שום דבר לא הכין אתכם לשיחה הזאת. השמש זרחה והציפורים צייצו כמו בכל בוקר. יותר מזה, הרגשתם נפלא באופן לא רגיל. ואז הגיע בן הזוג שלכם, הבוס או הקולגה, ושטח בפניכם את משנתו על העבודה, התוצרים או ההתנהגות שלכם. אתם מנסים לתרגל נשימות, להסתיר ככל הניתן את המבט המשפד שתכננתם לנעוץ בו, כשאתם מסבירים לו שאין לו מושג על מה הוא מדבר. אם נודה על האמת, לקבל ביקורת, זה דבר לא קל. פעמים רבות אנחנו שוכחים שהעולם יכול להראות שונה לגמרי מזווית ראייה קצת אחרת. אלה יכולים להיות פערים במידע, פרספקטיבה שונה, או השקפת עולם הפוכה לגמרי, שתגרום לנו להסתכל על המציאות בצורה חלקית. מידי פעם נתקלת התיאוריה החלקית שיש לנו על העולם ועל עצמינו בפידבק חיצוני של אדם נוסף. נהוג לכנות אותה גם 'ביקורת'. כשאנחנו מקבלים ביקורת, אנחנו צריכים להכיר בעובדה שהדעות, ההתנהגות או הביצועים שלנו, אולי אינם נפלאים כפי שנהגנו לחשוב. התמודדות לא נכונה עם ביקורת יכולה להביא להכחדת המוטיבציה והביטחון העצמי, או לניתוק קשרים עם נושא דבר הביקורת. אבל ביקורת היא אינה דבר רע. כמו כישלון, הצורה שבה אנחנו מתמודדים עם ביקורת יכולה להגדיר במידה רבה את הביטחון העצמי שלנו, את מידת ההתקדמות וטיב היחסים בנינו ובין המבקר שלנו.
על שלושה טיפוסים דיברה הכתבה כשהם מגיעים להתמודד עם ביקורת; האחד נכנע, השני תוקף, והשלישי מתחקר.
הנכנע: הטיפוס הנכנע מקבל ביקורת כתורה מסיני. הוא מניח שמה שנאמר הוא צודק ומדויק עוד לפני שבדק את תוכן הדברים. פעמים רבות הנכנע יגדיל ויחפש בעצמו סיבות נוספות שיצדיקו את הביקורת השלילית שקיבל, יעניק משמעות מוגזמת למגרעות ולחוסר היכולת שלו, יאמין שמעתה ייכשל בכל דבר, ויזרע עוד מלח בצורת הלקאה עצמית על הפצעים. הנכנע יקבל עליו את תווית ה-'חסר כל ערך', שנותן הביקורת ככל הנראה כלל לא התכוון אליה.
התוצאה: ההערכה העצמית של בעלי דפוס התנהגות זה יורדת כמו המים באמבטיה, בספירלה יורדת. הם חשים חסרי מוטיבציה לשנות ולשפר, בטוחים שהקטסטרופה הבאה מתרגשת ובאה, ושהמאמץ העתידי שלהם חסר משמעות.
התוקף: לטיפוס התוקף דופק מהיר, אגרופים מכווצים, עור עבה, ויכולת מרשימה להלום במעביר הביקורת, כך שייפול ויתבוסס בדמו. הטיפוס התוקף אינו פראייר, ויספק אינספור טיעונים שיציירו את המבקר כמפלצת נוראית. הטיפוס התוקף לעולם לא יודה שטעה, כיוון שלטעות אין מקום בארסנל הפעולות שלו, תחת זאת הוא יאשים ויפגע במבקרים שלו.
התוצאה: למרות שבתחילה נראה הטיפוס התוקף כמי שידו על העליונה, התנהגות שאינה מסוגלת להכיל ביקורת פוגעת לא רק בקשרים החברתיים של אותו אדם, אלא גם ביכולת שלו להשתפר ולצמוח.
המתחקר: המתחקר נקרא גם בשפת העם 'המגניב'. המתחקר מקרין ביטחון עצמי אל מול ביקורת. הוא אינו מבטל אותה לחלוטין, אך גם יודע שהיא אינה מגדירה אותו, ואין לו צורך להיות מושלם. כשהוא מקבל ביקורת, עניין אחד לו - לחקור ולהגיע לשורש הבעיה. הוא מנסה למצוא פתרונות פרגמטיים, שואל שאלות ענייניות, ומוכן להודות בטעותו. מצד שני, הוא גם מסוגל לומר בצורה דיפלומטית למבקר שהוא טועה, אם הוא אכן מאמין בכך. ההערכה העצמית של הטיפוס המתחקר אינה מוטלת בספק.
התוצאה: דינג דינג דינג, יש לנו מנצח.
קחו הכל בפרופורציה:
כדי לתרגל התנהגות המתאימה לטיפוס המתחקר, עלינו לחשוב מחדש, ולשנות את הצורה שבה אנחנו מתמודדים עם ביקורת. הצעד הראשון הוא להבין מה על מה אנחנו חושבים כשהיא מגיעה. נסו לרשום את המחשבות שלכם מיד כשאתם נתקלים בדבר ביקורת. הביקורת הרבה פעמים נעשית גדולה ומשמעותית יותר לא על ידי טון הדיבור של המבקר, או הבעות הפנים שלו, כי אם בשל הפרשנות שאנחנו מעניקים לכל אלו. הערה כמו 'המצגת יכולה להיות צבעונית פחות', אינה מעידה על חוסר יכולת גרפית או טעם גרוע, ויכולה להיות עניינית לחלוטין, אם נסתכל עליה כמו שהיא - הערה על סט הצבעים שמכילות השקופיות שלנו. כשאנחנו מפרידים בין המחשבות שלנו לביקורת עצמה, הרבה יותר קל לחשוב על פתרונות יעילים שיעזרו לנו להשתפר וימנעו מאיתנו לשגות בעתיד. ברגע שנלמד להתאים את המחשבות שלנו למציאות, יושפעו גם הרגשות שלנו מאותה גישה תכליתית.
אף אחד אינו מושלם
ניסיתם לחשוב מדוע ביקורת מעוררת בנו תחושת אי נוחות גדולה שכזו? הרי בלתי הגיוני שכלל אוכלוסיית העולם תצליח לבצע את כל המשימות בצורה מושלמת, ועוד יותר בלתי אפשרי שאדם יחיד יהיה מומחה בכל התחומים. אם כן, מדוע אנחנו מרגישים לעיתים שאנחנו עומדים על דוכן העדים ומגנים על אישיותנו כשאנחנו מקבלים ביקורת? אנחנו מרגישים כך, כי קשה לנו להודות, גם בפני עצמינו, שאנחנו לא מושלמים. זה כמו משחק סכום - אפס, אם אנחנו מאמינים שאנחנו אחד משניים - מושלמים ונהדרים או שלאו, כל ביקורת תפגע בנו. אם אנחנו מאמינים שאנחנו דמויות מורכבות יותר, מגושמות לפרקים ולא מושלמות, נוכל לקבל ביקורת הרבה יותר בקלות.
תגובה בריאה לביקורת, מתחלקת לשלושה חלקים
כשאנו מקבלים ביקורת יש שתי אפשרויות: הביקורת נכונה, או שהיא אינה נכונה.
לכאורה נראה שאם הביקורת אינה נכונה, הסתיימה עבודתנו. האשם בחוסר ההבנה של המציאות הוא המבקר, ואליו תתגלגל הבושה. אבל כל מי שקיבל ביקורת, גם כשהיא איננה מדויקת, יודע שמצטרפת גם אליה תחושה חמוצה. אנחנו לא אוהבים להרגיש שלמישהו יש הערכה שלילית עלינו. כשאנחנו נתקלים בביקורת שאינה נכונה, וחשים דכדוך קל, חשוב שנשאל את עצמינו - למה אנחנו צריכים שכולם יחשבו שאנחנו צודקים ומוצלחים? האם מחשבתו של אדם אחר באמת יכולה לשנות את מי שאנחנו? האם האושר שלנו תלוי באישורם המתמיד של אנשים אחרים? זכרו שביקורת של אדם אחר אינה מגדירה אתכם, או את טיב היחסים עם אותו אדם.
כשהביקורת אכן מוצדקת העסק נעשה מעניין יותר, כיוון שיש לנו עבודה לעשות. בספר ״בוחרים להרגיש טוב״ של הפסיכיאטר ד״ר דיוויד ברנס מוצעת שיטה מילולית בת שלושה שלבים:
1. עבודה מחשבתית
השלב הראשון בהתמודדות נכונה עם ביקורת הוא לנסות לאמץ גישה עניינית. נסו לרדת לשורש העניין ולהבין למה התכוון המבקר שלכם. אל תתביישו לשאול שאלות, נסו לחדד מהביקורת את שורש הבעיה. שאלו 'מה גרם לך לומר זאת', 'איזה פגם אתה מוצא בהתנהגותי', או 'האם יש לך הצעה לשיפור'. לא, הדבר אינו מעיד על התרפסות או חנופה, כי אם על ניסיון כנה ללמוד ולהשתפר. השאלות האלו יכולות לשנות את המצב - מקונפליקט חוצב להבות להזדמנות ללמוד. על ידי מתן זכות הדיבור ויכולת ההסבר לצד השני, תוכלו להגיע לפתרון משותף בקלות רבה יותר, וגם תפוגגו את הכעס ההדדי בניכם.
2. פריקת הנשק
אם יורים עליכם, ניתן לירות בחזרה, ואז להתמודד עם רגשות אשם ודם על הידיים, או שניתן לפרוק את היריב מנשקו. כדי לפרק את המבקר מנשקו, כל שתצטרכו לעשות הוא למצוא משהו עליו אתם יכולים להסכים. המקרה הקל הוא זה בו אתם חושבים שהמבקר שלכם צודק. אז תוכלו להתנצל, להסביר את עצמכם, ואולי לקבל הצעות לשיפור. החלק הקשה יותר מגיע כשאתם מאמינים שהותקפתם שלא בצדק. למרות שזה מאוד קשה, נשמו עמוק, הימנעו מציניות, מרירות או תוקפנות. כשאנחנו תוקפים את העומד מולנו, הדעות נוטות להסלים, וויכוח קטן ושולי מעמיק למריבה מכוערת במיוחד. נסו למצוא בדבר הביקורת הלא מדויק גרעין של אמת, או דבר פעוט איתו תוכלו להסכים. אם לא הצלחתם למצוא נקודה משותפת ביניכם, הביעו אמפתיה לסערת הרגשות של הצד השני. כשאתם לוקחים רגע לנסות ולעמוד בנעליו של המבקר שלכם, אתם מצמצמים את הכעס שלו ומאותתים לו שהקשבתם לדבריו.
3. פידבק ודיון
אחרי שהקשבתם למבקר והענקתם לו את מלוא תשומת הלב, תוכלו להסביר את עמדתכם בצורה רגועה ופרגמטית. אם אתם חושבים שמותח הביקורת טועה, הסבירו את זווית הראיה שלכם. מקדו את הדיון בנושא שעליו את מדברים, אל תרדו לפסים אישיים והימנעו משמות גנאי. אם נותן הביקורת שלכם מחליט לחזור על אותה טענה שוב ושוב השתמשו גם אתם בתשובה הפרגמטית והמנומסת שלכם. במקרים שבהם נותן הביקורת צודק, הוא יעריך אתכם הרבה יותר אם תיקחו אחריות על כך שנהגתם שלא כשורה.
תוכלו לשאול, מדוע שתחזיקו בגישה שיכולה להצטייר כתבוסתנית. אקדים ואומר, אין הדבר אומר להגיש את הלחי השנייה לכל זב חוטם שעולב בכם, ממש לא. הגישה המתוארת כאן אינה מתפרסת וחסרת עמוד שדרה, כי אם מציעה התמודדות עם ביקורת בראייה ארוכת טווח. היא מעדיפה את השמירה על היחסים, ליבון האווירה ושמירה על הסגנון הנינוח שלכם (גם בפני עצמכם) על פני התפרצות זעם רגעית. הכעס על פי גישה זו מפורק לגורמים איתם ניתן להתמודד, ולא יוצא בבת אחת על האדם העומד מולכם. על ידי הכלה של דברי ביקורת תוכלו ללמוד טוב יותר את האנשים שסביבכם וגם על עצמכם במצבים שונים. כל אלה תועלות שלא יעמדו לכם אם תשננו את החרבות ותצאו למלחמה.
שלכם,
יהודית
כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״
עורכת: הדר אזולאי