קל להגיד איך פעם לא ידענו, לא הבנו ולא קלטנו את מה שהיה מתחת לאף שלנו כל הזמן. מצחיק לחשוב שפעם מדענים האמינו שכדור הארץ הוא שטוח. קולומבוס הפליג לארה״ב וחשב שיגיע להודו. חוקרי המוח של פעם האמינו שגודל וצורת הגולגולת שלכם משקפת את האישיות שלכם. ועד ממש לא מזמן (שנות ה-80 הקשות), האמינו שהומוסקסואליות היא מחלת נפש.
אנחנו קוראים את זה ומרגישים כמה חכמים ונאורים אנחנו היום, אבל המצב שלנו כנראה לא שונה בהרבה.
אצלי עד גיל 7, שוקולד וסוכריות היו ״מונתקים״ ולא ״ממתקים״. לספונג׳ה היה צריך ״גלי״ ולא ״דלי״. עד גיל 15 האמנתי שהמגניבות עצמה היא ה-״כמו כולם״ ולא הייחודיות והמקוריות שאני יכולה לבטא. הצלחה מבחינתי הייתה דבר די אקראי, אולי רק בגיל 20 הבנתי שזו פשוט עבודה קשה מאוד. האמנתי שלטעות זה מביך, ושעדיף לא לומר כלום מאשר להסתכן במבוכה. חשבתי שהתפתחות אישית זה רק לאנשים ״רוחניים כאלה״. בהמשך האמנתי שכדי להצליח צריך לעשות הכל מהכל, ורק לאחרונה אני מבינה כמה אני צריכה לבחור את המהלכים שניראים לי חכמים. חשבתי שלהקריב מהאושר שלי זה ראוי למען אחרים, אבל טעיתי גם בקשר לזה.
טעיתי בכל נקודה אפשרית בדרך. וגם אתם במהלך חייכם, טועים לגבי כל דבר שאפשר לטעות לגביו - עצמינו, אחרים, העולם, הכל. כנראה שנמשיך לטעות. אנחנו מסתכלים על הדורות הקודמים בחצי לגלוג, ואומרים ״אתם קולטים שפעם האמינו ש…״, אבל עוד כמה שנים - אנחנו הבאים בתור. אנחנו נהיה אלו שלא ידענו, לא הבנו, ולמה לא אמרו לנו את זה קודם?
אולי זה נשמע קודר, אבל זה טוב מאוד. זה אומר שאנחנו מתפתחים, משתנים ומשתפרים כל הזמן. אחד הציטוטים שאני אוהבת הוא ״בחיים, אין דבר קבוע מלבד השינוי״. רק כשאנחנו מוכנים להודות שאנחנו טועים, אנחנו פותחים לגדילה שלנו את הדלת. זה לא תמיד כיף לשמוע שאנחנו טועים, אבל לחפש את הטעויות שלנו במקום להימנע מהם, יכול להקפיץ לנו את החוויה הפסיכולוגית באופן משמעותי.
אחת החוויות החזקות שיש לי היא שכמה שאני לומדת יותר, אני מרגישה שאני לא יודעת שום דבר. התמונה שיש לנו לגבי העולם כל הזמן מתעדכנת. אבל רק כשאנחנו מגלים את ה״חדש״, האמונות הישנות שלנו הופכות להיות ״טעויות״ ואנחנו מתרקבים מעט יותר ״לאמת״. במהלך חיינו אנחנו כנראה עוברים שלבים שמתחילים בטעות מוחלטת, אל עבר ״פחות טעות״. אנחנו כנראה אך פעם לא מגיעים לאמת לאמיתה, אבל להיות בדרך לשם, זה מה שחשוב.
קחו לדוגמא את המחשבות על האושר שלנו. אנחנו מתחילים מלהאמין שיש לנו את כל התשובות. כמה שאנחנו חוקרים יותר, עולים יותר סימני שאלה ורעיונות חדשים. אנחנו מבינים שטעינו. המכונית החדשה לא באמת תגרום לנו להיות מאושרים יותר. רב התפיסות שלנו לא היו נכונות. בן זוג שרירי יותר לא יעלה לנו את הביטחון העצמי ומשכורת גבוהה יותר לא תגרום לנו להפסיק להשוות את עצמינו לאחרים. במקום להסתובב בעולם בתחושה שיש לנו את התשובות, כדאי לנו להתפקס על איך אנחנו יכולים לטעות קצת פחות היום ועוד קצת פחות מחר.
אחת ההתנגדויות הנפוצות (שמגיעות בעיקר מתחום הניו אייג׳) על התחום שלי ושל הפסיכולוגיה המבוססת מחקר, היא שגם ככה יש הרבה דברים שאי אפשר עדיין לדעת. גם במחקרים מגלים טעויות, אז למה שנסמוך על המחקרים אם הם גם יהיו טעות? ״ההתפתחות האישיות לא צריכה מחקר אם אי אפשר לסמוך עליו״. וזה נכון. גם המחקר עושה טעויות. ואני בטוחה במאה אחוז שבעתיד גם יתגלו טעויות בכלים שאני מנגישה. אבל זו בכל זאת השיטה הכי טובה שיש לנו: להתקרב בכל פעם עוד קצת אל האמת.
בדיוק כמו שבתהליך המדעי, אנחנו מפריכים ומאוששים השערות, ככה כדאי לנו גם לגשת אל ההתפתחות האישיות שלנו. נסו לראות את זה כך - אתם יכולים לעשות ניסויים על עצמכם ועל מערכת האמונות שלכם וכך תמיד להיות בדרך לאמת שלכם. ההשערות במקרה זה, הן האמונות שלנו. הפעולות שלנו וההתנהגויות שלנו הם הניסויים שדרכם אנחנו בודקים את האמונות שלנו. המחשבות והרגשות שקיימים אצלינו כתוצאה ממה שבחרנו לעשות הם המידע שאנחנו צוברים ומנתחים. אנחנו יכולים (וכדאי לנו) להשוות את המחשבות החדשות שלנו לישנות, ולשלב אותן בהבנה שלנו את עצמינו ואת הצרכים שלנו לעתיד, וכמובן - לעדכן ולהתקרב לאמת שלנו. אני מתבוננת במעשים ובמחשבות שלי כל הזמן.
האם הן משרתות אותי ומקדמות אותי? מה עוד לא ניסיתי?
נאמר ואתם חולמים להיות שף במסעדת יוקרה. יש לכם סט הנחות לגבי עצמכם - אתם יצירתיים, אוהבים לעבוד עם הידיים, אנשים נהנים ממה שאתם מבשלים. אתם חושבים שתהיו שמחים לבשל אוכל גורמה כל יום. עכשיו אתם רוצים לממש את עצמכם ולהפוך את זה למקצוע.
הרבה פעמים אנשים שואלים אותי, איך מגיעים לעסוק במה שאוהבים?
פשוט עושים את זה. והרבה.
כדאי ללכת ולבדוק את האמונות שלכם בשטח. מהן התגובות האמיתיות שהן מקבלות מהעולם? איך אתם מגיבים לעשייה באופן רגשי? יכול לקרות, שבפועל לא תאהבו את זה כמו שחשבתם שתאהבו. אולי תרגישו שלבשל בכמויות מוזיל את הייחודיות של האומנות שלכם. אולי עבודה תחת לחץ במסעדה בכלל לא מתאימה לכם והמוזה נוחתת עליכם דווקא ברוגע. אולי תגלו שאתם מבלים יותר זמן בלהסביר לאנשים אחרים איך מבשלים, ושזה בעצם מה שאתם נהנים ממנו באמת, ותעדכנו את החלום המקצועי להיות מורים לבישול.
ברגע שאנחנו עושים את ה״ניסוי״, אנחנו יכולים לעשות אינטגרציה וליצור אמונות חדשות, לעדכן את המטרות שלנו ואת ההתנהגויות שלנו בהתאם. ובעצם, לטעות קצת פחות לגבי עצמינו.
זה נשמע הגיוני, אבל במהלך הדרך הצדק, האמת והידע הקיים הפכו להיות מה שמנחה אותנו. אנחנו רוצים את התשובות הנכונות כל הזמן, כך שאנחנו שוכחים פשוט לבדוק האם מה שאנחנו מאמינים בו בהכרח נכון.
הרבה פעמים אנשים לא פועלים, כי הם מחזיקים באמונות לגבי מה אפשר, מה צריך, מה כדאי, מה ראוי ומה נכון. אתם רוצים זוגיות, אבל אתם לא באמת יוצאים מהבית בשביל זה. אולי אתם מפחדים להתעמת עם מה שאתם תופסים ומבינים על עצמכם. אתם לא הולכים לדבר עם הבוס שלכם על קידום שרציתם כבר שנה, כי אולי אתם מפחדים להתעמת עם האמונה של ״האם אתם עובדים טובים ובאמת מגיע לכם״.
למה אנחנו מפחדים להשתחרר מהאמונות החזקות שלנו? הרבה מהאמונות שלנו נותנות לנו ביטחון יחסי ברגע הזה, כשאנחנו מקריבים הרבה מהאושר שלנו אחר כך. האמונות האלו הרבה פעמים משאירות אותנו במקום ולא מחוברים למה שבאמת חשוב לנו. הרבה מהאומללות שלנו מגיעה מתוך המקום שבו אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים. אנחנו בטוחים שאחרים ניסו לפגוע בנו, אנחנו יודעים שאנחנו לא נצליח להתקבל ואנחנו יודעים שלעולם לא נמצא אהבה כמו זו שהייתה לנו.
לקדם את החיים שלנו דורש מאיתנו להכיר בזה שאנחנו טועים, לחפש איפה אנחנו טועים ולהשתפר בזה. [קראו עוד על סוגים שונים של אושר ואיך אנחנו מבלבלים ביניהם]
במה טעיתם היום שיכול להוביל לשיפור שלכם מחר?
נסו את זה. הניחו שאתם טועים. טועים לגבי מה שאתם כבר יודעים על אנשים אחרים, טועים לגבי התפקוד שלכם בעבודה, טועים לגבי בני הזוג שלכם, וטועים לגבי עצמכם. תיראו לאן זה לוקח אתכם. התאמנו על קצת חוסר ודאות בנושא שאיתו שאתם מתמודדים כרגע בחייכם. שאלו את עצמכם ״מה אם טעיתי בהנחות שלי לגבי זה?״. כי בטוח טעיתם איפשהו. בדיוק כמו שאני טועה כל יום. אלו חדשות טובות.
הגישה הזו שינתה את איך שני תופסת את המציאות, את כמה שאני מתעצבנת או מתאכזבת או חושבת שאני יודעת ״מה נכון״. היא עוזרת לי להתבגר ולהתקרב לאני ״האידיאלי״ שלי.
עוד כמה שנים, דור ה-Z החדש, יצחק על כמה שנתנו לכסף ולעבודה לנהל לנו החיים, במקום להתמקד במה עושה לנו טוב ולהעריך את היקרים לנו. או אולי הם יצחקו על משהו אחר, שאנחנו עוד בכלל לא יכולים לצפות שאנחנו טועים בו. הם יצחקו על הדאגות שלנו, השיטות שלנו והתגובות שלנו.
כתבו לי למייל או לפייסבוק אם הכתבה עשתה לכם סדר, יש לכם שאלות או סתם משהו שבא לכם לשתף אותי, זה מאוד ישמח אותי.
שלכם,
יהודית