אם נעמיס פחות, נשיג יותר #7

רובינו טועים בהנחה שלנו, שככל שנעשה יותר כך נהיה מוצלחים יותר וטובים יותר.

לפעמים כשאנחנו מעמיסים על עצמינו יותר מידי דברים טובים, התמונה הופכת מ-ורודה לעגומה. המחקר מראה לנו שאם נלמד להוריד מעצמינו קצת עומס, נהיה מאושרים יותר, יצירתיים יותר, ובניגוד למה שהרבה חושבים - מצליחים יותר.

השבוע אני מדברת מגוף ראשון - גם אני חטאתי לא מעט ב״העמסה עצמית״ - לקחתי על עצמי המון - עוד עבודה ועוד התנדבות ועוד קורס ופשוט עוד, בשביל מה?

ואולי גם אתם הרגשתם שהשיר של נעמי שמר נכתב בדיוק עליכם?

״אין לי רגע דל

או סקנדל או פסטיבל

והו והא ואל תשאל

אין לי רגע דל״

במיוחד אם אתם סטודנטים, עובדים, מתנדבים, יש לכם איזה תחביב אחד או שלושה, או הכל ביחד.

למה אנחנו מביאים את עצמינו לשם כל פעם? אנחנו חושבים שלמלא את עצמינו ב״עשייה״ נותן לנו יתרון על כולם, כשבפועל, זה לא. אנחנו שוחקים את עצמינו עד אובדן כוחות, קריסה, יאוש. נחשו מה? הנתונים על שיעורי הדכאון והלחץ רק גדלים משנה לשנה.

אז קודם כל הייתי רוצה לשבור את הסטיגמה - להיות עמוס - אפילו אם זה בעבודות נחשקות - זה לא מגניב. בואו נבין למה. כמו שלא היינו רוצים לאכול גלידה אחרי עוגה, קוראסון ופיצה, כך גם כדי שנתייחס לכל הדברים הטובים שאנחנו לוקחים על עצמינו. כי אנחנו לא יכולים *באמת* להנות מכל כך הרבה בו זמנית.

אבל על מה אפשר כבר לוותר? כל מה שאנחנו עושים הוא טוב וחשוב ומקדם - וזה נכון - דברים נפלאים, אבל כן יש דבר כזה שנקרא ״יותר מידי טוב״. אפילו במקרה הטוב, בו כל מה שאני עושה גורם לי אושר, תהיה נקודה, של דבר אחד קטן מדהים שהוספתי, שבה לא אוכל לשאת את זה יותר. אני ארגיש כמו עכבר שרץ במבוך חסר אונים מ״טוב לטוב לטוב אחר״.

למה בעולם שיש בו כל כך הרבה לחץ זה הגיוני לעשות פחות?

כשיש לי זמן לעצמי, לנוח ולהרגע מכל מה שאני עושה, אז יש מקום לדברים כמו יצירתיות, דימיון ושאיפות. אני יכולה רגע לעצור ולהרים את הראש, מעל כל מה שאני עושה. כשאני לא רק רצה, אני יכולה להחליט מה הצעדים שלי, מה חשוב לי, איך אוכל לעשות זאת טוב, וכך - להצליח יותר.

הפסיכולוג טים קאסר הראה במחקר שנמשך שנים, שאנשים שהיה להם שפע של זמן, היו מאושרים יותר ושבעי רצון לאורך זמן, לעומת אנשים שלא. שפע של זמן זו תחושה שאנחנו יכולים לעשות דברים עם משמעות אישית בשבילנו, להתענג על הפנאי שלנו.

בחוסר זמן אנחנו לחוצים, ממהרים, עמוסים, ומאחרים, כמו כל שאר האנשים מסביבנו.

מה נעשה?

נשמור על הזמן שלנו מכל משמר ונלמד להגיד לא - גם לאנשים וגם להזדמנויות. זה לא דבר קל בכלל, וזה מצריך מאיתנו להחליט - מה חשוב לנו באמת באמת ומה אנחנו עושים רק כי ״כדאי״.

במאמר שנכתב בעיתון העסקים של הרווארד, החוקרת אמבילה מפריכה את המיתוס שעבודה תחת לחץ מביאה לתוצאות טובות יותר. היצירתיות שלנו נחנקת בזמן לחץ. אנחנו מספיקים יותר ולכן מרגישים יצירתיים יותר, אבל בעצם - אנחנו יצירתיים הרבה פחות.

מה שמעניין זה שאנשים לא מודעים לזה - אנחנו חיים באשליה שבמצבי לחץ אנחנו יצירתיים יותר, מה שמבהיר לנו למה כל כך קשה לנו לצאת מהבוץ שאנחנו מכניסים את עצמינו אליו.

חכו זה לא נגמר כאן - מסתבר שתקופות לחוצות פוגעות ביצירתיות שלנו גם כשהם נגמרות, כמו תופעת לוואי.

בוודאי שיש תקופות שאנחנו לא יכולים לבחור כמה עסוקים נהיה, אבל ברב הפעמים יש לנו אפשרות בחירה - האם אני רוצה לקחת על עצמי עוד משהו? מאיזו סיבה? אני מאמינ/ה בזה או שזה פשוט ״נחשב״ לעשות את זה? תזכרו שכמות משפיעה על איכות - אין איך לברוח מזה.

אנחנו צריכים לזכור שבזמן שאנחנו חושבים שאנחנו ״עובדים״ על הזמן - אנחנו משלמים מחיר של יצירתיות, פריון ואושר בחיים שלנו.

איך תוכלו להיות פחות עסוקים? שימו לב, מעכשיו להתחיל לעשות פחות, לא יותר.

בואו נודה במה שאנחנו מזמן יודעים: אם נמשיך ככה, אנחנו לא נקום יום אחד עם זמן פנוי, זה משהו ש*אנחנו* צריכים ליצור. בדיוק כמו שאתם קובעים את הפגישות שלכם ביומן - קבעו זמן פנוי לעצמכם. תתחילו מקצת, תמשיכו ביותר, אתם תראו איך תרגישו טוב יותר - מניסיון.

אז פעם הבאה שאתם רואים את השכן נח במפרסת בשבת, תזכרו שגם לכם מגיע זמן כזה, לעצמכם, בלי מחויבות, זמן שחזור היצירתיות והמחשבה שלכם.

אני בטוחה שעולים לכם עוד כמה אנשים שעושים יותר מידי. אולי תספרו להם שזה בעצם פוגע בהם?

רוצים לקבל מייל שימושי כל שבוע? לחצו כאן

שלכם,

יהודית