כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״
ברוני וור עבדה כאחות במוסד לחולים סופניים באוסטרליה. למרות שעבודה מהסוג הזה נשמעת די מדכאת, וור מספרת שהשיחות עם אלה-שעומדים-למות גרמו לה להעריך מחדש את החיים, לקבל פרספקטיבה רחבה יותר, ולחשוב על חייה מחדש. בבלוג, ובספר שכתבה: "חמשת החרטות הגדולות של העומדים למות", היא מתארת את התובנות של אלה שהגיעו עד הסוף, השילו כל מעטפת של נראות חיצונית ורושם, והסתכלו למוות - ולחיים שחיו - עמוק בעיניים. החרטה הראשונה, שחזרה שוב ושוב אצל אוכלוסיית הגוססים הייתה: "הלוואי והיה לי את האומץ לחיות את חיי באופן נאמן לעצמי, ולא כפי שציפו ממני אחרים".
גם אנחנו, אלה שנותרו להם עוד כמה שנים לחיות, יכולים להבין שחיים אותנטיים זה דבר חיובי. מה יכול להיות רע בלהתנהג באופן שמתאים לאמונות ולערכים שלך, להחזיק מעגל חברים שממלא אותך באנרגיה, להימנע משקרים, אי דיוקים, ואירועים שנואים?. הדרך אל האותנטיות המיוחלת, מסתבר, רצופה ברגעי "לא נעים לי". כשהאמת לא נעימה, כשמישהו עשוי להיפגע, או כשיש סיכוי שאנחנו נצא פחות טוב - אנחנו מעדיפים לעגל פינות, להמציא איזה שקר קטן ולבנבן, להניח את הלב שלנו על "השתק", לנשוך שפתיים ולהגיע לאירוע שאנחנו לא סובלים.
בתכנית הפודקאסט הדו שבועית שלי, "חושבים טוב", אירחתי את אחד האנשים האהובים עליי בעולם, אחי הגדול, דוד כץ. דוד הוא יזם, הוא הקים עם איתן לויט את חברת Mixtiles, והוא גם אחד האנשים שהכי אותנטיים שאני מכירה. אם חיים אותנטיים מעניינים אתכם, ואין לכם רגע פנוי להאזין, הנה עיקרי השיחה ביננו.
דוגרי, מה זאת אותנטיות?
בואו נעשה קצת סדר: אותנטיות היא מושג פסיכולוגי-פילוסופי, המתייחס למצב בו הפרט חש כי הוא מתנהג ופועל באופן בו הוא נאמן למחשבותיו ורגשותיו הפנימיים למרות הימצאותן של השפעות חיצוניות מנוגדות. בעברית קלה: אותנטיות היא להיות אתה עצמך. לשקף את המחשבות שלך ללא צנזור. זה הויתור המודע על הניסיון לנהל איך אנשים אחרים תופסים אותך, או "מה יגידו". נוסף לכך, זאת המוכנות להיות פגיע. וזה לא קל. המשחק הזה של לשדר "עסקים כרגיל", ו"הכל בסדר", הניסיון להיות נחמדים לכולם, ולשמור על יחסי שלום עם כל מכר שיש לכם, לא עומדת תמיד בקו אחד עם מה שאתם מרגישים, חושבים או מאמינים בו.
אם חשבתם שאומר לכם: "אל תדאגו, אמרו את כל האמת ורק האמת, ואנשים סביבכם יתאגדו יחד וירימו אתכם באוויר בהערכה", צר לי לאכזב. לרוב, החששות שלנו הם אמיתיים. אנשים לא תמיד אוהבים לשמוע שהם עשו טעות, ושאנחנו פחות בקטע של מסיבות רועשות גם אם הם המארגנים שלהן. אותנטיות היא תכונה מקטבת. היא עושה פלאים למערכות יחסים שבנויות מאנשים שמעריכים אותה, והורסת קשרים אחרים עם אנשים שכל פרצי הכנות האלה עושים להם רע.
למה לי אותנטיות?
יש המון סיבות להתרחק מאותנטיות כמו מאש. אותנטיות מכריחה אותנו לשים את הלב שלנו על השולחן, לעמוד מאחורי המילים שלנו, לומר אמת שלעיתים לא נעימה, ולהסתכן בכך שאנשים יחשבו עלינו דברים שאנחנו לא רוצים, שיגיבו בצורה שאנחנו לא מצפים, או שפשוט יבחרו לעזוב אותנו. אז מה יצא לנו אם נוותר על השליטה המתוכננת בהעברת המסרים שלנו, ונאמר פשוט את מה שמתאים לערכים ולאמונות שלנו? טוב ששאלתם. [קראו עוד על למה לא כדאי לכם לשקר אפילו שקרים לבנים]
1. שלום לבינוניות: אותנטיות, כפי שנכתב כבר למעלה היא תכונה שנכנסת אל הקרביים של מערכת היחסים וחוצה אותה לשניים כמו שמשה עשה לים סוף. יש כאלה שיאהבו אתכם בעבור האומץ והפתיחות, ויש כאלה שיכריזו על ניתוק. חברות שנבנתה על מרכיבים אחרים מכנות, היא אינה חברות אמיתית, פשוט כי החברים שלכם לא הכירו אתכם באמת. הם אהבו איזו גרסה מכובסת, מהונדסת ומצונזרת של מי שאתם. בעוד שחברויות מסוימות יפגעו, חברויות אחרות יעשו משמעותיות ועמוקות יותר.
2. מדיניות הביטולים הליברלית: כמה כיף לדעת שהחבר שלכם מתרגש לקראת המפגש המתוכנן שלכם, שהוא ממתין בציפייה לערב, ואין אירוע אחר שהוא היה מעדיף להיות בו. אז זהו, שלפעמים זה ממש לא המקרה. לפעמים הוא ממש לא רוצה להיות שם (או גרוע מכך, לא היה רוצה להיות אתכם). דוד המציא את "מדיניות הביטולים הליברלית", שאומרת: היה היכן שאתה רוצה להיות. זה אמנם נשמע אנוכי בשמיעה ראשונה, אבל המדיניות הזאת היא דו כיוונית. שני הצדדים יכולים לבחור שהם עייפים ביום מסוים, מבלי להתנצל, להתרפס או להמציא תירוצים. מדיניות שכזאת משחררת אתכם מעול ה- "לא נעים", ומבטיחה שכשאתם כבר נפגשים עם אנשים - הם רוצים להיות שם.
3. החופש להגיד לא, והרווחים שבסירוב: אנשים רבים חוששים מהמילה הקטנה בעלת שתי האותיות שמתחילה בל' ונגמרת בא'. הם בטוחים שאם הם יעזו לומר "לא", השמיים יפלו, והחברות תסתיים. כדי להתמודד עם חוסר הנוחות שבסירוב, הם משתמשים בתירוצים חיצוניים שונים. אכלו להם את הכלב והם לא יכולים לבוא, המטפלת בדיוק התחתנה והתגרשה, או שהם לקו לפתע פתאום במחלה חשוכת מרפא, שתעלם בדיוק מחר בבוקר. במצב כזה, לא רק שמערכת היחסים סובלת מחוסר אותנטיות ונוצרת תחושת שזה בלתי לגיטימי פשוט להיות עייף, או לא לאהוב את כל סוגי האירועים והאנשים, אלא שחוסר האותנטיות מחלחל פנימה ופוגע במוטיבציה ותחושת השליטה הפנימית. בניסוי מאוניברסיטת אוקספורד הראו שנבדקים עמדו הרבה יותר ביעדים שהציבו לעצמם כשסירבו ב"אני לא", מאשר "איני יכול". (כלומר - "אני לא מפספס אימון", לעומת "אני לא יכול לפספס אימון"). שימוש אותנטי בשפה מעורר את תחושת השליטה העצמית שלנו, וגורם לנו להיות מחויבים הרבה יותר למילים שאנחנו הוגים. [האזינו גם לפודקאסט בתכנית "חושבים טוב" בנושא תקשורת פתוחה, שקרים וכנות]
4. בואו נדבר על פגיעות: אחד הדברים שהכי מפחידים אותנו זה להודות בפגיעות. לומר שאין לנו את כל התשובות, או להעניק לאחרים פרט מידע שהם יכולים לעשות בו שימוש לרעתנו. אנחנו מפחדים שהמעשים שלנו יקבלו פרשנות אחרת ממה שתכננו, ולכן שומרים את הקלפים קרוב-קרוב לחזה. לפעמים אנחנו אפילו לא משתפים בדברים טובים שקורים לנו כמו התחלה הריון חדש, כי אנחנו חוששים מהפלה עתידית שתאלץ אותנו להודות שהחדשות הטובות כבר לא רלוונטיות. כך נשים חוות מגוון של חוויות במהלך החודשים הראשונים להריונן, והן לגמרי מנותקות מהחברים הקרובים שעדיין לא יודעים מה מתרחש. ברנה בראון מדברת על בושה, ועל כמה היא אנושית. "יש שלושה דברים לגבי בושה שלמדתי במהלך המחקר שלי: כולנו חשים אותה, אף אחד מאיתנו לא אוהב לדבר על זה, והבושה משתלטת במיוחד על אנשים שמנסים להסתיר אותה". אותנטיות היא ממש צוהר לפגיעות. אם אתם אומרים את מה שאתם מרגישים אתם נעשים פגיעים יותר. פגיעות יכולה להוליד בושה וחרדה, אבל גם שמחה, השלמה ותחושת שייכות.
בראון גילתה שאנשים שמסוגלים להפגין פגיעות הם אלה שגם נהנו מערך עצמי גבוה יותר, ותחושת השלמה. היא קראה להם "אנשי הלב השלם", או The Hole Hearted People. דבר נפלא נוסף שקורה כשמאפשרים לפגיעות להיכנס לשיח, הוא שלפתע פתאום כולם מרגישים הרבה יותר בנוח לשתף בעצמם. כשמישהו סומך עלינו עם ליבו הפתוח המונח על השולחן, אנחנו מרגישים מאוימים פחות לספר ולשתף בנבכי הנפש שלנו. הרבה יותר קל להתמודד בתמיכת הסביבה, אבל הסביבה לא תוכל לעזור לכם אם לא תשתפו אותה במה שקורה לכם. [קראו עוד על מה לעשות כדי לא לחיות חיים שיש בהם חרטה]
אותנטיות מדריך למשתמש:
אם חשקה נפשכם במידה הגונה של אותנטיות בחייכם, תוכלו להשתמש בעקרונות הבאים:
1. עשו היכרות עם עצמכם: הדבר הראשון שצריך לעשות כדי להיות נאמן לעצמך, הוא לדעת מי הוא אותו "עצמך". מהם הדברים שגורמים לכם אושר? מהם הערכים שאתם מאמינים בהם? מהם העקרונות שאתם פשוט לא מסוגלים להפר? מי הם האנשים שעושים לכם טוב? אילו אירועים אתם אוהבים? ואלה ממש לא? אחרי שתדעו טוב יותר מי אתם ומה מתאים לכם, תוכלו לתקשר את אותם קווי מתאר גם לאחרים.
2. שנו את החשיבה: אנשים רבים מאמינים שיש משחק סכום אפס בין נחמדות לאותנטיות. או שאתה אמיתי וכן, או שאתה נחמד. אותנטיות אינה תירוץ להיות בנאדם מגעיל, ובהחלט אפשר לדבר בצורה כנה ופתוחה מבלי לפגוע ברגשות של אחרים. צריך לזה זמן, ותרגול, אך זה לגמרי אפשרי. אחת מהדרכים להסביר אותנטיות בצורה מכבדת היא להסביר את המעשים שלכם. "אני לא מגיעה למסיבה ההיא כי אני ממש סובלת במקומות רועשים וצפופים". ניתן גם להתייחס לרגשות של הצד האחר, או למה שהוא עשוי לחשוב. "אני חוששת שתחשוב שאינך חשוב לי, אבל זה ממש לא נכון".
3. תפסיקו לקחת אחריות על תגובות של אחרים: כשאנחנו חושבים על שיחה בעייתית, על ביקורת או פשוט על סירוב, אנחנו מנסים לנחש איך יגיב הצד השני, האם הוא יכעס, ייפגע או יעלב. הנבואה, כידוע, ניתנה לשוטים. אין לנו באמת יכולת לנבא בדיוק את התגובה של הצד השני, וגם לו הייתה לנו, אנחנו לא יכולים לקחת גם את האחריות לתגובתו על הכתפיים שלנו. אם מישהו יבחר להתפרץ אחרי שיחה אותנטית וכנה, זו הבחירה שלו ושלו בלבד.
4. אל תחכו למחר: נכון, כשצריך להעביר מסר לא נעים, או אחד שאנחנו לא בטוחים איך יתקבל על ידי הצד השני, נהוג לחשוב "מחר בבוקר, יהיה הזמן המושלם לעשות זאת", או מחרתיים, בעוד שבוע, חודש או עשור. אנחנו דוחים ודוחים, ממתינים לרגע המושלם ובינתיים חיים עם שקרים קטנים. עיכוב פוגע באותנטיות, כי בינתיים העברתם רגעים יקרים בחוסר אמינות. לפעמים זה מידע שיכול ממש לפגוע בצד השני. אם אתם יודעים למשל, שלא תגיעו לחתונה של חבר, אל תמתינו לבוקר האירוע כדי לבשר לו על העניין.
5. צרת רבים, חצי נחמה: לפעמים אנחנו שוכחים שהחברים, בני הזוג, והמשפחות שלנו שייכים לאותו זן של בעלי חיים וכולנו אנושיים. אנחנו בטוחים שהבעיות שלנו הן בלעדיות לנו, אנחנו חוששים לשתף בדברים שקורים לרבים אחרים ברחבי העולם, וגם לאלה שגרים בדלת ממול. השתמשו בגישה חומלת, החוויות האנושיות שלכם אינן דבר שיש להתבייש בו. [קראו עוד על חמלה עצמית ואיך לתרגל אותה]
אנחנו בונים לעצמנו במהלך תקופת החיים דברים שונים שמגנים עלינו מפני העולם החיצוני ותגובותיו, לומדים לחיות על פי חוקי משחק חברתיים, ומפנימים מהר מה מותר ומה אסור להגיד. דווקא שחרור העכבות - כל עוד נעשה בצורה נעימה, מכבדת ומוקירה יכול להוביל לבניית מערכות יחסים עמוקות וחזקות יותר, לשיתוף הדדי, תחושת שייכות והתחושה הנפלאה שמרגישים כשאנחנו נאמנים לעצמנו.
כתבו בקבוצת הפייסבוק שלנו מה אתם חושבים על הכתבה, מתי הייתם אותנטיים באמת, או מה הייתם רוצים לומר ולא אמרתם.
שלכם,
יהודית.