מה יהפוך אתכם למאושרים יותר? האם יש ה״דבר״ שאתם מחכים שיקרה?
אם אני רק אקנה את האוטו הזה, אם רק אעבור דירה, אם רק אני אמצא זוגיות? אז זה יקרה?
ואולי כבר קרה לכם פעם שהשגתם את הדבר הזה והיום אתם הרבה יותר מאושרים. אבל, זה לא כל כך פשוט, ב-20 שנים האחרונות המחקר מראה לנו ששבוע, שבועיים, מקסימום חודש אחרי שהשגנו את מה שרצינו, אנחנו חוזרים לאותו המצב בדיוק.
כשאנחנו מחכים לאושר שלנו, אנחנו מתרחקים מהאושר שלנו.
ב-7.4.16 זכיתי לעמוד על במת TEDx ולדבר על מה שאני חושבת שיכול לעשות שינוי גדול. רציתי לחלוק עמכם את הרגע הזה שלי, ובעיקר לשלוח לכם את התוצר - הסרטון (: מקווה שתהנו.
על מה דיברתי בהרצאה?
לבני האדם בכל העולם, יש דבר במשותף: כולנו רוצים להיות מאושרים יותר.
להית' לדג’ר למשל היה הכל... הייתה לו קריירה הוליוודית מפוארת. ההון שלו הוערך ב20 מיליון דולר, אתם בוודאי זוכרים אותו בתור הג׳וקר מהסרט באטמן. לכאורה - החיים שלו היו מושלמים. אבל אתם יודעים מה? ב2008 הוא נמצא מת בדירה שלו אחרי שהרעיל את עצמו. הוא- לא היה מאושר. וגם הוא לא היחיד. אנחנו קולטים שהאנשים הכי מצליחים במקרים רבים מדוכאים וחלקם בחרו לא להיות כאן כדי לספר על זה. אם כל זה לא גורם לנו לאושר, אז מה כן?
פרופסור סוניה ליובימירסקי הראתה במחקרים זוכי פרסים, שלושה גורמים שהאושר שלנו תלוי בהם:
הגנים שלנו, נסיבות החיים שלנו, הפעולות המכוונות שלנו .
השאלה היא איך זה מתחלק באחוזים, איזה גורם משפיע יותר?
50% מהתשובה לשאלה למה חלק מאיתנו מאושרים יותר מאחרים נמצאת בגנים שלנו. לחלק מאיתנו יש גנים ״שמחים יותר״. אבל גנטיקה ״טובה״ ככל שתהיה היא חסרת תועלת אם לא נעבוד ונטפח את מה שניתן לנו. אנחנו נשארים עם עוד חמישים אחוזים ליצור את האושר שלנו. ואולי אנחנו חושבים שכשנקנה את המכונית, כשנעבור דירה, ונמצא חברה, ונסיים את התואר ונתחתן, ונזכה בלוטו, ונופיע טד, וכשנהיה ביונסה - ואז נהיה מאושרים.
אבל המחקר מראה שנסיבות החיים שלנו משפיעות רק על 10 אחוזים מההבדלים באושר ביננו.
תחשבו על כמה אנחנו משקיעים בהחלטות כמו איפה נגור, מה נלמד, עם מי נתחתן, לאיזה פאב נצא היום, כמה כסף יהיה לנו בחשבון? רב הזמן והאנרגיה בחיינו מנותבת לשם. וכל הדברים האלו - משפיעים על רמות האושר זה נכון- אבל רק ב-10% אחוזים. אבל בואו נתרומם! כי יש עוד 40% של טווח של שליטה מלאה, שתלויים אך ורק בפעולות המכוונות שלנו. על ה-40 אחוזים האלה, יש לנו 100% שליטה. כאן נמצא מרחב השינוי שלנו. כאן נמצא המקום שבו אנחנו לוקחים את האושר שלנו לידיים.
בשנים האחרונות פיתחתי נוסחא מתמטית שמסכמת את הדברים החשובים האלה, וחשבתי שתתעניינו לגלות מהם.
השלב הראשון הוא המחשבות שלנו
למשל לחשוב על הדברים הטובים, ולתרגל הוקרה והערכה, כשאנחנו בונים סגנון חשיבה אופטימי, או להיות עם המחשבה שלנו ברגע הזה, ולספוג את מה שיש לחוויה להציע לנו.
השלב השני, רגשות
למשל היכולת לסלוח ולשחרר טינה מעלה את האושר שלנו לאורך זמן, איזה תחושה טובה זו באמת לשחרר. או כשאנחנו במערכת יחסים כשאנחנו באמת באמת אוהבים מישהו, זה מרגיש טוב לאורך זמן.
ואי אפשר בלי הדבר השלישי, התכלס, הפעולות:
הצבת מטרות וחתירה אליהן, לעשות פעילות גופנית, ולעזור לאחרים. (ויש עוד הרבה)
אבל אי אפשר להתעלם מהמכנה (ואם אתם זוכרים את שיעורי חשבון - כשהמכנה גדל - התוצאה - קטנה). במכנה יש לנו בחפירה באירועים שליליים והשוואה חברתית/ ככל שאנחנו חופרים יותר באירועים שליליים, ככה האושר שלנו קטן. כנ״ל לגבי השוואות החברתיות של מי מרווויח יותר, מי נראה יותר טוב, למי יש בגדים יותר יפים, זה קטלני. פשוט כי אף פעם אפשר לנצח בהשוואות האלו. תמיד יש מישהו שיותר טוב מאיתנו במשהו.
אז המחקרים מראים לנו שאם רק נצליח לחשוב בצורה יותר אופטימית, נשתמש בתמיכה רגשי עם אהובינו, נעשה פעולות שמקדמות אותנו, ולא נשכח לצמצם את החפירה באירועים שליליים ונצמצם השוואה חברתית, אנחנו יכולים להעלות את רמת האושר שלנו בזכות עצמינו. לפני כמה שנים, התאהבתי בפסיכולוגיה חיובית. זו הייתה פעם ראשונה בחיים שלי שידעתי שאני במקום הנכון, אבל לא הייתה מסגרת רשמית שאפשרה לי ללמוד את זה ולהתקדם. הרגשתי שאני עומדת מול חומה גבוהה ומנסה להגיע לדבר בלתי מושג.
אז מצאתי את עצמי יושבת בבית, לתוך לילות, מחפשת ספר אחר ספר, עוברת ממאמר למאמר, כשתחושה של ״יותר אנשים חייבים לדעת על זה״ ממלאת לי את כל הגוף. אני יודעת שאני חייבת להעביר את זה הלאה. אני מתחילה לבנות סדנאות, לפנות לארגונים, ופעם אחר פעם אני מציגה את התכנית שלי ללמד כלים, כשאני מלאה בהתלהבות, ומי שעומד מולי אומר לי, אף אחד לא מכיר את זה, זה לא יעניין אנשים, ובקיצור - לא, תוותרי, תחזרי לתלם ומהר. הייתי על סף ייאוש, כבר לא ידעתי מה יכול להיות הצעד הבא שלי.
אבל אז החלטתי שאני מתחילה להתמקד במה שכן עובד, שאני מתמקדת באיך אני מגשימה את מה שחשוב לי, היום. למשל עד שכבר קרה שמישהו סוף סוף הזמין אותי להעביר הרצאה, אתם יודעים כמה אנשים הגיעו - שניים. אבל הבנתי שבכמה אנשים יגיעו אני לא שולטת, אבל במה אני אתן למי שכן רוצה לקבל, אני כן. התחלתי להעריך רגעים קטנטנים של הצלחה לאורך הדרך, וזה לא היה פשוט. אבל עם הזמן הגעתי לנקודה שלא חלמתי אפילו להיות בה אז - שכבר עזרתי לאלפי אנשים ליישם פסיכולוגיה חיובית בחייהם. ואתם יודעים מה? זה עדיין קשה. הבנתי שהתוצאה עצמה, ה-10% נסיבות, זה לא מה שישפיע על האם אני אהיה מאושרת יותר. עצם זה שאני חותרת למה שחשוב לי, מעריכה ומוקירה את הדרך, זה מה שהופך אותי למאושרת יותר, וזה ב- 40% שלי.
קחו אחריות על 40% שלכם האחוזים שלכם, זה המפתח האמיתי לאושר.
אז בידי מי נמצא האושר שלנו? לפני שלוש שנים התחלתי לחקור ולראיין, אנשים שחוו חוויות של סף מוות. אני מתכוונת ממש ראו את המוות שלהם עין בעין. פגשתי את בן, שהיה תאונת דרכים, חווה מוות קליני, וראה את כל החיים שלו עוברים על פניו. ואתם יודעים מה אמר? שהוא הרבה יותר מאושר, שאין זמן יותר טוב מליצור את האושר שלנו, מאשר ממש עכשיו.
אנחנו לא צריכים לחכות לאירועים קיצונייים, כדי לקחת את המושכות לידיים, ולחיות חיים יותר מאושרים. כשאנחנו מחכים לאושר, אנחנו מתרחקים מהאושר. אז תפסיקו לחכות לאושר, לכו ותיצרו אותו.
כתבו בקבוצת הפייסבוק שלנו, מה הכתבה גרמה לכם להרגיש ואיך תכניסו אושר לחייכם כבר עכשיו.
שלכם,
יהודית.