תפסיקו לחכות להשראה ♖ ותתחילו בצעד הראשון # 64

הנטייה הטבעית שלנו היא לרצות להתכונן, לחשוב, לאזור אומץ ולחכות להשראה והמוטיבציה שינחתו עלינו בכדי לפעול. כשאין לנו מספיק מכל זה, אנחנו מחליטים לוותר, לא להתחייב ולא לפעול למען משהו שבסופו של דבר, חשוב לנו מאוד.

אחד הרעיונות שמניעים אותי ועוד הרבה יזמים אחרים הוא עיקרון פשוט - לעשות את הצעד הראשון.

הרעיון הוא שהפעולה שלנו לא חייבת להיות תוצאה של המוטיבציה, אלא יכולה גם להיות הגורם שלה.

(קראו עוד על הקשר בין המחשבות להתנהגות שלכם)

למשל, אנחנו נוטים להתחיל עבודה, רק כשאנחנו מדמיינים את הציון הנכשל. אנחנו מתחילים ללמוד לנגן כשאנחנו רואים בעיני רוחינו את האנשים שננגן עבורם. אנחנו נוטים להוציא רעיונות טובים לפועל רק כשהם מגובשים, עטופים, ויציבים מבחינתינו. אבל הרבה פעמים הם לא מגיעים לשלב הזה.

הבעיה היא שלא תמיד יש לנו את המוטיבציה המלאה כדי להשלים משימה חשובה עבורינו. תחשבו כמה דברים חשובים זנחתם כתוצאה ממחסור במוזה, באנרגיה, בביטחון?

הדרך שבה רובינו תופסים את האופן שבו אנו מוציאים דברים לפועל הוא:

אנחנו צריכים להתמלא בהשראה, לצבור מוטיבציה, ואז לפעול.

מעבר לזה שהמוטיבציה וכוח הרצון שלנו נזילים, עולה בעיה נוספת: הרבה מהשינויים והפעולות שאנחנו הכי צריכים (ורוצים) בחיינו מונעים מרגש שלילי. הרגש השלילי מצד אחד מבהיר לנו כמה חשוב לפעול, מצד שני מרוקן אותנו מאנרגיית העשייה וכך מונע מאיתנו לעשות פעולה.

למשל, מישהי שרוצה לתקן מערכת יחסים הרוסה, עשויה להיות טעונה ברגשות שליליים כמו כעס, אכזבה, ועלבון, שמנוגדים לחלוטין לפעולות הנדרשות ממנה לתיקון מערכת היחסים (אכפתיות, הכלה, חשיפה).

אם מישהו רוצה למצוא עבודה חדשה אחרי שפוטר בפתאומיות, הוא עשוי להיות טעון ברגש שלילי כמו יאוש, חשד ותסכול שמנוגדים לפעולות היוזמה, הגדלת הראש והביטחון שהוא צריך בתהליך.

אם מישהו שרוצה לעשות ספורט אחרי חוויות רבות של קושי וחוסר הצלחה, אז עצם הנוכחות בחדר הכושר תעורר בו שוב את אותן התחושות, יחד עם הבושה, הביצוע הנמוך - בדיוק אלו שגרמו לו לרצות להישאר על הספה מלכתחילה.

(קראו עוד על התפקיד של רגשות חיוביים ושליליים)

חוויות העבר, ציפיות שליליות, בושה, אשמה ופחד הרבה פעמים מרחיקים אותנו מהפעולות שאנחנו צריכים לעשות כדי להתגבר בדיוק על אותן החוויות שיצרו אותן, וכך אנו יוצרים מעגל של הימנעות.

מדובר במעגל שקשה לצאת ממנו. אך היופי בצורה שבה אנחנו פועלים, הוא שבעצם מדובר במעגל ולא בשרשרת, כך שאנחנו יכולים להפוך את הסדר.

אנחנו מניחים שאנחנו צריכים השראה←מוטיבציה←פעולה.

אך בפועל השרשרת לא מסתיימת כאן, אלא מדובר במעגל ולכן הפעולה←מובילה להשראה← מובילה למוטיבציה←לפעולה וכן הלאה.

כך שבעצם העשייה, הפעולה שלנו, אנחנו יוצרים תגובות רגשיות שמפעילות את המוטיבציה שלנו לפעולות נוספות. ברגע שאנחנו מבינים את זה אנחנו יכולים להשפיע על צורת החשיבה שלנו ולראות את המצב נתון בשליטתינו. בניגוד למוטיבציה שאינה מגיעה תחת הזמנה, הפעולות שלנו דווקא כן.

המסקנה היא, שאם חסרה לנו המוטיבציה להתחיל משהו שאחנו יודעים שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו צריכים פשוט לעשות משהו בכיוון, כל צעד קטן יתקבל בברכה.

(קראו עוד על צעדים קטנים כדרך לשינוי)

אחר כך אנחנו יכולים להשתמש בתגובה שלנו לפעולה כמנוע למוטיבציה.

אני קוראת לזה ״הצעד הראשון״.

למשל, לפני שהתחלתי בדרכי העצמאית עם הפסיכולוגיה החיובית, הייתה תקופה בה חשבתי שאני צריכה להיות יותר מוכנה, לדעת יותר, לפני שאני מתחילה להעביר הלאה, לא משנה כמה ידעתי התחושה הזו נשארה ובלמה אותי. הבנתי שרק כשאני אתחיל בצעד אחד, קטן ככל שיהיה, אני ארגיש שזה אפשרי, ומשם זה ימשיך להתפתח.

כיום, אני יכולה לשתף שאני פועלת כך כמעט בכל דבר שאני יוצרת. כל קורס שאני בונה ואפילו כל מייל שאני כותבת. אני מתחילה מהיצירה, מהעשייה, מההתחייבות, והרעיונות והמוטיבציה לא מאחרים לבוא.

(קראו עוד על הצבת מטרות ועל החשיבות להתחייב)

גם כשאני מלווה אחרים ביצירת שינוי, אחד העקרונות הראשונים שאנו חושבים עליהם יחד הוא מהו הצעד הקטן הראשון שנוכל לעשות בכדי להתקדם? זה נותן את המוטיבציה וההשראה לעשות עוד משהו. המוח בעצם לומד ״הנה עשית משהו, סימן שאתה יכול לעשות עוד״, ומשם הערוצים נפתחים. עוד דבר חשוב הוא, שברגע שעשינו את הצעד הראשון, השד לא נורא כמו שדמיינו אותו.

(קראו עוד על יצירת שינוי ואיך זה קורה בתוך המוח)