״מתוך הפרדוקסים הרבים בחיינו - אולי זה המוזר ביותר: אנחנו מתנהגים בצורה שבוודאות תפגע באושר שלנו. אנו נושאים את עצמינו אל עבר חרטה, אשמה ואכזבה. אין מקום בו אנחנו כל כך פוגעים בעצמינו כמו בשקרים שאנו בוחרים לספר לאנשים אחרים. שקרים הם הדרך שבה אנחנו יוצרים כאוס בחיינו.״
כך חוקר המוח המפורסם, סם האריס פותח את ספרו המרתק "שקרים"
האם זו טעות לשקר?
רובינו נסכים שמוטב לנו לא לשקר אך באותה נשימה, בנסיבות מסוימות, ישנה הצדקה לכך. במיוחד כשמדובר בשקרים קטנים, לבנים ולא מזיקים. האומנם?
האריס טוען כי כל שקר, אפילו שקר קטן לכאורה, מזיק בצורה מיותרת למערכות היחסים שלנו ולאמון שאנחנו מקבלים מאחרים. כלומר, אם נבחר לומר אמת, נוכל למנוע סבל רב לנו וליקירנו.
שקרים מחלחלים גם לפיתוח העצמי שלנו, שכן בחירה באורך חיים המאפשר שקר מאפשר גם התעלמות מהעימותים שלנו עם המציאות. מבלי שנתעמת עם המציאות, כיצד נוכל להשתפר ולשפר את חיינו?
על פי מרטין סליגמן, אבי הפסיכולוגיה החיובית, הערכה עצמית הינה "תוצר לוואי" של התמודדות עם אתגרי המציאות. מאוד אינטואיטיבי להסיק כי הצלחה באתגר תוביל להעלאת ההערכה החיובית. אך על פי סליגמן גם אם אובייקטיבית האתגר לא נפתר בצורה חיובית, הוא יקנה התמודדות חיובית. משמע, ככל שנפעל במציאות נתמודד עם יותר אתגרים, ההערכה העצמית שלנו תגדל ונוכל להתפתח כבני אדם ואם נקפיד לומר אמת לחברינו נוכל לתרום לפיתוח העצמי שלהם.
מהו שקר?
כל שקר הוא הטעייה אך לא כל הטעייה היא שקר.
סם האריס מעמת אותנו עם המשפט הזה באמצעות שתי דוגמאות:
1. בעודנו מהרהרים באישה מאופרת בקפידה, ברור לנו כי היא מטעה לגבי המראה שלה, אך לא נחשוב כי היא משקרת.
2. כאשר מכר או חבר שואל לשלומנו, רובנו נענה שהכל בסדר, זוהי תשובה אוטומטית אך לאו דווקא כנה. אמרה זו, על אף שאינה משקפת את המציאות במדויק, לא תיתפס כשקר שכן לא מצופה מאתנו להרחיב במילים ולפרט את כל מכאובי ליבנו.
אנחנו משקרים כשאנחנו מאמינים בדבר אחד ומתקשרים דבר אחר. אנשים משקרים כדי שאחרים יאמצו אמונות שאינן נכונות. אנחנו עושים את זה כדי להימנע ממבוכה, להגזים הצלחה ולטשטש טעויות. וכמובן, רובנו משקרים מפני שאנחנו חסים על הרגשות של חברינו ולא רוצים לפגוע בהם.
למשל תדמיינו שהבאתם לחבר כמתנת יום הולדת, מתנה שקבלתם פעם ולא רציתם. המתנה משמחת את החבר והוא אפילו שואל בהתלהבות מהיכן נרכשה המתנה. שאלת החבר מפתיעה אתכם ובגמגום מהסס תסתירו את האמת הלא אטרקטיבית ותגידו שהמתנה נרכשה מהקניון, החבר יחייך ואתם תנשמו לרווחה. אך כמה דקות לאחר מכן חברה נוספת רואה את המתנה ושואלת בתמימות, "זו לא המתנה שאז קיבלת ולא רצית?"
כך, האמון בחברות התערער, המבוכה שלכם מתעצמת ולאמת הלא אטרקטיבית מצטרפת אמת נוספת שמשפיעה על כל תחומי חייכם: כשזה יתאים לצרכים שלכם - אתם תשקרו.
רוב האנשים, מסתבר, יכנסו למיטה הלילה אחרי שפיזרו כמה שקרים מעודנים במהלך היום. מה זה אומר עלינו ועל החיים שאנחנו מבלים אחד עם השני?
לפחות מחקר אחד מציע ש- 10% מהתקשורת בין בני זוג היא ״מטעה״. מחקר אחר מצא ש-38% מהמפגשים בין תלמידי קולג׳ מכילים שקרים.
הדבר שקורא לנו לפעול הוא שמחקרים מראים שכל השקרים (כולל השקרים הלבנים), מקושרים למערכות יחסים באיכות נמוכה.
כנות זו דרך הרבה יותר פשוטה לחיות.
תחשבו על חבר אחד כנה שלכם. נכון, לפעמים הוא אומר דברים שלא נעים לשמוע, אבל אתם יודעים שהוא מתכוון למה שהוא אומר. אתם בטוחים בכך שדברים שלא נאמרו בפניכם, גם לא יאמרו מאחורי הגב שלכם. סביר כי הוא יהיה שם להגיד לכם שפישלתם, אך בגלל כל אלו כשהוא יפרגן לכם, אתם תיקחו את דבריו ברצינות ובאמת תיהנו מהם.
כנות היא מתנה שאנחנו יכולים לתת לאחרים. כנות היא מקור לעוצמה ומנוע לפשטות. לדעת שאנחנו מתכוונים לומר את האמת בכל מקרה, משאיר אותנו עם מעט מאוד להתכונן אליו, אנחנו יכולים פשוט להיות עצמינו.
אנחנו עדיין יכולים להיות נחמדים כשאנחנו כנים. המטרה שלנו היא להגיד את האמת, לא להעליב אחרים. בדיוק כפי שאתם הייתם רוצים לקבל את האינפורמציה שיש לצד השני, כך גם הם יהיו שמחים יותר לקבל אותה.
להגיד את האמת מחייב אותנו גם להיות הרבה יותר מודעים לאמת שלנו - איזה אנשים אנחנו? אילו מהחברויות שלנו באמת אמיתיות? אולי יש מערכות יחסים שבכלל לא ניתן להחזיק בצורה כנה, ואז עולה השאלה, למה להחזיק אותן? בצורה כזו, המודעות הזו יכולה לחשוף בפנינו מרחב שבו אנחנו יכולים לגדול ולהתפתח.
שקרים לבנים הם עדיין שקרים.
בין אם יחשפו ובין אם לאו, הם עדיין מנוגדים לכל מה שמגדיר מערכת יחסים טובה ואמיתית: כנות, הבנה הדדית, ויושרה. ברגע שאנחנו מציגים את האמונות שלנו בצורה לא נכונה, אנחנו פוגעים ישירות במערכת יחסים.
לפעול מתוך חמלה אין זה אומר לעטוף את חברינו בעטיפת כותנה נעימה ורכה שתעטוף אותם מכל פגע, שכן זו תמנע מהם גישה למציאות. אנחנו צריכים להעניק לחברינו חופש- לאפשר להם לפעול בעולם המציאותי. ייתכן שאם לא יתמודדו עם המציאות הם ימנעו מלפתור בעיות חמורות שהיו יכולות פשוט להיפתר אם היינו נותנים להם את האינפורמציה שיש ברשותינו.
למשל, חברה שואלת אתכם ״אני נראית שמנה בשמלה הזו?״. לרב נגיד ״לא!״ עוד לפני שהסתכלנו.
זה אכן מפתה לענות כך שכן, גם אם השמלה קצת משמינה אותה, למה לפגוע? למה לא לשקר שקר לבן ולתת לחברה קצת ביטחון כשהיא יוצאת לעולם?
בעודנו פועלים מתוך כוונה טובה עם השקר הלבן הקטן מנענו מהחברה להיראות בצורה שהכי מחמיאה לה, שזה מה שהיא רצתה כאשר שאלה לעצתנו.
דרך להגיד את האמת יכולה להיות למשל: ״לא הייתי משתמשת במילה ״שמנה״, אבל יש לך שמלות שמחמיאות לך הרבה יותר.״
כשאנחנו משקרים למישהו כדי שירגיש טוב, אנחנו בעצם לא עוזרים לו להתקדם בצורה שבה היה יכול להתקדם.
עוד דוגמא שבה השקרים הלבנים שלנו יותר מזיקים ממועילים, היא כשאנחנו מפרגנים למישהו בצורה שקרית. דמיינו שיש לכם חבר, והוא רוצה להיות דוגמן. בואו נגיד שהוא נראה בסדר, אבל המציאות אינה מנבאת לו קריירת דוגמנות מבטיחה עם הנתונים שניתנו לו. כולם חושבים כמוכם, אבל לא רוצים לפגוע בו. כולם ״מפרגנים לו״ שילך על זה, וגם אתם.
מה תעשו עוד שנה, כשידבר איתכם על כך שקריירת הדוגמנות שלו תקועה ושהפסיד המון כסף מהניסיון שלו להתקדם עד כה? תעודדו אותו: ״להמשיך הלאה ולדחוף חזק״?
עידוד לא כנה הוא סוג של ״גנבה״ - הוא גונב את הזמן, האנרגיה, והמוטיבציה של האדם שיכול לשים אותה במקום אחר, במטרה שיותר מתאימה לו.
זה כמובן לא אומר שאנחנו תמיד צודקים בשיפוט שלנו לגבי אנשים אחרים. חלק מלהיות כנה אומר גם להעביר כמה אנחנו בטוחים בדעה שלנו. מה שבטוח הוא שאם אנחנו בטוחים לגמרי שהחבר הזה הולך לבחור במסלול לא נכון בחייו, לעמוד מהצד באופן פאסיבי ולחייך או אפילו להעניק לו טפיחה על השכם, זה לא סימן לחברות אמיתית.
מה לעשות כשקשה מידי לומר את האמת?
לפעמים קשה מאוד לומר את האמת, אך קיימת אמת ״ברקע״ שיותר קל לומר, שיכולה אפילו להעמיק את מערכת היחסים. למשל בשתי הדוגמאות כאן, האמת ברקע היא שאתם אוהבים את החברים שלכם. אתם רוצים שיהיו מאושרים ואתם רוצים לעזור להם לממש את עצמם. אתם יכולים להגיד את זה. ״בגלל שאני אוהבת אותך אני רוצה למנוע ממך…״. אם תבחרו לשקר להם, אתם לא רק לא עוזרים להם, אלא מונעים מהם אינפורמציה חשובה שתסכן אותם באכזבה בעתיד.
כשאנחנו בוחרים לשקר ״לטובתם״ של אחרים, אנחנו בעצם מחליטים שאנחנו השופטים הטובים ביותר לכמה הם צריכים להבין את החיים שלהם בעצמם - איך הם ניראים, המוניטין שלהם, או הסיכויים שלהם בעולם. ואיזו גישה יותר לא מכבדת מזו, עבור האנשים שבאמת חשובים לנו?
דבר נוסף הוא ששקרים לבנים הם משהו שאנחנו הרבה פעמים עושים בנוכחות ובידיעת אנשים אחרים.
כשחברה מתייעצת איתי האם לשקר שקר לבן לחברה אחרת, שלא אחשוב שהיא משקרת גם לי שקרים לבנים?
כשאנחנו משקרים שקרים לבנים אנחנו מורידים מהאמון הכולל שאנחנו מקבלים מהחברה.
ברגע שכשלים ביושרה האישית שלנו נחשפים, הם בדרך כלל לא נשכחים. הרושם הרע שיצרנו, יישאר.
כל המבוכה הזו יכולה פשוט להימנע אם ניצמד לכלל ברור - לא לשקר.
אני יודעת שהחברים שלי שאומרים לי את האמת בפנים, גם אם לפעמים היא לא הכי קלה לעיכול. אבל יש לי ביטחון מלא במחמאות שלהם וכשאני צריכה להתייעץ, אני מתקשרת אליהם בשביל לשמוע את דעתם הכנה.
זו מערכת יחסים אמיתית.
שתפו אותי איך שקרים לבנים השפיעו על החיים שלכם במייל או בפייסבוק או הצטרפו לתהליך שינוי בקבוצת הפייסבוק "פסיכולוגיה חיובית ביומיום״.
שלכם,
יהודית.