"יש לי שתי תשוקות גדולות, לאוכל ולמידע. הילדים שלי אומרים שאחת התשוקות הללו גלויה יותר לעין". כך נפתחת הרצאת ה-TED בכותרת Information is Food, של החוקר ג'יי.פי רנגסוומי. מאחורי הבדיחה הזו מסתתר קישור רציני הרבה יותר: רנגסוומי החל לחשוב על מידע כעל מזון שאנחנו מגישים למוח שלנו, ויצא למסע בו גילה עוד ועוד הקבלות בין תעשיית המזון לתעשיית הידע.
פעם, כשרצינו לאכול משהו לארוחת צהרים, היינו צריכים לעבוד קשה. ממש קשה. למשל, לצאת בלילה לציד עם החברים שלנו לשבט, וללקט ביערות ימים על גבי ימים עד שמצאנו מספיק אגוזים ובננות טובים לאכילה. אחר כך, היינו צריכים לעבד את השדות ולשתול בהם זרעים חודשים ארוכים לפני שיכולנו להפיק מהם אוכל; והעברנו שעות ארוכות בלכתוש את החיטה, לפשוט את עור הפרה או להתסיס את הבירה שלנו. היום אנחנו לוחצים על כפתור וכל האוכל שבעולם מגיע אלינו: אי אפשר להתפלא שקו המותניים שלנו, ושל האנושות כולה, התרחב.
באותה מידה, גם כמויות המידע מאיימות להציף אותנו. פעם היינו יושבים מול המדורה ומקשיבים לזקן השבט מספר מעשיות ששמע מאבות אבותיו. אחר כך הגיע הדפוס, והספרים היו יקרים ונדירים ורובנו עדיין לא ידענו לקרוא; לאט לאט הם התחילו להיכנס אלינו הביתה, ואז הגיעו גם הרדיו והטלוויזיה אבל בכל זמן נתון היתה רק תוכנית אחת, ולא היה בשביל מה לזפזפ. היום לא צריך ללכת לספריה או לכוון את האנטנה: המידע מפציץ אותנו גם כשאנחנו יושבים בכורסה, משחקים עם הילד בגן שעשועים, מחכים בתור לדואר או מנסים להירדם.
אנחנו כבר יודעים שכדי לשמור על הגוף שלנו, אנחנו צריכים לאכול הרבה פירות וירקות, ומעט שומנים וסוכרים; אנחנו מקפידים לקרוא את הערך התזונתי של המוצרים שאנחנו קונים בסופר; ומשתדלים להתרחק ממאכלים מזיקים. ומה עם המוח שלנו? גם הוא יהנה מתזונה בריאה יותר, בלי ג'אנק פוד ובלי מידע עודף שרק מעמיס עליו. זה הזמן לעשות סדר גם ב-Feed האינטלקטואלי שלכם.
טובעים בים המידע
כולנו מרגישים שאנחנו עסוקים מאוד, וזה לא רק נדמה לנו. אם פעם סוכני נסיעות טיפלו עבורנו בחופשה השנתית, זבנים בחנות עזרו לנו למצוא בדיוק את הפריט שחיפשנו, ומזכירות הקלידו עבורנו מכתבים ומסמכים - כיום אנחנו עושים את כל אלה בעצמנו, בנוסף למשרה ה"אמיתית" שלנו. אז המוח שלנו לא רק ממלא סוגים שונים ומרובים של משימות; הוא גם מותקף כל העת בסוגים שונים של מידע - חדשות עיתונאיות, אמיתיות ומומצאות; קשקשת ברשת - בפייסבוק, בטוויטר, בווטסאפ ועוד ועוד. רק המאמץ להבחין בין מידע חשוב שצריך לשמור, לבין השטויות שאפשר לשכוח - גוזל משאבים רבים. המוח שלנו מוצף, מותקף ומופצץ באלפי פריטי מידע ביום - אז מה הפלא שרובנו מתרוצצים בעולם מבולבלים ומודאגים. כדי לבדוק איך הגענו למצב הזה, ומה עושים כדי להוריד מעט את העומס המנטלי, ולשחרר את המוח - נפגשתי לשיחה עם ד״ר תומר בקלש, חוקר ומרצה באוניברסיטת בן גוריון, מתמחה בהתנהגות צרכנים, מייעץ לחברות גדולות ומטפל, שלדבריו, מנסה "להוריד את המסקנות של חקר המוח אל הכביש". הכתבה הזו מבוססת על השיחה - שהוקלטה בפודקאסט "חושבים טוב".
הראש שלכם מתפוצץ? אולי אכלתם יותר מדי אינפורמציה
אני אוהבת סרטים - אבל יש לי בעיה: בשנים האחרונות, השתלטו על הענף מתחמי הקולנוע הענקיים. הם משתרעים על שטח אדיר, ויש בהם המוני חנויות, שלטי חוצות, פרסומות מתחלפות, דמויות ענק מתוך סרטים, ועוד ועוד. עבורי, ואולי גם עבורכם, כל ביקור במקום כזה הוא הפרעת קשב אחת גדולה, עומס חושי מטורף. אחרי כמה דקות במקום כזה, המוח שלי רק רוצה להוריד את התריס - ולתת לעצמו קצת מנוחה.
מתברר שלכל אחד מאיתנו יש כמות מסוימת של מידע שהוא יכול להכיל, או Optimal Stimulation Level - הרף האופטימלי לגרייה חושית (OSL). בממוצע, אצל גברים הרף הזה גבוה יותר מאשר אצל נשים - כלומר, כפי שמנסח זאת ד"ר בקלש, הם פחות רגישים להצפה חושית. כשאנחנו עוברים את הרף הזה נוצר עומס קוגניטיבי - שמתבטא בשלל דרכים: אנחנו סובלים כל הזמן מסטרס; קשה לנו להירדם בלילה; אנחנו עצבניים, נרגזים ולא פעם מתפרצים על הילדים או על בני הזוג; וכל הזמן בטוחים ששכחנו משהו ממש, אבל ממש חשוב (מי לא חזר הביתה לוודא שנעל את הדלת וסגר את ברז הגז?).
וזהו סוף הזיכרון
אחד הדברים שנמצאים בסיכון לנוכח העומס המנטלי הוא זיכרון העבודה שלנו. בגדול, זהו המקום שבו נשמרים השלבים שעלינו לבצע כדי להשלים משימה כלשהי. זיכרון העבודה שלכם, למשל, עסוק ברגע זה בחיבור משמעות השורה הקודמת למשמעות השורה שאתם קוראים ברגע זה, ושומר אותן כדי לחבר אליהן גם את הבאה בתור. אבל בו זמנית, אתם מחזיקים עוד משהו בספר ההוראות הפנימי - המייל שלא נקרא מהבוס, השיר שהמצאתם כדי לא לשכוח לקנות היום חיתולים, ועוד רגע צריך לקפוץ לכבות את הגז, כדי שלא תישרף הביצה.
כל כך הרבה דברים לזכור ולחשוב עליהם - בעוד שזיכרון העבודה שלנו, בניגוד לזיכרון לטווח ארוך, מוגבל מאוד - ויכול להכיל בכל עת בין 5 ל-9 פריטים. אנחנו מצידינו מתעקשים להתעלם מהמגבלה הזו: בטח, אתם יכולים לכתוב כתבה, לדבר בטלפון על משהו אחר, לצפות בחצי עין בסרטון מעניין ביוטיוב וגם לתכנן רשימת מוזמנים ליום ההולדת של בן הזוג שלכם. אבל אנחנו משקרים לעצמנו: אנחנו לא עושים הכל במקביל, אלא עוברים במהירות בין משימות. ובגלל שלא נתנו לאף אחת מהן את מלוא תשומת הלב - רואים את זה בתוצאות.
אוקי, הבנתם את הבעיה: מחר על הבוקר תשליכו את הטלפון לפח הקרוב, ותצאו ליער לחבק עצים. ואם נשים את הצחוק בצד, דווקא יש מה לעשות כדי להוריד את העומס הקוגניטיבי - והנה הרשימה.
לעצור את הזרם: מה אפשר לעשות נגד הצפת המידע (Overload)
סננו את כמות המידע שאתם צורכים - אפשר להגדיר לתיבת המייל מסננים שימנעו מכם לבזבז זמן על דואר זבל; לצאת מקבוצות ווטסאפ שגוזלות דקות עבודה יקרות; ולבטל התראות מאתרי חדשות, שרק מעצבנות אתכם.
עברו ממולטי טאסקינג ליוניטסקינג - רק דבר אחד כל פעם. אם אתם חייבים לעשות כמה דברים במקביל, השתמשו בחלקים שונים של המוח: הליכה תוך כדי דיבור, כתיבה תוך כדי שתייה של שייק, צפייה בטלוויזיה תוך כדי קיפול כביסה.
טפחו את עצמכם - כן כן, כולנו כבר יודעים ששינה, תזונה ופעילות ספורטיבית חיוניות לבריאות שלנו; אבל הן חשובות גם למוח, ואחרי הכל, גם אם אפשר לחיות לא רע עם כמה קילוגרמים עודפים, מוח מתפקד היטב הוא דבר שכולנו מעוניינים בו.
העריכו מקורות אינפורמציה - אל תתנו לכל אחד לבלבל לכם את המוח. העדיפו מקורות מידע אמין ואיכותי, שלא יעמיס זבל בכמויות על הקופסה שבין האוזניים שלכם.
פשוט להתנתק: מורידים את העומס החושי (Over Sense)
תרגלו "לבדיות" (התבודדות) - כשאנחנו לבד, ללא גירויים חיצוניים, מתרחש מעין תהליך ריסטרט למוח שלנו - וממש כמו ריסטרט במחשב, זה עוזר לו לנקות את עצמו משאריות מיותרות, ולפעול ביעילות רבה יותר.
קחו הפסקה, רק טוב ייצא לכם מזה - זוכרים את אייזק ניוטון? הוא פשוט ישב מתחת לעץ, ואז נפל עליו תפוח - מה שהוביל לכך שהוא פיתח את התאוריה על תורת הכבידה. ייתכן שאם הוא בדיוק היה גולל בפיד הלא נגמר, ניוטון היה מעלה תמונה של התפוח לאינסטגרם ושוכח מזה.
צאו לטבע - הקיפו את עצמכם במראות וקולות מרגיעים ומנחמים של ים, מים ועצים, במקום בביפים, קליקים וסרטוני פרסומת רועמים שקופצים עליכם מהמסך. [קראו עוד על ההשפעות המדעיות של היציאה לטבע]
תפסו תנומת צהרים - עשר דקות של שינה בצהרים הן שוות ערך לשעה וחצי של שינה בלילה; דרך מצוינת לרענן את עצמנו ולהתייצב רעננים בפני כל מה שיביא איתו החצי השני של היום.
לבחור שלא לבחור: הימנעו מעומס ההחלטה (Over Choice)
הורידו את כמות ההחלטות שאתם מקבלים - אפשר היה לחשוב שריבוי אפשרויות הוא דבר טוב - אבל בפועל, מה שקורה זה שאתם עומדים בסופר ולוקח לכם עשר דקות שלמות לבחור בין שלושים וחמישה סוגי השמפו שעל המדף. לא חבל על הזמן ועל המאמץ?
תרגלו "אינקובציה" - קחו זמן לחשוב על דברים, אל תשלפו מהמותן. גם אם הבוס לוחץ עליכם ורוצה תשובה מעכשיו לעכשיו, זכרו שההחלטה שלכם תהיה טובה יותר אם יהיה לכם מספיק זמן לגבש אותה בנחת.
המתים המהלכים עם האייפון
מגפה, אומרת ויקיפדיה, היא "התפשטות מהירה של מחלה בקרב אוכלוסייה". עומס קוגניטיבי והצפת מידע הם מגפה של ממש - לא רק מכיוון שכולנו סובלים מהם, אלא גם כי אנחנו מסייעים להפיץ אותם. אנחנו שולחים אינספור הודעות, כותבים פוסטים, מעבירים סרטונים, וממליצים על סדרות; אין פלא שכולנו מרגישים כל הזמן את הצורך להתעדכן ולעקוב אחרי כל מה שקורה. [קראו עוד איך תפיסת הלחץ שלנו משפיע על אחרים]
גם אתם מרגישים שהעומס הקוגניטיבי עלול להכריע אתכם? ספרו כאן או בקבוצת הפייסבוק מה הדרך שלכם להתמודד איתו, ואיך אתם נותנים מנוחה למוח שלכם.
שלכם,
יהודית
כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״