דמיינו שחוצן חביב מכוכב לכת רחוק נוחת על הכוכב שלנו ובפיו בקשה אחת - ללמוד את שפת בני האדם. אחרי שהוא משנן את כללי הדקדוק, הזמנים, ההטיות, והביטויים השגורים, מגיע אותו חייזר אל קבוצת החוקרים שמסייעת בידו ושואל בחיוך "מה זה לחץ?". "זה פשוט" אומר ראשון החוקרים ומניח ידו על שפמו בביטחון. "לחץ הוא עומס בעבודה, אירועים לא צפויים ודרישות גבוהות מידי". "לא, לא" אומרת הקולגה שלו ומעקמת שפתיה "לחץ זה כשאני מרגישה שאיני יכולה להתמודד עם מה שאני צריכה לעשות. שאין לי מספיק כוח לעמוד זה". "שניכם טועים!" קורא השלישי בחבורת-החלוקים-הלבנים ועל פניו ארשת פנים זחוחה. "לחץ הוא התכווצות החזה, תחושת מועקה, נשימות מהירות, צמצום אישונים ומחסור בשינה". התרחיש הבא אולי מדומיין, אך קונצנזוס מקצועי סביב הגדרת המונח "לחץ" טרם נמצא. למרות שכולנו חווים לחץ כמעט מידי יום, אנחנו לא ממש יודעים מהם הלחצנים המנטליים המפעילים אותו, ולא יודעים כיצד הפרשנות שלנו יכולה להשפיע על מה שנרגיש וגם על מה שירגישו אנשים סביבנו.
איך המוח שלכם רואה עולם?
בכל רגע נתון מתרחשים המון תהליכים בו זמנית; גרמי השמיים נעים, הרוח נושבת, מישהו אומר לנו משהו, תשדורת החדשות מהפלאפון שולחת התראה, והכלב של השכנים מתחיל לנבוח. כדי להתמודד עם פרץ המידע התמידי מצייד אותנו המוח שלנו במכונה משומנת המדביקה תוויות לשלל הגירויים מסביב. העגה הפסיכולוגית קוראת למכונה המארגנת ומסדרת את המידע המגיע אלינו - מיינדסט (mindset). המיינדסט שלנו, מכוון ומעצב ביד רמה את הדרך בה אנחנו מבינים, חווים, מתנהגים ומגיבים למציאות שלנגד עיננו. כך אדם שתופס כלבים בתור יצור אימתני יחווה חרדה בכל מפגש איתם ויהיה בטוח שכל כלבלב מבקש את בשרו. אדם שיש לו מיינדסט חובב כלבים, לעומתו, יקבל תמונה הפוכה של המציאות. אחד יתייג כלבים כאסון, האחר כפלא נפלא. איך קשור המיינדסט שלנו ללחץ? טוב ששאלתם. מסתבר שההתייחסות שלנו ללחץ קובעת במידה רבה איך נתמודד איתו.
החוקרת ליה קרום מאוניברסיטת סטנפורד מצאה במחקריה שהמיינדסט שלנו לגבי לחץ משפיע על הצורה בה נחווה אותו. אם אנחנו ממסגרים לחץ כחוויה שלילית אנו נרגיש מצוקה כשיתרבו סביבנו אירועים מלחיצים. אם נאמין שלחץ הוא חיובי, נתמלא מרץ ונהיה מסוגלים לעבוד ולפעול אפילו קשה יותר. החוקרת קלי מקגוניגל ממשיכה ומספרת שיחסינו ללחץ יכולים להשפיע גם על הבריאות שלנו. היא מספרת על מחקר שנעשה במסגרת סקר הבריאות האמריקאי הלאומי שעקב במשך שמונה שנים אחרי 186 מיליון מבוגרים באמריקה. החוקרים שאלו את הנבדקים שלהם שתי שאלות: "כמה לחץ חוויתם בשנה החולפת?", "האם אתה מאמין כי לחץ מזיק לבריאותך?". הם גילו כי אנשים שחוו לחץ רב בחייהם נמצאו ב-43% סיכון לתמותה, רק אם האמינו כי לחץ מסוכן להם! אנשים שחוו לחץ רב והאמינו כי לחץ אינו מזיק לבריאותם היו בעלי הסיכויים הנמוכים ביותר למות בשנה העוקבת. מצבם היה אפילו טוב יותר מאנשים שחוו לחץ מתון יותר.
מחקר חדש של פרופסורית בשם שרון טוקר מאוניברסיטת תל אביב לקח את ההשפעה המעניינת של מיינדסט על סטרס צעד אחד קדימה. היא שאלה מה קורה ליחסים שלנו עם אנשים אחרים כשאנחנו מחזיקים בתפיסה מסוימת לגבי לחץ. לשם כך אספה טוקר 971 נבדקים ישראלים ואמריקאים וביקשה מהם לקרוא על חיי היומיום של אדון דמיוני בשם בועז. אותו בועז חווה עמוס רב; יש לו ים של מיילים ופגישות, חייו האישיים עמוסים לעייפה, ונוסף לכל הוא גם מארגן בר מצווה לבן שלו. לאחר שקראו את הסיפור הנוגע ללב, התבקשו הנבדקים לציין עד כמה לדעתם בועז סובל משחיקה, חווה רגשות שליליים, תשישות קוגניטיבית, תלונות גופניות פסיכוסומטיות וירידה בפרודוקטיביות. נוסף לכך נשאלו הנבדקים "עד כמה אתם מעריכים שבועז זקוק לעזרה?" ו-"האם תגישו לו סיוע?". לאחר מכן, בשאלון לכאורה לא קשור נבדק המיינדסט של הנבדקים בקשר ללחץ, כלומר האם הם תופסים לחץ כגורם מקדם ומועיל או כגורם שלילי ומעיק. מסתבר שמי שהחזיק במיינדסט חיובי ללחץ, נטה לחשוב פחות שבועז יהיה שחוק, מדוכא ויחווה ירידה בתפקוד. אנשים אלה גם חשבו שבועז יכול להמשיך לעבוד כרגיל ודיווחו שיציעו פחות עזרה. החבר'ה בעלי המיינדסט השלילי כלפי לחץ היו בטוחים שבועז שלנו על סף התמוטטות ודיווחו על סיוע רב שיציעו לאותו מסכן.
אפשר להחליף משקפיים את העובדה שנגיש עזרה כשאדם אחר נמצא במצוקה ונמנע מלהציע אותה כשהוא לגמרי מסתדר אתם בטח מבינים. הבעיה היא שאנחנו פשוט קובעים אם האדם האמור זקוק או לא זקוק לעזרה על פי המיינדסט שלנו. נשאלת השאלה: האם מיינדסט הוא גזרת גורל שאינה ניתנת לשינוי? בדיוק עבור השאלה הזו התכנסו העמיתים של פרופ' שרון טוקר שוב, ואספו להם נבדקים. כשהגיעו אותם משתתפים למעבדה העבירו להם החוקרים דף ובו אחת משתי המשימות הבאות: "היזכרו באירוע בו לחץ נחווה כדבר מועיל", ו-"היזכרו באירוע בו לחץ העיק והקשה עליכם". הנבדקים נדרשו לענות על שאלות, להשלים משפטים ולדמיין את אותה הסיטואציה. מסתבר שללא קשר למיינדסט איתו הגיעו הנבדקים, הם שפטו את סיפורו של העובד המסכן על פי קו החשיבה אליו הם הוכנסו.
איך הצורה בה אנחנו תופסים לחץ משפיעה על מערכות היחסים שלנו? הרשו לי להשתמש בסיפור על חברתי הטובה ביום קצת פחות טוב. היא סיפרה בפניי על התקופה הקשה שעוברת עליה, כשלפתע הביטה בי והרימה את קולה "מה זה המבט הזה?" שאלה בחשש "גם את חושבת שאני מגזימה!" האשימה "את כל הזמן מאשימה אותי" החליטה. הרי לכם, חברים השלכה. כשיש לנו מיינדסט מסוים, אנחנו מאמינים באמונה שלמה שגם אחרים אוחזים בו, ומנבאים את ההתנהגות והרשות שלהם בהתאם. כך כשאנו מחזיקים בדעה שלחץ זה דבר נורא, אנחנו נרחם על כל אדם לחוץ, גם אם לחץ עבורו הוא גורם מדרבן ונהדר. באותה מידה, אם נאמין שלחץ הוא דבר נפלא, נתייחס בגיחוך לחבר אחר שקורס תחת לחץ. אז מה עושים? כמו בכל דבר במערכות יחסים, אין לנו דרך לדעת בוודאות מה האדם האחר חש, אלא אם כן נשאל אותו. ניתן לשאול בחיוך כיצד הם מרגישים, לנסות ולהתחבר לחוויה שלהם ולהציע עזרה או עידוד בהתאם להרגשתם.
שתפו אותי, וכדאי גם בקבוצת הפייסבוק, איך אתם מתמודדים עם לחץ.
שלכם,
יהודית.
כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״
עורכת: הדר אזולאי