מתי שמחה הפכה להיות הרגש הלא פופולרי בכיתה? #192


כשהסרט "צלילי המוזיקה" יצא לאקרנים בשנת 1965, איש לא שיער שהוא יזכה להצלחה מסחררת כל כך, ולראשונה בהיסטוריה יגנוב ל-"חלף עם הרוח" הקלאסי את המקום הראשון ברשימה המכובדת: "שוברי הקופות הגדולים של כל הזמנים". אחד השירים המזוהים והאהובים שבו הוא ללא ספק "My Favorite Things" (בעברית: הדברים שאותי משמחים), בו שרה מריה וון - טראפ (ג'ולי אנדרוז) על כל הדברים הקטנים בחיים שגורמים לה לחייך.


אם אבקש מכם לציין את רשימה המורכבת מחמש דברים שמשמחים אתכם, מה היא תכיל? האם היא תכלול זנב של פוני, שניצלים עם ציפוי פריך, אווזים, סיר נחושת או בגד לבן? אני מנחשת שלא. את אנדרוז והילדים, הרשימה הנ"ל הצליחה להרגיע ולשמח בלב סופת רעמים מפחידה. זה לא במקרה, הסרט הוא חגיגה של אופטימיות, שמחה ילדותית חסרת גבולות, שירים עליזים, ביצועים חסרי רבב, ותחושה נעימה וחמימה. אם יצא לכם לצפות בו, בוודאי חייכתם בערגה לזמנים בהם שמחה הייתה משהו שקל להשיג, שאפשר לחוות מבלי להתנצל, ושאפשר לקבל ממנה עוד ועוד. אתם יודעים, כשהייתם ילדים.


כשאנחנו רואים ילד או תינוק שצוחק בקול רם - הלב שלנו מתמלא באור. אם אותו ילד גם קופץ משמחה, שר, רוקד, רוקע ברגליו, או מנופף בידיו בהתלהבות, אנחנו ממהרים להוציא טלפון ולצלם אותו. איכשהו, אם אדם מבוגר יחליט לאמץ את אותה התנהגות אנחנו נעקם את האף וננסה להבין מה לא בסדר איתו.


יש לנו יחסים קצת מזלזלים בשמחה. החברה מאשרת לנו לחוות אותה במינונים "מתאימים", ו-"שקולים". מי שמחייך כל הזמן, צוחק ללא הרף ומדלג בשבילים, ייחשב ילדותי, טיפשי, נשי, או חסר מודעות. אנשים ששמחים חלק נכבד מהזמן עשויים להחשד בזיוף, וגרוטסקיות, או לייצר תדמית מתאמצת ולא אותנטית. בתרבות שמקדשת את מציאת האושר והמשמעות, שמחה היא האחות הקטנה והלא-כל-כך מוצלחת. היא מתארת רגש חיובי אינטנסיבי וחולף כתגובה לאירוע, לעומת האושר שכביכול מגיע אחרי חיפוש ארוך, נוצר מתוך משמעות פנימית עמוקה, ומסוגל להישאר יציב גם כשמגיעים מכשולים. אם לא די בזה, יש בשמחה משהו פגיע מאוד. כמו בכי, היא מגלה לצופה בנו רגש גולמי ואותנטי מאוד. היא מספרת לו מה גורם לנו להרגיש טוב, לאילו תחומים יש לנו פינה חמה בלב, ולמה יש לנו חולשה מיוחדת.


עשירים מחייכים פחות

אם אתם חובבי אופנה, עוקבים אחרי התצוגות לפי עונות, ומדקלמים שמות של מותגים ומעצבים, אתם בטח יודעים שיש דבר שמאפיין מרבית הדוגמניות והדוגמנים הצועדים על המסלול. לא, זה לא צבע העור, המפרסמים הבינו שיש לשלב גוונים שונים, גם לא תצורת השיער. ניתן לראות תלתלים שופעים, לצד שיער גולש ודקיק. יש משהו שחסר שם והוא חיוך. הבעת הפנים הכי כמעט תמיד מהורהרת, חמורת סבר, רצינית, ואניגמטית. גם החוקרים מאוניברסיטת ניו מקסיקו ניסו להבין איך הבעות פנים משפיעות על התפיסה שלנו.


הם חתכו בעזרת תוכנת מחשב את הפרצופים של דוגמניות מפרסומות שונות וביקשו מאנשים לדרג את מצב הרוח שלהן. אחרי איסוף הדירוגים לפרצופים השונים, גילו החוקרים נתון מעניין; פנים של דוגמניות שפרסמו מוצרים יוקרתיים יותר דורגו גם כעגמומיים יותר, בעוד הדוגמניות שפרסמו מוצרים עממיים וזולים חייכו וקרנו משמחה. החוקרים הסבירו שחיוך משדר כמיהה לרצות, מה שמצביע על סטטוס חברתי נמוך. דוגמנית שמפרסמת את גוצ'י לא צריכה לחייך, מי שמפרסמת את טרגט צריכה להיות חייכנית ונעימה.

[קראו עוד על חיוכים, על חשיבותם, וגם על כמה עובדות מפתיעות על הקו שמותח את השפתיים]


מוכרחים להיות שמח

"כשהייתי בן חמש, אימא תמיד אמרה לי שלהיות מאושר זה המפתח לחיים" צוטט ג'ון לנון באחד מראיונותיו. "כשהגעתי לבית הספר, שאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאגדל.  כתבתי 'מאושר'. הם אמרו לי שלא הבנתי את המטלה. אמרתי להם שהם לא הבינו את החיים". קל לבלבל בין אושר לשמחה. כדי שזה לא יקרה גם פה, בואו נעשה סדר. שמחה היא רגש חיובי, חולף ומרומם בתגובה לפרשנות שלנו לאירוע מסוים. אושר הוא הרגש החיובי הקושר יחד שמחה, הנאה, סיפוק ומשמעות. יש לו מאפיינים פנימיים כמו רוגע ותקווה, וסימנים חיצוניים כמו צחוק וחיוך.


פרופ' מרטין סליגמן חקר יחד עם פרופסור כריסטופר פטרסון המנוח סוגים שונים של אופי. הם  התעניינו במיוחד באילו חוזקות מנבאות אושר אצל בני אדם. ארבעת החוזקות הראשונות די אינטואיטיביות. אופטימיות - האמונה שהעתיד יהיה חיובי, אהבה- היכולת להיות נאהב ולהעניק אהבה, הכרת תודה - ההבחנה בטוב שבחיינו, סקרנות ו… התלהבות! ההתלהבות שהם התייחסו אליהם היא אותה אנרגיה, חיוניות והתרגשות שיש לאדם במפגש עם חייו. מכאן רואים שלהפגנת שמחה, והתלהבות יש השפעה על הרכיב "העמוק" יותר של האושר.


המחקרים של ברברה פריקריסון מאוניברסיטת מישיגן מוסיפים ומספרים שרגשות חיוביים גורמים לצמיחה והתפתחות. רגשות שליליים מכנסים אותנו בעצמנו, גורמים לנו להיות פחות פתוחים אל העולם, מעלימים את המוטיבציה שלנו לעשות ולנסות דברים חדשים. רגשות חיוביים עושים אותנו אקטיביים, נמרצים וחיוניים. הרגשות החיוביים שלנו מזינים את מאגרי האנרגיה שלנו, גורמים לנו לפתח מערכות יחסים טובות יותר, להיות פתוחים לשינויים, להתמודד טוב יותר עם אתגרים, מכשולים ודחייה, ועושים אותנו מאושרים יותר.


השמחה נמצאת בפרטים עגולים

אינגריד פטל-לי הייתה סטודנטית צעירה לעיצוב שעמדה והציגה את התוצרים שלה בפני הפרופסורים שבחנו אותם. היא המתינה בדריכות, עד שאחד מהם אמר שהעבודות שלה ממלאות אותו בשמחה. פטל-לי הצעירה לא הייתה מרוצה. היא ציפתה ביקורת עניינית יותר. הערות כמו; "התוצר שלך שימושי, פרקטי, השימוש בחומרים מתאים, האסתטיקה גבוהה". "מה זה בכלל שמחה?", היא שואלת בהרצאת הטד שלה. השאלה הזאת, של איך דברים פיזיים מתרגמים לרגשות שלחו אותה למחקר בן 10 שנים, בהתחקות בלשית אחר הרגש הנחקר פחות - שמחה.


"אנחנו נוטים לחשוב שאנחנו שונים כל כך אחד מהשני", אומרת פטל-לי. "אבל כשמסתכלים על מה גורם לנו לשמוח, מגלים שמעבר לתרבות, מגדר, גזע או לאום, אנחנו שמחים מאותם הדברים; פריחת עצי דובדבן, כדורים פורחים, בועות סבון, בריכות שחייה, זיקוקים, וגלידה עם סוכריות". היא סידרה אותם על לוח והביטה בהם. מתוך מאות התמונות שמולה, היא גילתה דפוסים משותפים. אנשים מרגישים שמחה כשהם מביטים על דברים עגולים, הבזקים של צבעים עזים, תחושה של צבע ומגוון, דברים סימטרים, או תמונות שמציגות קלילות והתעלות. מעצבים קוראים לכל אלה בשם קוד של "אסתטיקה". פטל-לי מספרת שברגע שהבחינה בדפוס הזה, היא התחילה לחפש בעולם סביבה את אותם דפוסים, ולמצוא במכוניות ישנות, פרחים בצידי הדרך, וילדה עם בלון - רגעי שמחה.


עוד נתון מעניין שהיא מספרת עליו, הוא מה שקרה בבתי ספר שנצבעו מחדש על ידי העמותה "Public Colors" שצובעת ומיפה חללים ציבוריים. בתי הספר דיווחו על אחוזי נוכחות גבוהים יותר בשיעורים, על ירידה משמעותית בכמות מקרי האלימות והוונדליזם, והתלמידים דיווחו שהם מרגישים בטוחים יותר בכיתות ובמסדרונות הצבעוניים. מחקר אחר שנעשה בארבע מדינות גילה שאנשים שעובדים במשרדים צבעוניים, הם גם שמחים, חברותיים ובטוחים יותר בעצמם בהשוואה לאנשים שעבדו במשרדים אפורים וחסרי צבע. החוקרים מצביעים על קשר אבולוציוני; צבעים הם סימן לחיות, אנרגיה וחיוניות.

הסיבה לחיוביות סביב עצמים בצורת עיגול מוסברת גם היא על ידי למידה אבולוציונית. אם ראית קרן של אייל, שיניים של דוב, או חנית - ככל הנראה ראית משהו שיכול להרוג אותך, וכדאי שתפחד. אם ראית חתיכת לחם, או טיפות גשם, אתה יכול לחייך. כך גם נמצא שכשאנשים מביטים בדפוסים מחודדים האמיגדלה במוח שלהם, המקושרת לתחושת פחד, מופעלת.


תכניסו קצת שמחה ליומיום

אם החלטתם לאמץ את הצד השמח שבכם, לשים על השתק את הציניות הקרירה, ולקחת את עצמכם קצת פחות ברצינות ולהקדיש יותר תשומת לב לשמחות הקטנות של החיים, תצטרכו לעשות כמה צעדים; תחילה, קחו לכם שבוע, ובחנו כמה רגשות חיוביים אתם חווים לעומת רגשות שליליים? הבדיקה על פני ימים שונים תאפשר לכם לראות האם יש שינוי, ואם כן, ממה הוא נובע. מה גורם לכם לחייך בצורה אוטומטית? מה אתם מרגישים כשאתם רואים אנשים מסוימים, או מגיעים למקומות ואירועים?

תורת הצבעים והשמחה היא רק דרך אחת להוסיף אור וחיוכים לחיי היומיום. תוכלו לאמץ אותה, ולקשט את המשרד והמטבח בצבעים עליזים, וגם תוכלו לשאול את עצמכם, איך אוסיף דברים קטנים שיגרמו לי לעצור רגע ופשוט להנות. מצאו דברים קטנים מידי יום שעושים לכם טוב - טיול בפארק, גלידה בטעם פיסטוק, ריצה, או שיחה טובה. התעכבו על החוויה כשהיא קורית. שימו לב למה אתם מרגישים עכשיו, ברגע הזה. זאת שמחה.

[קראו על עוד דרך להכניס שמחה וקצת של ילדותיות מהנה לחייכם - משחוק]


ספרו בקבוצת הפייסבוק שלנו מה גורם לכם לשמוח באמת. 


שלכם,

יהודית


כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״

עורכת: הדר אזולאי

צרו קשר

רוצים להתייעץ, להתעניין או להזמין אירוע?

אל תהססו, אני נהנית לעזור.

hi@judithkatz.me | לתיאום שיחה לחצו כאן

  • Black Facebook Icon
  • Facebook - Black Circle
  • Instagram
  • Black LinkedIn Icon
  • Black YouTube Icon