בשבוע שעבר התראיינתי לתוכנית אמריקאית אינטרנטית בשידור חי. הצופים שאלו שאלות בזמן אמת, והיה קליל ומעניין. אמנם הייתי צריכה לקום בחמש בבוקר, אך בהחלט היה שווה את זה.
אם בא לכם לבלות שעה קלילה עם:
- איך אני מצאתי את עצמי בתוך הפסיכולוגיה החיובית
- דוגמאות לדברים קטנים שתוכלו לעשות כדי להרגיש טוב יותר
- כמה נקודות למחשבה ורעיונות ליישום
אחת מהשאלות שנשאלתי השאירה אותי עם מחשבה שאני רוצה לשתף בה אתכם.
איך הגעת לזה שאת מלמדת פסיכולוגיה חיובית, זה בגלל שתמיד היית מאושרת?
אנשים רבים מניחים שזה המצב. יצא לי לא פעם לשמוע, ״פסיכולוגיה חיובית, זה מה שאת עושה? את בטח חיובית, שמחה ומאושרת״. כל מה שנשאר הוא כנראה לדמיין אותי קופצת בין עננים וקשתות וחלילה שלא אתפס עם פחות מחיוך ענק.
חשוב! אין אדם (וכך גם אני וכל מי שעוסק בתחום) שמאושר, שמח, מקפץ ורוקד כל הזמן.
כן, הייתה לי אחלה של ילדות, אני די מרוצה בסך הכל, אבל עם זה - גם אני חווה קשיים, גם אני לפעמים לא מאמינה בעצמי או מתייאשת, ובסך הכל - גם אני אנושית.
שימו לב למסר החוזר במסקנות שאתם מקבלים:
רגשות קשים - ייאוש, פחד, כעס, עצב, קנאה, אכזבה - הם חלק מהטבע שלנו. לנסות להתכחש אליהם זה כמו לנסות להתעלם מהעובדה שהשמש שוקעת אחרי שהיא עולה, שהעלים נושרים בסתיו, שקר בחורף ושקיים כוח משיכה.
כשזה נוגע לתופעות טבעיות אנחנו מקבלים אותן בהבנה ואף נעזרים בהן לטובתנו. מתוך ההכרה בהם אנחנו מתקדמים. ההכרה בקיומו של כוח המשיכה עזרה לנו לבנות מטוסים וליהנות מקפיצות בנג׳י. ההכרה בכך שהשמש שוקעת עזרה לנו להמציא נורה חשמלית וגם ליהנות משקיעות.
הפסיכולוגיה החיובית מכירה בטבע שלנו ושואלת - איך נתמודד בצורה המיטבית? מה עושים האנשים שמתגברים על הקשיים? איך מפתחים חוסן נפשי? השאלות הללו עזרו מאוד גם לי.
ֿ
רגע.
כל אחד מאיתנו מכיר את המישהו הזה שתמיד ״הכל דבש, סבבי בבי, מעולה, לא יכול להיות טוב יותר אצלו״.
מעבר לזה שאדם פוגע בעצמו כשהוא לא מאפשר לעצמו להיות לפעמים גם פחות ממושלם - הוא פוגע גם בנו. כשאנחנו שומעים שלאחרים טוב כל הזמן, נוצרת אצלנו אשליה שאנחנו מוזרים, כי לנו לא כל הזמן טוב, ולכן משהו כנראה לא בסדר איתנו.
כי אצל כולם נפלא - ואצלי לא.
זה מכניס אותנו למעגל מסוכן. נרגיש צורך גם אנחנו להיראות תמיד מרוצים ושמחים - וכך נפגע גם ברשות שלנו ושל הסובבים אותנו להרגיש. לאף אחד זה כבר לא ייראה ״מתאים״ להגיד ״אני מפחדת״, ״אני עצוב״, ״אנחנו מאוכזבים״.
דחיית הטבע האנושי פוגעת ביכולת שלנו להיות מאושרים.
כשאנחנו מדחיקים רגשות שליליים הם לא נעלמים אלא חוזרים כמו בומרנג.
בעצם השאלה המעניינת בשבילנו היא לא האם האדם המאושר חווה רגשות שליליים, אלא כיצד הוא מתמודד איתם, וזו הפסיכולוגיה החיובית. תזכורת: נמצא שאנשים מאושרים במיוחד לא חווים פחות רגשות שליליים אלא מתמודדים איתם בצורה טובה יותר, יש להם יותר חוסן נפשי.
כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להרגיש, הרגש חולף מעצמו בסופו של דבר.
בראיון שאלו אותי - מה אפשר לעשות כשמרגישים רע?
הבסיס הוא לקבל את הרגשות שלנו, לתת להם מקום ורשות להיות. חשוב להדגיש שלא מדובר בכניעה לרגש, בהתבוססות ובכניסה למערבולות מחשבה אינסופיות, אלא בקבלה פעילה שלו - לקבל את הרגש ולפעול, להיות אקטיביים בנוגע למה שברצונינו לעשות איתו.
אנו לא יכולים לבחור מה להרגיש, אך אנו כן יכולים לבחור איך להתנהג.
האבחנה הזו חייבת להיות ברורה לכל אחד מאיתנו - לקבל את הרגש ולבחור את ההתנהגות.
הנה כמה דוגמאות לפעולות שאפשר לבחור כשמשהו מטריד אתכם:
1. ספורט - גורם לנו להרגיש טוב, מחזיר לנו את מוקד השליטה. למדנו שהוא יעיל לא פחות מתרופות אנטי דיכאוניות כשזה נוגע לדיכאון. נסו את זה. (קראו עוד)
2. כתיבה - הכתיבה משחררת אותנו, היא עוזרת לנו להבין את הסיפור שלנו וכך להתמודד איתו בצורה טובה יותר. (קראו עוד)
3. קשיבות (מיינדפולנס) - לתרגל קשיבות עוזר לנו לעבור ממערבולת של מחשבות אינסופיות להתמקדות בכאן והעכשיו. (קראו עוד)
4. מוזיקה - מרגיע מאוד. עשו לכם מאגר של מוזיקה שעוזרת לכם. (קראו עוד)
וכלל הזהב שלי - בנו טקסים סביב דברים שעושים לכם טוב ומעלים בכם רגשות חיוביים (קראו עוד).
בסוף נשאלתי איך אני מרגישה שהפסיכולוגיה החיובית הכי עזרה לי.
ובכן, בתחושה שאני יותר אקטיבית בחיים שלי, שאני בוחרת ופועלת למען האושר ופחות נסחפת עם הזרם. זוכרים משבוע שעבר, פרואקטיביות היא אחד ההרגלים של האנשים האפקטיביים והמאושרים.
אולי כל זה עשה לכם חשק לקרוא יותר?
על רגשות חיוביים:
על התמודדות עם מצבים שמעוררים רגש שלילי:
לסיום - רציתי להמליץ על אחד הסרטים הטובים שראיתי Inside Out הקול בראש. אמנם סרט אנימציה אך בעל מסרים חזקים מאוד בשבילנו - על כמה חשוב לקבל את כל סוגי הרגשות שלנו, ובעצם על הרשות להיות אנושי. אני הולכת לצפות בו השבוע בפעם השנייה בקולנוע. ספרו לי אם ראיתם אותו.
שלכם,
יהודית