נמאס מהעבודה? כמה כלים לפני ששוברים את הכלים #88

עודכן ב: 30 מרץ 2019


שוקלים לשנות מקום עבודה? חושבים כי תהיו מאושרים יותר כשתמצאו עבודה אחרת? כמה שיטות שכדאי לבדוק לפני שאתם בטוחים שמקום העבודה הזה כבר לא בשבילכם

מכירים את האנשים שכל שנה או שנתיים מחליפים מקום עבודה? הם מוצאים את עצמם עוברים דירה

עוברים מדינה, ומעצבים את חייהם כל פעם מחדש בהתרגשות. אך לא עובר זמן רב ושביעות הרצון מתחילה "לדגדג" להם. יותר ויותר תלונות עולות מהשטח - תלונות על הבוס, על הקולגות, על הנסיעות הארוכות או על ימי החופש המועטים. אותם אנשים תוך שנה - שנתיים שוב חושבים על עבודה חלומית חדשה, עד לפעם הבאה. האם כל עבודה באמת יותר טובה מהקודמת? מדוע אנחנו ממהרים לחשוב שמקום עבודה אחר יהיה

טוב לנו יותר?

לא מפליא שהעבודה תופסת חלק מרכזי בזהות. חצי משרה כסטונדטים ועוד כ- 40 שעות שבועיות עד אמצע

שנות השישים שלכם. כלומר, אנחנו מבלים כמאה אלף שעות בעבודה, בערך רבע מהזמן שאנחנו ערים. העבודה מספקת ניצחונות, אכזבות, מערכות יחסים, משמעות, את היכולת להתקיים ולכן ברגע שאנחנו מרגישים שאנחנו לא בעבודה הנכונה - גם לא מעט סבל.

סקר שנערך בארה"ב מעיד כי אחוז גדול של אנשים מרגישים לא מסופקים במקום העבודה

יתכן ואתם קמים בבוקר כבר תקופה ומרגישים שהעבודה שלכם כבר לא מספקת אתכם ואולי גרוע מזה - אתם לא סובלים את העבודה שלכם. אתם שחוקים, משועממים ותחושת החמצה ממלאת לכם את הלב - ההצלחה המקצועית מחליקה לכם בין הידיים. אתם לא לבד. לפחות כך הראה סקר שנערך בארה״ב, שהראה שאחוז גדול מהאמריקאים מרגישים כך מידי יום. שתחושה כזו היא ספתח לנקודות שבירה המטילות ספק בכישורים שלנו, ביכולות השיפוט וקבלת ההחלטות שלנו ובמוטיבציה הלא יציבה שלנו. מה עובר עלינו?

אולי בהתחלה התעלמתם מהמחשבות האלו, אבל עכשיו כבר תקופה שאתם שוקלים לעזוב, לעבור תפקיד או להתחיל לשלוח קורות חיים למקומות חדשים במקביל. תקווה קטנה מנחמת ומניעה אתכם: ברגע שתמצאו את העבודה ותהיו במקום הנכון לכם, תרגישו שאתם מגיעים למימוש ותהיו מסופקים מחייכם, סוף סוף.

[קראו גם על מה שמניע אתכם בעבודה ואיך זה משפיע על הביצועים שלכם]

כדי לקבל החלטות קריירה חכמות, כדאי שנבין מה עומד מאחורי אי המנוחה שלנו בעבודה.

אנחנו מתרגלים לעבודה

בעבודה, כמו גם בזוגיות וכמו במימדים נוספים בחיים - אנחנו מתרגלים. מיום ליום אנחנו רואים את העבודה, שעד לפני כמה שנים רק חלמנו להיות בה, כמובנת מאליה. לא, אתם לא כפויי טובה. אתם חווים מנגנון פסיכולוגי טבעי של התרגלות, או בשמו הפסיכולוגי ״אדפטציה הדוניסטית״. מנגנון זה גורם לכם לחזור לרמות יציבות של שביעות רצון על אף אירועים חיוביים או שליליים בחיים. בעבודה, הוא הופך עבודה נחשקת לעבודה משעממת ובעיקר מעודד את המחשבה שאם אתם תעשו משהו, תהיו שוב מאושרים יותר.

דרך אחת מתבקשת היא אולי למצוא קריירה חדשה ולהגיע שוב לריגוש. הסכנה היא, שגם אליה ככל הנראה תתרגלו תוך זמן קצר. לכן כדאי לבדוק, עד כמה חוסר שביעות הרצון שלכם היא תוצאה של המצב הייחודי והבעייתי שאליו נקלעתם בעבודה וכמה ממנה מוסבר על ידי התופעה הנפוצה והצפויה של אדפטציה הדוניסטית, שלצערכם כנראה תחזור על עצמה גם בעבודה הבאה.

כל אחד מאיתנו צריך צריך לשקול את היתרונות והחסרונות לעבודה שלו בעצמו, אך להכיר את התופעה הכל כך נפוצה הזו, שעוברת גם על אנשים שעובדים בעבודות מעולות יכול לחסוך לכם הרבה אכזבות.

מחקר עקב אחרי מנהלים במשך חמש שנים והשווה את רמות הסיפוק שלהם לפני ואחרי החלפת עבודה, קידום או מיקום עבודה חדש. המנהלים חוו פרץ של סיפוק מיד לאחר החלפת העבודה. אך הסיפוק צנח במהלך השנה הראשונה עד לרמת הסיפוק המקורית לפני ההחלפה. המנהלים שלא בחרו להחליף עבודה במהלך התקופה הזו, חוו שינויים זניחים ברמות הסיפוק שלהם בעבודה.

כאשר הכל נשאר אותו הדבר, אנחנו פשוט מסתגלים. אנחנו מתרגלים לערים שאנחנו גרים בהם, לשירים האהובים עלינו, לבתים חדשים, ולמכוניות חדשות, למערכות יחסים ואפילו לסקס. אנחנו משיגים מטרה אחת ומרוצים ממנה לזמן קצר מאוד עד שעולה תחושה שאנחנו צריכים משהו גדול יותר כדי להיות מסופקים.

הציפיות רק עולות ותחושת חוסר הסיפוק חוזרת.

התרגלות אינה בהכרח מעידה על חוסר התקדמות

כדאי שלא להתבלבל, לשאוף ליותר, זה דבר חיובי. אם המטרות שלנו היו גורמות לנו להרגיש שלווים, כנראה שהחברה שלנו לא הייתה מתקדמת יותר מידי. אם היינו באופוריה, לא היינו מאתרים הזדמנויות או ערים לסכנות.

אז מה קורה לנו במהלך אדפטציה?

1. אנחנו חויים פחות ופחות הנאה עם הזמן.

2. הציפיות שלנו עולות.


כשאנחנו מתחילים עבודה חדשה, אנחנו חווים פרץ בשביעות הרצון שלנו, אנחנו מעט אופוריים. כל תשומת הלב שלנו מתמקדת במה שאנחנו אוהבים בעבודה החדשה, אנחנו חווים חוויות חדשות וחשים המון רגשות חיוביים. יחד עם זאת, במהלך הזמן, טיפות האושר הקטנות האלו לאט לאט מתייבשות ונעלמות כלא היו.

אנחנו כבר לא מתרגשים, אנחנו כבר לא מזהים דברים חדשים בעבודה, מתמקדים יותר הטרדות היומיומיות, בסידורים ופשוט בשגרה. אנחנו לא מבינים מה גרם לנו אז לחייך.

בו זמנית, גם הציפיות שלנו עולות - מה שנחשב היה לפריווילגיה מיוחדת, הופך להיות נקודת המוצא, הזכות הבסיסית ביותר שלנו. אנחנו מתחילים להרגיש שמגיע לנו יותר. העלייה במשכורת, מסכי הענק במשרד ושעות העבודה הגמישות הופכים להיות המינימום החדש. הרף שלנו עולה ועולה ואנחנו רוצים עוד ועוד. כך, אנחנו לעולם לא מרוצים ממה שיש לאורך זמן, גם אם באופן אובייקטיבי, יש לנו המון.

התופעה טבעית לחלוטין, אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לווסת אותה בצורה שתטיב עימנו.

לווסת את השאיפות שלנו

לרסן את הציפיות שלנו יכול להיות מסוכן לאושר שלנו. מצד אחד, כמה שאנחנו משיגים יותר, אנחנו שמחים יותר. מצד שני, כמה שיש לנו יותר, אנחנו רוצים יותר ולכן אנחנו לא מאושרים יותר.

איך נמנע מעצמינו לקחת את העבודה כמובנת מאליה? אחת האסטרטגיות האפקטיביות (וגם הקשות ביותר) היא להוריד את המשאלות שלנו כי אנחנו יודעים שהציפיות שלנו רק יעלו. הכוונה אינה לצפות פחות, אלא לרסן את העלייה של הציפיות בנקודה שכבר לא ניתן יהיה לספק אותן.

זה לא דבר פשוט ולכן נצטרך כמה כלים פסיכולוגים שיעזרו לנו בזה. המחקר מציע מספר שיטות אמפיריות שכולות לעזור לנו להתמודד עם התופעה הטבעית של ההתרגלות. החוקרת סוניה ליובומירסקי סוקרת בספרה ״מיתוסים על אושר״ כמה מהכלים האלו. רגע לפני שאתם מתייאשים ומחפשים עבודה חדשה, בדקו האם הכלים האלו עשויים לפתור לכם את הבעיה ולגרום לכם למצוא שביעות רצון מחודשת בעבודה שיש לכם עכשיו:

1. לחוות את הטוב מחדש - הזכירו לעצמכם אחת לתקופה את החיים בעבודה הקודמת שלכם. למשל, אם הייתם מרוויחים פחות, קבעו מועד קבוע שבו אתם מגבילים את ההוצאות שלכם לרמת ההוצאות של העבודה הקודמת שלכם. אם היו לכם קולגות לא נעימים, אכלו ארוחת צהריים לבד. אם הייתם נשארים לעבוד עד הלילה, הישארו במשרד עד מאוחר. אם הייתם עובדים באופן קבוע בלילות, הישארו מידי פעם שוב עד מאוחר במשרד. המחקר מראה כי כלי זה יכול לעזור לכם להעריך מחדש את מקום העבודה הנוכחי.

[קראו גם על איך חופשות מעלות את הפרודוקטיביות והסיפוק שלנו מהעבודה]

2. הכירו תודה - נהלו יומן תודות שיעזור לכם להתבונן בצדדים החיוביים של העבודה שלכם באופן קבוע.

ציפיות גבוהות פוגעות ביכולת שלנו להעריך, כי אנחנו חושבים שמגיע לנו יותר. אם אתם מצפים ללכת מחר הביתה ב-4 ואז אתם באמת יוצאים ב-4, כנראה שלא ממש תעריכו את זה.

3. שנו את נקודת הייחוס שלכם - אתם מדמיינים את עבודת החלומות שלכם. אולי זו העבודה של חבר שלכם מהפייסבוק או כזו שראיתם בסרט בהוליווד. יש סיכוי לא רע שעבודת החלומות שלכם לא באמת קיימת במציאות. האם אתם חולמים להיות מנתח מוח, טייס, חוקר פרטי? במאי? אלו עבודות נהדרות, אך אתם כנראה מתעלמים מהעובדה שבכל מקצוע יש תקופות לחץ, שותפים אגרסיביים, תקופות מונוטוניות ושוחקות, נסיעות ארוכות וישיבות לא פרודוקטיביות.

דרך אגב, מחקר של סטאר מ-2007 הראה עבודה של בודק משחקי וידאו דורגה כעבודה הכי נחשקת. אבל גם בעבודה הזו דרוש המון ריכוז, ישיבה ממושכת של שעות והמון עבודה טכנית.

עבודת החלומות שלנו אינה נקודת ייחוס מוצלחת. שנו את נקודת הייחוס שלכם לעבודה שבאמת עשיתם פעם, עבודה שהגשתם אליה מועמדות או עבודה אחרת מבית הספר שלידכם, מהקניון, או מהמשרדים שלידכם. עבודה שתוכלו להעריך את היתרונות שלה אבל גם להיות מודעים לחסרונות.

4. הסתכלו על יום העבודה כעל יומכם האחרון. לא, אני לא חותרת לזה שיש לכם מחלה סופנית. פשוט דמיינו שאתם מתרחקים מהעבודה לתקופה ארוכה. המחקר מצביע על כך שזה יגרום לכם להעריך את מה שאתם כביכול הולכים לעזוב. כשאנחנו מאמינים שאנחנו רואים או חווים משהו בפעם האחרונה, אנחנו חווים אותו שוב כאילו בפעם הראשונה. זה יגרום לכם להעריך את המנהל הנחמד שלכם, הגיוון במיקום והנוף מהחלון.

לכמה מהשיטות יש מכנה משותף - הערכה של העבודה. הכרת תודה לקריירה שלנו היא המפתח לרמות גוברות של סיפוק בעבודה.

עם זאת, נותר קצה של ספק: המחקר מראה כי מטרות גבוהות וציפיות גבוהות הן קריטיות להישגים וביצועים טובים, הם מעלות את הסיכוי שלנו להצלחה. מטרות שאפתניות יכולות לקדם ביטחון עצמי, להניע מאמצים ולייצר המגשימות את עצמן. [קראו גם על הסינדרום שגורם לנו להרגיש כמתחזים לא ראויים לעבודה שלנו]

איזון בין השאיפות לבין המציאות

אז איך בכל זאת נוריד את הציפיות? התשובה אינה פשוטה אך נמצאת באיזון ובהיסטוריה שאנו מביאים עימנו. שווה לבדוק, האם יש לנו היסטוריה של מעבר מעבודה לעבודה, מערכת יחסים אחת לשניה או דירה אחת לאחרת? האם הרב המוחלט של האנשים חושבים שיש לנו עבודה נהדרת, ושהציפיות שלנו אינן תואמות עם המציאות? אם כן, שווה לנו לבדוק את הכיוון של הטיפול באדפטציה המהירה שלנו.

אם התפקיד הספציפי הזה אכן אינו מספק, אז שווה לנו להשקיע מאמץ בכיוונים חדשים או לכוון גבוה יותר.

שנית, כשאנחנו מדברים על הנמכת ציפיות, הכוונה היא לציפיות הקריירה, התפקיד והעבודה באופן כללי ולא לתפקוד הספציפי שלנו בעבודה. כשזה מגיע לביצועים הספציפיים שלנו בעבודה, אנחנו תמיד צריכים לכוון גבוה ולהיות הכי טובים שאנחנו יכולים. [קראו גם על למצוא עבודה עם משמעות או למצוא משמעות בעבודה]

מאחלת לכם שתמצאו את הטוב שבמקום העבודה, ובו תוכלו להתקדם, למצוא משמעות, להיות יציירתים, לחוש בעלי ערך, ואם זה לא עובד, זה בסדר גמור, רק תוודאו שזה מהסיבות הנכונות עבורכם.

ספרו לי במייל או בפייסבוק איך אתם מרגישים בעבודה והאם אתם חושדים שעברתם אדפטציה הדוסניטית.


שלכם,

יהודית.


כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״

צרו קשר

רוצים להתייעץ, להתעניין או להזמין אירוע?

אל תהססו, אני נהנית לעזור.

hi@judithkatz.me | לתיאום שיחה לחצו כאן

  • Black Facebook Icon
  • Facebook - Black Circle
  • Instagram
  • Black LinkedIn Icon
  • Black YouTube Icon