מפחדים לריב בזוגיות? #11

עימותים במערכת יחסים מעידים בעינינו על קשיים בזוגיות ומעלים בפנינו סימני שאלה לגבי ההמשך. כולנו חולמים על הרמוניה בה עימותים אינם קיימים. למחקר יש חדשות עבורינו - ריבים הם לא רק טבעיים, אלא הם חשובים להצלחת הזוגיות בטווח הארוך. בנוסף, אפשר גם ללמוד איך לריב בדרך הטובה.

* גם אתם לא בזוגיות - זה רלוונטי אליכם.

בסרטים ראיתם אותם רבים בצורה סוערת ואז משלימים בתשוקה. המסך יורד והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.

יפה, מרגש, רק הפוך ממה שקורה במערכות יחסים במציאות - העימותים דווקא צצים כשהמערכת יחסים מתקדמת, אחרי שהמסך ירד.

נתחיל מלהיות כנים - בכל מערכת יחסים יש בעיות. אם אנחנו מבינים את זה שאין אדם מושלם, גם צירוף של שני אנשים לא יהיה מושלם. אם אני לא מושלמת ואתה לא מושלם - בשלב כלשהו יווצר חיכוך - וזה טבעי. השאלה היא איך עושים את זה נכון?

הפסיכולוג ג׳ון גוטמן חקר מערכות יחסים מוצלחות וכושלות לאורך שנים והוא ילווה אותנו היום במחקריו. מסתבר שיחסים ללא עימותים, או מעט מאוד עימותים הם סימן לכך שבני הזוג אינם מתמודדים עם מחלוקות ובעיות חשובות, הם בורחים, מתחמקים מקשיים. כל זה במקום ללמוד ולקדם את מערכת היחסים, שזה הדבר שלשמו התכנסנו: זוגיות טובה בה לומדים להתמודד עם עימותים בלי להישאר מצולקים.

חשוב ביותר! הכעס עצמו לא הורס מערכות יחסים. הצורה בה אנו מביעים אותו, היא שעשויה ליצור בעיות. גוטמן מצא ארבע התנהגויות שמשמידות מערכות יחסים:

ביקורת: האשמות, חיפוש במציאת אשם, קטנוניות על דברים קטנים.

זלזול: עוינות, בוז, כינויי גנאי, קללות, גלגול עיניים. זה ניסיון להביע עליונות, הוא יוצר סלידה ויגרום למערכת היחסים להתפרק בסופו של דבר.

התגוננות: אי לקיחת אחריות והאשמה נגדית, לשחק אותה הקורבן. זה אף פעם לא פותר את הבעיה ולרב זה פשוט ניסיון סמוי להאשים בחזרה.

התבצרות: סירוב להתמודד עם הבעיה, ללכת בכעס מהשיחה, להתעלם. בהתבצרות המקשיב נסוג מן השיחה בלי לפתור כלום.

גוטמן מצא שאם התנהגויות אלו לא משתנות, קרוב לודאי שמערכת היחסים תסתיים.

אבל למידה של התמודדות נכונה עם עימות ודרך ביטוי נכונה של כעס, היא משהו ששווה ללמוד הרבה לפני שמחליטים לפרק מערכת יחסים.

הנה כמה דרכים שעלו במחקר לשיפור ההתנהגויות:

הבעיה בביקורת, היא תוקפת את האופי שלנו בכללותו ולא התנהגות ספציפית. פתרון לכך הוא לדבר בלשון ״אני״, ורצוי להציג צורך חיובי. למשל במקום לומר ״אתה טינופת!״, שזו תקיפה כאדם, נאמר ״אני נגעלת להיכנס למטבח מסריח מזבל אחרי שסיכמנו שאתה תנקה״ (התייחסות להתנהגות). ובונוס - צורך חיובי - ״לי זה הרבה יותר נעים להיכנס למטבח נקי, אתה יכול להתחשב?״

בוז גורם לסלידה חזקה ולפרידה בצורה החזקה ביותר. גוטמן מדגיש שחשוב שזוגות יבנו ״תרבות הערכה״ בתוך מערכת היחסים: יפרגנו אחד לשני, יביעו כבוד כדרך קבע.

במקום להתגונן, ננסה לקחת אחריות אפילו על חלק קטן מהסיבה לעימות. בנוסף, כדאי להציג מראש את הבעיות כמשותפות לנו. למשל ״חשוב לנו שהבית שלנו יהיה נקי״ ולא ״אתה כל הזמן מלכלך״.

הבעיה בהתבצרות היא שבסופו של דבר לא מדברים על הדברים. פתרון יכול להיות לעשות הפסקה של 20 דקות לפחות, להרגע, ולחזור לשיחה.

בנוסף, גוטמן ממליץ לזוגות להסכים מראש על לקיחת הפסקה כשהרגשות נהיים חזקים, התגובות נהיות רעות ויוצאות מכלל שליטה. לכל אחד מבני הזוג יש את האחריות לקרוא לפסק זמן כשהוא מרגיש שזה מגיע לשם - ללכת להרגע קצת ולהוריד לחץ. מה הכוונה להרגע? יש אנשים שזה לוקח להם 20 דקות, יש כאלו שכמה ימים. הנקודה החשובה היא שתהיה הסכמה לדבר על הדברים ולסיים את העימות כששני בני הזוג יותר בשליטה על הרגשות שלהם.

עוד עצות שנמצאו במחקר כמועילות לאיך לריב נכון, רלוונטיות לא רק לזוגיות.

עדיף להישאר בהווה ולא להביא עוד דוגמאות ישנות שבהן נפגעת בעבר.

הקשיבו לדברים כדי שתוכלו לשקף את מה שהבנתם ״אני מבינה שמה שמפריע לך זה…״.

השארו ממוקדים בבעיה - אל תתחילו לחפור אחד לשני באישיות, אלא תתמקדו במה שבאתם לפתור.

תנו תוקף למה שאומרים לכם: ״אני מבינה את זה כי דבר דומה קרה לי פעם…״

נסו למצוא פשרות, עשו ביחד סיעור מוחות ששניכם מנסים להיות שותפים במציאת פתרון לבעיה.

תצהירו על מה שהסכמתם עליו לאורך הדרך - ״אוקי סיכמנו ש…״, ותפרגנו לעצמכם כמשהו נפתר: ״מעולה פתרנו את…״.

אז אמרנו שלריב יש צדדים חשובים במערכת יחסים. אבל כמה? אם אנחנו רבים כל הזמן? גוטמן הראה שבמערכות יחסים טובות וארוכות טווח קיים יחס של חמש לאחת בין אירועים חיוביים ושליליים בממוצע. כלומר, על כל ביטוי של כעס, עוינות, ביקורת, ניתן למצוא חמישה ביטויים של אהבה, אמפתיה, יחסי מין, התעניינות זה בזה, והרשימה היא ארוכה.

בעצם אנחנו מבינים שמידה מסוימת של שלילי היא חיונית, וכמובן - שצריך להיות יותר מהחיובי, כי מערכת יחסים בריאה מכילה במובהק יותר רוך וחיבה מקשיחות וכעס.

בנוסף לקבלה וכבוד, גוטמן מייעץ בטיפולים להדגיש את ההיבטים החיוביים בזוגיות, זה לא מצריך מכם שינויים עמוקים, זה בפרטים הקטנים. אהבה לא מבוססת על צימר בצפון או על טבעת יהלום, אלא על ביטויי אהבה יומיומיים, רגילים.

פיטר פרנקל ממכון אקרמן למשפחה ממליץ לנו על תרגיל נפלא: ״נקודות עונג״. במקום להסתמך על אירועים או מתנות כדי להזין את הזוגיות, כל בן זוג יוזם כמה נקודות עונג ביום. אפילו 3 יספיקו: נשיקה סוחפת, סמס אוהב, מייל מצחיק, מחמאה - דברים קטנים כאלו יכולים להזין ולטפח את האהבה שלנו. אם לא נדע להעריך את החיובי בזוגיות שלנו, ערכה יפחת במקום לגדול. הדגשת החיובי היא לא רק נעימה בפני עצמה, אלא היא השקעה לטווח הארוך!

פעילות חיובית על בסיס קבוע מספקת בסיס יציב לזמנים בהם אנו נתקלים בקשיים.

הכינו לעצמכם רשימת ״נקודות עונג״ והתחייבו בכתב לעשות לפחות 3 מהן מידי יום בשבוע הבא. הן יכולות להיות שונות זו מזו או זהות בכל יום. אפשר ליישם גם עם חברים טובים!

חזרה לעימותים - עימותים, כמו פעילויות חיוביות מחזקים את הזוגיות שלנו, חשבו על זה כמו על חיסון. בחיסון מזריקים לנו נגיף מוחלש כדי שהגוף שלנו ילמד להגן על עצמו מהמחלה כשתגיע במלוא עוצמתה. כך עימותים קטנים מסייעים למערכת הזוגית לפתח הגנה לעימותים גדולים כאשר יבואו.

זוגיות בלי עימותים היא כמו תינוק שמגנים עליו יתר על המידה: תינוק שחי בסביבה סטרילית יהיה פגיע יותר מתינוק שחי בסביבה מלוכלכת - בעולם האמיתי. (אנקדוטה: ילדים שחשופים ללכלוך מפתחים מערכת חיסונית חזקה יותר ורגישים פחות לאלרגיות ואסטמה כשהם מתבגרים).

כשלונות, עימותים וקשיים חשובים לפיתוח החוסן, הן גופני והן נפשי. כשזוגות מתמודדים בהתמדה עם עימותים - לצד אינטרקציה חיובית - הם בונים את המערכת החיסונית של הזוגיות.

בפעם הבאה שהשכן משוויץ שהוא לעולם לא רב עם חברה שלו, אל תקנאו, זה לא סימן טוב.

שלכם,

יהודית