי.
קשה לחשוב על אדם מן המניין, שאם תשאלו אותו: "בא לך לצאת לחופשה?", יניע ראשו לשלילה ויגיד: "עזבו, אני מוותר". כשמישהו חושב על חופשה, אפשר ממש לראות את שרירי החיוך שלו נמתחים, ואת העיניים נעשות רפויות ושלוות יותר. האפשרות להניח מאחור את החיים כפי שאנחנו מכירים אותם, את המציאות המלחיצה, השגרה וההרגל מאחור, היא משהו שאנחנו מוכנים לעשות הרבה בשבילה. אנחנו מזמינים טיסות, שוכרים רכבים, וסוגרים דילים במלונות בארץ ובעולם. אורזים מזוודה, ומקווים שהחופשה הבאה תהיה כזאת שנטעם את טעמה גם אחרי שנחזור בחזרה. כל זה נחמד וטוב, אבל יש כמה עקרונות שכתבתי עליהם בכתבות שונות, המאגדות יחד את הדברים שחשוב לזכור כדי שזה באמת יקרה.
מי שטרח בערב שבת - נהנה בטיול
עם עליית הטמפרטורות וסיום שנת הלימודים, קורות שתי תופעות: סניפי הפארם מתחילים להציע קרם הגנה לכל דורש, והאינטרנט מתמלא בפרסומות של חברות טיסה של הרגע האחרון למי שרוצה להספיק לקפוץ ולגלות יעד חדש בעולם. בעוד שספונטניות היא תכונה מושכת ומשוחררת, המחקר דווקא מראה שכשחושבים על אושר, כדאי לתכנן את החופשה שלכם מראש. לא, זה לא קשור למחיר אטרקטיבי יותר, אלא לתחושה שמגבירה ומכפילה את האושר שלנו עוד לפני שעלינו על המסוע והצהרנו שארזנו לבד - התחושה הזאת נקראת ציפייה. כשאנחנו מתכננים טיול אנחנו מתעסקים בו וחושבים עליו, ובעצם לוקחים ומפזרים קצת "אבק חופשה", על השגרה שלפני.
שתפו, שתפו, שתפו!
כשאנשים חושבים על חופשה במקום יפייפה הם גם חושבים לא פעם על תמונת פרופיל חדשה. זה אנושי, תמונות פרופיל נוטות להיות טובות יותר כשאנחנו מחייכים חסרי דאגות, עם כוס משקה צונן על רקע אגם בצבע טורקיז. דרך נהדרת ליהנות מהטיול שלכם הרבה אחרי שהוא נגמר, הוא פשוט לשתף בחוויות שלכם את הסובבים והקרובים אליכם. תוכלו להשתמש בתמונות, במילים החדשות שלמדתם, באתגרים ובסיפורים המצחיקים כדי להתחבר ולחבר את המשפחה והחברים לחוויות שעברתם, ולהתענג עליהן שוב ושוב. המחקר הבא מראה כי שיתוף בחוויות חיוביות מכפיל (!) את האושר מהן. כן, גם חוויות מאושרות ממלא כמו טיול.
הסתכלו על העולם מעיניים של ילד
אחד הדברים שאנחנו אוהבים בחופשות זאת התחושה הנהדרת של "חדש". מקום חדש, תרבות חדשה, מנהגים חדשים, חדר חדש ושונה, אקלים אחר, נופים לא מוכרים. כמה כיף להשאיר את האפרוריות הקבועה, את הרוטינה השחוקה, את מה שאנחנו עושים כל יום באותה שעה, ולקבל מנה גדושה של "חדש". טיול זאת הזדמנות נהדרת לתרגל שיטה שנקראת "Beginner's Mind", כלומר, להסתכל על העולם מחדש, בעיניים סקרניות וצמאות. זה נכון, מאוד קל להתלהב ממקדש בודהיסטי שלא ממש דומה לבניין המשרדים הקבוע שלכם, אבל זה בדיוק העניין. אנחנו כל כך רגילים להתרגל, ומבצעים "הביטואציה", כלומר - הפחתה בתשומת הלב - כדבר שבשגרה, שכדאי להתאמן על היכולת הזאת בקטנה, במקום חדש. הביטו על הנוף החדש שלכם, התמקדו בפרטים הקטנים ביותר, שאלו את עצמכם מה אתם מרגישים? לאן המחשבות שלכם נזרקות, ונסו לאתר חלקיקי מידע חדשים בכל התבוננות. כשתחזרו לשגרה שלכם, יישמו את אותו כלל בחייכם, עם הקרובים אליכם. ההסתכלות הבתולית הזאת, תעשה אתכם מאושרים, תכניס עניין לחייכם, וגם תשפר את מערכות היחסים שלכם.
השאירו את הפלאפון בבית
כן, ידעתי שזה נשמע משונה כשכתבתי את זה, ועדיין היה לי חשוב שזה יהיה כתוב שחור על גבי לבן. אני מניחה שזאת עצה שקשה מאוד ליישם, ומניחה גם שרבים מכם יאמרו שהשתגעתי. אם אינכם משאירים את הפלאפון בבית, לפחות השאירו שם את העבודה והקולגות. אל תענו למיילים מהעבודה, אל תסדרו את היומן, או תקבעו פגישות חדשות. השתמשו בניתוק הזמני כדי להתחבר לאנשים שמטיילים אתכם, לחוות את הטבע והאדריכלות שמקיפה אתכם עד תום, ונסו להיות כמה שיותר מעורבים בחוויה. אם תעשו זאת, תוכלו לחזור לחוויות הללו שוב ושוב, תעניקו לעצמכם רגעים של מנוחה ושלווה אמיתית, וגם תעמיקו את הקשר עם החברים או בני המשפחה שהצטרפו אליכם.
ספרו בקבוצת הפייסבוק שלנו על החופשה הזכורה עליכם במיוחד, מה היה שם? עם מי טיילתם? אילו מחשבות מלוות אתכם מאותה חופשה עד היום?
שלכם,
יהודית
כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״
עורכת: הדר אזולאי