הורמון האהבה - מבט לתוך איך הגוף שלכם מגביר אמון ומוריד חשד? #53

אולי שמעתם כבר על ״הורמון האהבה״, או בשמו הפחות ורוד - אוקסיטוצין. הוא קיים אצלכם בכמויות שונות ובעיקר כשאתם אוהבים, מתחבקים, מתנשקים וגם כשאתם עושים סקס. אכן נושא סקסי למחקר ואחת הסיבות לכך שהמחקר שואל לא מעט על ההורמון ועל ההשפעות שלו עלינו. לא מעט מהממצאים מסתובבים סביב כמה שההורמון בריא וטוב לנו, אך כרגיל, הדברים יותר מורכבים וכדאי שנכיר את התמונה המלאה והמגבלות.

במקור ההתעניינות באוקסיטוצין הגיעה ממחקר על נשים מניקות. אולי פעם שאלתם, איך זה שאישה שהרגע ילדה, אחרי חודשים של הריון, כאבים ותשישות, מסוגלת ורוצה לטפל בתינוק שלה בצורה כה אינטנסיבית? האבולוציה דאגה לנו בעניין הזה - הפרשה של אוקסיטוצין בזמן הלידה וההנקה יוצרת קשר מהיר וחזק בין האם לתינוק.

מאז התגלה שגם גברים נהנים מההורמון ושהוא מופרש אצל כולנו כשאנחנו מתכרבלים, כשאנחנו במחיצת אנשים אהובים ואפילו באהבה שלנו לחיות המחמד (מסביר כמה אלפי סרטונים על הפרוותיים בפייסבוק). בעצם - הוא גורם לנו להתקשר זה לזה. יותר ויותר מחקרים מצביעים על היתרונות של אוקסיטוצין: הוא מוריד לחץ דם, מוריד רמות קורטיזול (הורמון ״הלחץ״) ומעלה סבילות לכאב.

מה לגבי מצב של מחסור באוקסיטוצין? המחקר מצא שמחסור מקושר לאוטיזם, לקשיים באמפתיה, לבעיות בהבנת מצבים חברתיים ולקשיים בגילוי אמון לאנשים קרובים.

אז צץ הקול בראש ששואל, איך משיגים עוד מהאוקסיטוצין הזה? והאם התמונה כל כך ורודה?

גם החוקרים באוניברסיטת ציריך שאלו את עצמם מה ההשפעות של ההורמון עלינו. הם עיצבו משחק המודד אמון שבו משתתפים מציעים כסף למשתתפים אחרים שיכולים להחזירו או לא להחזירו. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות. בקבוצת הניסוי, קיבלו כל המשתתפים כמות מדודה של טיפות הורמון האוקסיטוצין לפני שקיבלו החלטות. בקבוצת הביקורת, המשתתפים קיבלו חומר דמה (פלצבו) במקום ההורמון עצמו.

התוצאות היו ברורות: בקבוצה שחבריה קיבלו אוקסיטוצין, נוצר שיתוף פעולה פורה בהרבה. המציעים הציעו יותר (בהשוואה לקבוצת הביקורת) והמקבלים החזירו יותר ממה שקיבלו למציעים.

החוקרים היו סקפטיים וחשדו שאולי האוקסיטוצין גרם למשתתפים להיות נינוחים יותר ולכן הם שיתפו פעולה. הם חזרו על אותו הניסוי רק שהפעם במקום אוקסיטוצין, נתנו למשתתפים יין, שאכן השפיע על רמת הנינוחות שלהם, אך לא השפיע על האמון והנדיבות של המשתתפים.

אך הדברים לא כל כך פשוטים וקיימת מורכבות. להורמון האהבה יכולות להיות גם השפעות שליליות. הצד השני של המטבע הוא שההורמון יכול לפגוע ביכולתינו לזהות את הכוונות של מי שעומד מולינו וכך לפספס רמאויות ושקרים, שלצערינו קורים.

בניסוי שנעשה באוניבסיטה העברית, חצי מהמשתתפים שאפו תרסיס אוקסיטוצין והחצי השני שאפו תרסיס דמה ללא ההורמון. כל הנבדקים צפו בשעשועון שבמסגרתו שני שחקנים יכולים לחלוק ביניהם סכום כסף או לגנוב את כולו. אם שניהם בוחרים לחלוק את התשלום אז הכסף מחולק ביניהם שווה בשווה. אם אחד בחר לחלק והשני בחר לגנוב אז הגנב מקבל את כל הסכום והשני כלום ואם שניהם בחרו לגנוב אז אף אחד מבין השניים לא מקבל כסף. לפני הבחירה השחקנים מדברים 30 שניות. בעצם לכל המשתתפים יש אינטרס להכריז – בכנות או כהטעיה – שיבחרו לחלק את הסכום, אבל יש להם אינטרס אנוכי לבגוד אחרי השיחה ולנסות לקחת את כל הכסף לעצמם.

הנבדקים שלא שאפו את האוקסיטוצין הצליחו להבחין מעבר לרמת ניחוש, על סמך הבעות פנים ושפת הגוף של המשתתפים בתכנית, מי מבין המשתתפים יבחרו לחלק את הכסף עם המתחרה השני ומי מבין המשתתפים רק מבטיחים שיחלקו את הכסף אך בפועל משקרים ויבחרו באפשרות האנוכית לגנוב את כל הכסף. לעומת זאת, הנבדקים ששאפו אוקסיטוצין לא הצליחו לזהות מי מבין המשתתפים בתכנית משקר ומי לא.

לפי פרוסור וינטר, הערנות שלנו בזיהוי הכוונות של האחר נוצרת בדרך כלל כשאנחנו חשדנים כלפי הסביבה שלנו. ההורמון מפחית את החשדנות הזו והופך אותנו לפגיעים יותר להטעיות מכוונות.

יותר מזה, המחקר מצא כי הנבדקים ששאפו אוקסיטוצין הזדרזו לענות על השאלה האם משתתפי התכנית שיקרו או לא, ולא הסכימו להשקיע חשיבה מאומצת בנושא זה.

הקלישאה שהאהבה עיוורת, היא אמת. אנחנו תמימים יותר כשאנחנו מאוהבים, אנחנו פחות רוצים להשקיע בהבחנה בין רמאות ושקר, לא רק כלפי האדם שבו אנו מאוהבים, אלא אנחנו תמימים יותר באופן כללי.

אז מה עושים? אנחנו לא יכולים לשלוט ברמת האוקסיטוצין שהמוח שלנו מייצר, ואנחנו גם מודעים להשפעה החיובית העצומה שיש לו עלינו. הדבר הטוב לעשות הוא להשתמש בחשיבה רציונאלית. אם אנחנו יודעים שאנחנו מאוהבים, כדי שניקח בחשבון שזה עשוי להשפיע על ההתנהגות שלנו ועל רמת החשדנות שלנו.

עכשיו כשאתם מבינים את הרווח וההפסד של העלאת רמת האוקסיטוצין במוח שלכם, תוכלו להחליט אם חשוב לכם להגביר אותה בצורה יותר שקולה. לדעתי הרווח גדול מההפסד. הנה כמה דרכים לעשות זאת:

1. אינטימיות בזוגיות - אוקסיטוצין משתחרר אצל גברים ונשים בזמן אורגזמה. מסתבר שסקס בשילוב עם חיבור רגשי (אהבה לבן הזוג) גורם להפרשת רמות גבוהות יותר של החומר לעומת סקס ללא אהבה.

2. חיבוק אנושי חם ואוהב - מעל 20 שניות. פה מדובר בחיבוקים של אחווה אנושית ולווא דווקא תשוקה מינית. זוהי דרך מהירה לגרום למוח לשחרר אוקסיטוצין עם חברים טובים, קרובי משפחה, אנשים אהובים. עשו לכם הרגל להאריך חיבוקים (כמובן בתנאי שהצד השני מעוניין). בטח שמעתם על אנשים שמחבקים עצים, זה מה שקורה להם - האוקסיטוצין.

3. עיסויים, טיפול במגע - בדומה למגע אוהב של בני זוג, חברים טובים או משפחה, כך גם עיסוייים למינהם מגבירים את הפרשת האוקסטוצין לדמכם.

4. חיות מחמד -כשאנחנו מתכרבלים ומלטפים חתולים, כלבים וחיות אחרות, מופרשות אצלינו כמויות גבוהות של אוקסיטוצין בדם, בזכות פעולת הליטוף והכרבול. (אגב, בהארווארד נעשה מחקר על היתרונות הרבים שבגידול כלבים, אולי ארחיב בשבועות הבאים).

לטעמי, היתרונות שבהגברת האוקסיטוצין גוברים על החסרונות האפשריים. שימו לב כמה ארוכים החיבוקים שלכם בשבוע הקרוב!

קראו עוד מהפוסטים על אהבה, זוגיות ומערכות יחסים כאן