אנו מוצאים את עצמינו מעל הסיר אחרי יום קשה. בעקבות פרידה אנחנו מתחילים לממן את בן אנד ג׳ריז. את הריקנות ממלאים בקלות עם עוד קצת בצק והתסכול מוצא בית חם בתוך הצלחת. למה זה קורה? איך האוכל מנחם אותנו והאם יש דרך יותר מיטיבה עבורינו להתנחם?
אכילה רגשית מזמן הפכה לגורם מרכזי בביס הבא שניקח. רעב פיזי לא מצליח לנהל לבדו את החלטות האכילה שלנו - אנחנו אוכלים כי אנחנו עצובים, מתוסכלים, כועסים, עייפים או סתם כי משעמם לנו. הבעיה מתחילה כשהרגשות מנהלים לנו את הדיאטה - אנחנו מרגישים אשמים, חסרי שליטה ויותר מזה, אנחנו עשויים לפגוע בבריאותינו ולהשמין השמנת יתר.
רב הדיאטות שאנחנו שומעים עליהן מתעלמות מזה שבסה״כ אנחנו יודעים איזה אוכל בריא וטוב לנו ושהרבה מהקושי שלנו סובב סביב הרגשות שדוחפים אותנו אל עבר הפיצה הקרובה לביתנו - אל הנחמה החמה.
אז למה האוכל כל כך מנחם אותנו?
1. בתור ילדים הורגלנו לקבל אוכל בתור פרס. אחרי החיסון בכיתה א׳, קיבלתי סוכריה. אחרי נפילה קיבלתי גלידה. ואפילו כתינוקות - קיבלנו חום ואהבה באמצעות הנקה.
2. אוכל מאפשר לנו לרגע אחד להתנתק. אנחנו נוכחים ברגע הזה בצלחת עם הטעמים, צבעים, ריחות וחום. אנחנו שוכחים את הכאב ופשוט נהנים. לצערינו זה קורה רק לרגע שבו אנו אוכלים.
3. סוכר בדם מרגיש טוב. רמות האנרגיה שלנו עולות. עייפות או חולשה מעודדת אותנו לחזק את מאגרי האנרגיה שלנו. אזורים המקושרים לעונג במוח שלנו גם מתגייסים ומפרישים כמות נכבדת של דופמין שגורם לנו לתחושה נפלאה ברגע שאנו צורכים סוכר.
4. אוכל הוא תירוץ להפסקה. לפעמים אכילה היא הדרך היחידה שבה אנו רואים הפסקה כ״לגיטימית״ ומרשים לעצמינו סוף סוף לנוח לרגע.
5. אוכל מאפשר לנו ״לשבור גבולות״. זה מקום בטוח לשחרר בו מעצורים ולשבור חוקים שהצבנו לעצמינו.
אך האם אותו האוכל מנחם את כולנו?
כשאנחנו חושבים על אוכל מנחם עולה לנו מזון עתיר קלוריות כמו המבורגר, גלידה או צ׳יפס.
אך מחקר עדכני מראה כי הקלוריות הרבות אינן מקור הנחמה. כל אחד מאיתנו מוצא נחמה במזון אחר. העוצמה של האוכל המנחם נובעת מהחיבור שאנו עושים בינו לבין זכרונות וקשרים חיוביים.
החוקרת גבריאל מסבירה כי בתור ילדים אנו מקבלים מזונות מסויימים ממי שמטפל בנו. המזונות האלו מתקשרים אצלינו לתחושה שמטפלים בנו ודואגים לנו. כשאנחנו מתבגרים, האוכל עצמו מהווה עבורינו טריגר לתחושת השייכות והאהבה. לכולנו זכרונות מאירועים מאושרים שכללו גם אוכל (למשל עוגות יום הולדת). כשאנחנו אוכלים את המאכלים הללו, אנחנו נזכרים בתחושה ומרגישים טוב.
כך שהנחמה שלכם היא לא הנחמה שלי, היא ייחודית לכל אחד.
גבריאל מראה כי אנשים עם יחסים רגשיים חזקים הם בעלי סיכוי גבוה יותר להשתמש באוכל כנחמה כשהם מרגישים בודדים. בזמנים קשים, הם ייטו לחפש סימנים שיזכירו את המערכות יחסים הטובות. טוסט עם גבינה צהובה הוא דבר מפתה בפני עצמו, אך אפילו יותר אם הוא מזכיר לי את הפינוק של אמא.
אז אם אתם בוחרים לאכול אכילה רגשית, אל תחשבו על קלוריות - תחשבו על נוסטלגיה.
הנטייה שלנו להגיע לסיר הקרוב כשאנחנו מרגישים רע, היא טבעית. אך הרגל הוא הרגל. ברגע שאנחנו עושים זאת פעם אחת, אנחנו מגדילים את הסיכוי שנחזור לסירים פעם אחר פעם כפתרון לבעיותינו. מעבר לזה, האכילה הרגשית נותנת הקלה זמנית בלבד, היא לא באמת פותרת את הבעיה שבגללה הגענו למטבח.
אז איך נתנהל במצבים של אכילה רגשית?
ניצור הרגלים חדשים של ויסות רגשי. הנה כמה כלים:
1. לימדו להפריד בין רעב רגשי לרעב פיזי. שאלו את עצמכם האם אתם רעבים עכשיו פיזית או נפשית? רעב רגשי בדרך כלל עולה בצורה מהירה ומגיע כדחף למזון מסויים.
2. לימדו מה מפעיל אתכם לאכול. לרשום ולתעד מקרים שבהם אכלתם בצורה רגשית יכול לעזור לכם לגבש אסטרטגיה מתאימה להתנהלות.
3. לימדו לקבל ולהכיל את הרגשות שלכם. ברגע שנקבל את הרגשות שלנו פחות נחפש פיצוי מהיר, נוכל לבחור בדרכים אחרות לנהוג עם הרגש. (למדו כאן איך לעשות זאת)
4. דרך טובה להשפיע על איך שאתם מרגישים היא ללמוד להתעמת עם המחשבות שלכם. כשאנחנו רואים אפשרויות שונות למחשבה, אנחנו מרגישים יותר טוב. (לימדו כאן איך לעשות זאת)
5. החליפו את המילים ״מגיע לי לאכול עוגיה״, ב״מגיע לי להרגיש טוב״.
6. בנו מאגר התנהגויות שישמשו לכם הרגעה חלופית לאוכל. בנו ארגז כלים חלופי. כשיופיע הרצון לפצות באוכל, תוכלו לפנות אליהם: למשל נשימות ארוכות, מקלחת ארוכה, מדיטציה, מוזיקה, שיחה עם חברים, כתיבה, פעילות גופנית ועוד (קראו עוד על פעילות גופנית, מוזיקה, כתיבה).
7. לתרגל לתרגל. כשאנחנו נפטרים מהרגל ישן ויוצרים אחד חדש, זה דורש תרגול רב. אנחנו זקוקים לסבלנות והכלה. התרגול עושה את השינוי בסופו של דבר.
לסיכום, כדאי לנו לזהות את הרגש שלנו, לתת לו שם ולתת לו מקום. ברגע שנבין את תפקיד הרגש ומה הוא אומר לנו נוכל גם לענות האם אנחנו באמת רעבים או שאנחנו זקוקים לשיחה טובה או לחיבוק שיוציא אותנו מתחושת הבדידות? נוכל בעצמינו לחשוב איך לתת מענה בדרך שיותר מיטיבה עימנו. יתכן ולפעמים נבחר באוכל ולפעמים פתרון אחר יהיה הרבה יותר יעיל. אם נמשיך לבחור באוכל כפתרון רגשי, לא נלמד למה אנו באמת זקוקים.
שלכם,
יהודית