מעשה טוב לעולם אינו מתבזבז

בסדרה האלמותית ״חברים״, מתפתחת מחלוקת משעשעת בין ג׳ואי טריביאני (מאט לה-בלאנק) לבין פיבי בופה (ליסה קודרו); ג׳ואי טוען שכל מעשה טוב הוא גם אנוכי, ופיבי מתערבת איתו שתוכל למצוא לפחות מעשה אדיב אחד שאינו כזה - מעשה טוב שלא יצא לה ממנו דבר: ״A Selfless Good Deed״. הניסיון הראשון נכשל קליל; היא מתגנבת לחצר של השכן, מנקה לו את העלים בכניסה, ״אבל הוא תפס אותי והכריח אותי לאכול סיידר ועוגיות. זה גרם לי להרגיש נפלא. חמור זקן שכמותו!״. נחושה בדעתה, פיבי עוברת לניסיון הבא. היא גורמת לדבורה לעקוץ אותה כדי שזו תוכל ״להראות קשוחה בפני חברותיה הדבורות.״.״הנה, הדבורה מאושרת, ואני ממש לא״. אך ג׳ואי שב ומאכזב אותה: ״את יודעת מה קורה לדבורים אחרי שהן עוקצות? הן מתות.״. לאחר שנכשלה שוב ושוב, פיבי מחליטה לתרום 200 דולר לרשת הטלוויזיה PBS. הסכום מאוד גדול עבורה, והוא מיועד לרשת שפיבי שונאת עוד מימים עברו. זו התכנית המושלמת כדי לנצח בהתערבות, אין במעשה ולו חצי דבר אנוכי. אבל אז התרומה שלה מביאה את ג׳ואי (שעובד עבור הרשת) לחשיפה טלוויזיונית: ״ג׳ואי בטלוויזיה, איזה יופי! התרומה שלי גרמה לג׳ואי להיות בטלוויזיה, זה גורם לי להרגיש כל כך - אוי לא!״

בכך נפסק באופן חד משמעי, שלא קיים מעשה טוב שאינו גם אנוכי. גם אם נצא מהמסך ונכנס למעבדות המחקר, נגלה שהתופעה אפילו זכתה לשם ״The Helper's High״. הרגשתם את תחושת ה״היי״ בפעם האחרונה שהחזקתם עבור זר את הדלת או עזרתם לחברה להעביר ארגזים. הפסיכולוגים, שהעניקו כבר ב-1979 את השם המבטיח לתופעה, מצאו ש-95% מבין המתנדבים, מרגישים טוב אחרי שעזרו לאחרים. ה״היי״ הטוב מגיע בדמות הכימית של אוקסיטוצין, וכמו בכל דבר נחמד, אפשר אפילו להתמכר. מתברר גם, שלא מדובר בתחושה-ממסטלת-חולפת אלא במעגל של קסם. כמה שאנחנו מרגישים יותר טוב עם עצמנו, כך גדלה הנטייה לעזור לאחר, וכמה שאנחנו עוזרים יותר, כך אנחנו מתמלאים בעוד מהתחושה הנפלאה. תוכלו אפילו למצוא היום את ההמלצה ללכת ולהתנדב מגיעה בצורה של מרשם מהרופא. למשל, כחלק מפרוטוקול הטיפול בדיכאון, ניתנת לעיתים ההנחייה המפתיעה, ללכת ולעשות בשביל האחר.

מחקרים מצביעים כי אנשים שמתנדבים יותר, מאושרים יותר, בריאים יותר ושמחים יותר, או כפי שניסח זאת לב טולסטוי: ״יותר ממה שאנחנו אוהבים אנשים על הטוב אשר עשו לנו, אנו אוהבים אותם על הטוב אשר עשינו להם״. נסו לרגע אחד לעצור ולהיזכר במעשה מיטיב שלכם עבור אדם אחר. הרגע הזה, הוא פשוט חמים. הלב מתרחב, העיניים טובות, נוצר משהו טוב בקשר. ואחרי כל זה, עוד חוזרים עם שק של סיפוק וגאווה הביתה.

[הקשיבו גם לפודקאסט בנושא אושר ונתינה עם פרופ׳ יורם יובל]

ומה איתי?

ביום סגריר, אחרי פרידה, או בימים הקשים של החודש, אנחנו מחפשים ישועה סביב נושא אחד בוער: ״אני״. מה יגרום לי להרגיש טוב יותר? מה יעשה אותי שמח? מה אני אוהבת? ייתכן ואנחנו מחפשים במקום הלא נכון. אולי, עדיף לרדת רגע מהבמה, ולפנות אותה למישהו אחר, כשאנחנו שואלים איך נעזור לו? ומה יעשה לה טוב? הרעיון הזה עשוי להישמע מופרח. ״הרי אין לנו מספיק בעצמנו״, אנחנו חושבים, ״אז איך ניתן?״. אין לנו זמן, כסף וכוח, ואנחנו גם ככה בקושי גומרים את החודש. אי אפשר לתת לכל הילדים הרעבים בין כה וכה, וגם לא להציל את כל מחוסרי הבית. כך אנחנו מספרים לעצמנו סיפור, שאי אפשר באמת לעזור, ועדיף שלא, עדיף שנתעסק קודם בעניינו. ונכון לא תמיד אפשר לעזור, אבל לעזור לאחד, זה בטוח יותר מלעזור לאפס. [קראו גם מדוע קשה לנו לבקש עזרה מהאחר]

אתה יכול ללבוש רק זוג מכנסיים אחד בכל פעם

נוכל לעזור בחיוך, בהקשבה אמיתית, בכמה שקלים, ויש גם כאלו שפשוט תורמים מיליארדים. צ'אק פיני היה למולטי-מיליארדר בעיקר בזכות אימפריית הדיוטי-פרי שהקים. עכשיו, הוא ״רק״ מיליונר. הסבא הנדיב (היום 86) תרם כ-99% מכל נכסיו למוסדות אקדמיים ברחבי הגלובוס וזכה לכינוי "הג'יימס בונד של הפילנתרופים”. פיני, כמו בונד, פעל מתחת לפני השטח. מתברר שתרם תמיד בסתר; בשנת 2007 גילתה אוניברסיטת קורנל כי פיני תרם לה סכום זעום של כ-600 מיליון דולר, ולמרות זאת, לא תמצאו שום פקולטה על שמו. אחרי שתרם יותר מ-8 מיליארד דולר, הוא נשאר 2 מיליון בשביל הפנסיה, דירה שכורה, נסיעות באוטובוסים ותחושה נפלאה. את השקפת עולמו הוא מסכם כך: "אתה יכול ללבוש רק זוג מכנסיים אחד בכל פעם".

לבזבז על האחר

עם כספכם היקר תוכלו לקנות עוד מכנסיים. אם הפרוטה מצויה בכיסכם, תקנו אפילו אוטו, יאכטה, והיום יש גם מבצעים על הנדל״ן בירח, שזה מדהים. ובכל זאת, מדוע הכסף אינו מסב לנו אושר ארוך טווח? אחת התשובות שנמצאו במחקרים פסיכולוגיים, היא שאנחנו מוציאים אותו על הדברים הלא נכונים.מייקל נורטון ועמיתיו באוניברסיטת הרווארד, רצו לבדוק מה קורה לנו כשאנחנו משקיעים כסף בעצמנו, ומה קורה כשאנחנו מפנקים אחרים. המשתתפים קיבלו בתחילת היום מעטפה ובה 20 דולר. חצי מהאנשים פתחו את המעטפה, ובתוכה ההנחייה: ״עד לשעה 17:00, עליך לבזבז את הכסף על עצמך." החצי השני של האנשים, באותו בוקר, קראו במעטפה: "עד לשעה 17:00, עליך לבזבז את הכסף על מישהו אחר.”. אחדים קנו אקססוריז או בגד, אחרת רכשה בובת פרווה לאחיינית. כסף ניתן להומלסים. ובהרבה מקרים, כסף הפך לכוס קפה - לעצמם או לאחר. החוקרים גילו שאלו שהשקיעו את הכסף על אחרים היו מאושרים יותר בסוף היום. לעומתם, אלו שהתחדשו להם בזוג אוזניות או כפכפים? איך שנכנסו, ככה הם יצאו.

זמן עטוף בסרט

״אף אחד אף פעם לא הפך עני מלתת.״, אמרה פעם אנה פרנק ואולי התכוונה גם למתנה היקרה-יותר-מכסף שאנחנו יכולים להעניק. הזמן שלנו. זמן שהלך לעולם לא יחזור והוא ההקרבה הגדולה ביותר. אם תרצו לתרגל, תוכלו לעשות מעשה-טוב-אנוכי, ולתת לאדם יקר פיסה מהזמן שלכם, עטופה בסרט. חשבו, מה תוכלו לעשות עבור האדם הזה שכולל אתכם נותנים רק זמן? עזרו להם להתמודד עם אתגר, או פשוט עשו עבורם דבר מה. השקיעו כמה זמן שנחוץ כדי לעשות את המעשה, וכמו פיני, הימנעו מהתרברבות על כמות הזמן השקעתם. תנו למתנה לדבר בעד עצמה ובדקו את התחושה שלכם בעודכם משקיעים את הזמן.

יום של חמלה

אם אתם סקפטיים, נסו זאת בעצמכם - יום אחד בתור ה״ג׳יימס בונד של הנתינה״. התרגיל הזה נקרא ״יום של חמלה״ והוא מככב בקורסים רבים של פסיכולוגיה חיובית. בתרגיל זה, אתם מתבקשים לבלות יום שלם תחת מטרה מכוונת אחת - להיות נחמדים/אדיבים/עוזרים לאנשים אחרים. מי שכבר התנסה בתרגיל, מספר לא פעם, על הצד החמים שטרם הכירו בעצמם. תוכלו גם לערוך מראש רשימה של דברים קטנים שאתם יכולים להעניק לאחרים, ופשוט תתחילו. אנחנו לא אמורים למצוא את הדבר שישנה את החיים למישהו, אלא לשנות את החיים ליום אחד. מותר לנסות בבית ולראות בעצמכם.

[קראו עוד על כוח החמלה]

אלטרואיזם אגואיסטי

אנשים שבעי רצון נוטים לבלות אחוז גדול יותר מהזמן שלהם בעזרה לאחרים. תחת העומס, אנחנו נוטים לשים יותר מדי דגש על הרגש, ופחות מידי על המעשה, על לחיות טוב ולא מספיק על להיות טוב. נתינה מרוממת אותנו משלל סיבות: מערכות היחסים מתהדקות, אנחנו תופסים את עצמנו כחזקים ומסוגלים (הרי יש לנו מה לתת לאחר), ובסופו של דבר, אנחנו מרגישים בנוח גם לבקש עזרה כשאנחנו צריכים אותה, וזה שווה הרבה.

מהו הדבר המשמעותי ביותר שנעשה בחיינו? כנראה שהתשובה היא נתינה. אנחנו רוצים להשאיר משהו אחרינו, בין אם זה זמן, כסף, או אפילו חיוך פה ושם. ״מה שעשינו למען עצמנו בלבד, מת איתנו. מה שעשינו למען אחרים ולמען העולם - חי לנצח.״ סיפר פעם אלברט פוק.

זהירות, נתינה זה מדבק.

שתפו בקבוצת הפייסבוק האם הצלחתם לחשוב על ״A Selfless Good Deed״, מעשה טוב שאינו אנוכי?

שלכם,

יהודית

כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״