איך הפייסבוק משפיע על האושר שלכם? #94

כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״

מה עשיתם רגע לפני שפתחתם את הכתבה הזו?

אם אנסה להמר על תשובה נכונה, ואשים את כל הז'יטונים שלי על האפשרות "הייתי בפייסבוק", סביר להניח שאחזור הביתה עם כיסים מלאים. עם יד על הלב, כמה פעמים נכנסתם לפייסבוק היום? ומתוך הפעמים הללו, כמה מהן היו כי ממש רציתם להיכנס, וכמה מהן פשוט מצאתם את עצמכם שם מבלי שבכלל הבנתם, איך קורה שאתם שוב מתעדכנים באיזו הצעת נישואים מתאמצת ופוטוגנית?

אנחנו נמצאים ברשתות החברתיות, ובפרט ברשת הכחולה הגועשת כל כך הרבה זמן מידי יום, אבל האם יצא לכם לתהות כיצד משפיעה פייסבוק על למעלה מחמשת מליון המשתמשים שלה? האם השימוש בפייסבוק באמת עושה אותנו מאושרים יותר? האם פייסבוק גורם לנו להרגיש קרובים יותר לאהובינו או מרחיק אותנו ויוצר בדידות? האם הוא בזבוז זמן מוחלט או שאולי הוא הפסקה ומנוחה נחוצה מאוד למוח?

אם תבקשו להשיג תשובה חותכת לשאלות מעלה, כמו גם לשאלות אחרות, אאלץ לפטור אתכם ב.it's complicated. כל אחד מאיתנו משתמש בפייסבוק אחרת, לצרכים שונים ומכניס לתוך השימוש גם את הנטיות הטבעיות שלו. המטרה של הכתבה שלפניכם היא בעיקר לעזור לכם לבחון איך אתם משתמשים בפייסבוק ומה יש למחקרים לומר לכם על כך. יתכן ואתם משתמשים בפייסבוק בצורה שאמורה להדליק לפסיכולוגיה שלכם כמה נורות אדומות כך שאולי תוכלו לאסוף בעזרת הכתבה הנוכחית כלים להתנהלות מיטבית עם חשבון הפייסבוק שלכם.

לפני שנתחיל נסו לשאול את עצמכם:

1. האם אתם אקטיביים או פאסיביים בפייסבוק

2. איזה סוג של תוכן אתם צורכים שם? לאיזה תוכן אתם נחשפים?

3. האם אתם נוטים להשוות את החיים שלכם לחיים המוצגים בפוסטים של אנשים אחרים?

פייסבוק גורם לנו להרגיש בודדים

כשתמונת פרופיל עוד הייתה מונח משטרתי, והאי סי קיו גסס לעיתו הגיחה לעולם רשת חברתית חדשה ומבטיחה. מדוע מבטיחה? היא טמנה בחובה את היכולת להיות מחוברים הרבה יותר לחברים שלכם, למכרים רחוקים, לשכנים לשבט מהצופים ולחברה מכיתה ג'. יכול מאוד להיות שגם כשאתם החלטתם להצטרף לפייסבוק, רציתם פשוט להיות יותר מחוברים לחברים שלכם. אבל האם השימוש בפייסבוק אכן גורם לנו להיות מחוברים יותר אליהם, או שהוא רק מספק לנו הצצה חלקית, טעימה אמנם, אך לא משביעה במיוחד של היתרונות הרבים של קשרים עמוקים יותר? האם קרה לכם פעם שאחרי שיטוט ממושך ולייקים שחילקתם כיד המלך דווקא הרגשתם בודדים ועצובים? את החוקרים של אוניברסיטת משיגן זה לא יפתיע בכלל. מחקרם המעניין שעורר הדים רבים, הראה שככל שאנשים השתמשו בפייסבוק בתדירות גבוהה יותר, כך הם היו חשו עצובים ובודדים.

פייסבוק מגביר קנאה והשוואה חברתית

כשהייתי ילדה, הייתה לי הזכות להיות בכיתה של הילדה הכי מוצלחת, יפה ומוכשרת שידע המין האנושי מימיו. היא תמיד קיבלה את הציונים הכי טובים, ידעה לצייר פורטרטים שהיו מביישים את מיכלאנג'לו, רקדה כמו ביונסה, ותמיד תמיד הייתה מוקפת ים של חברים. כמה שנים מאוחר יותר, ונדמה שהעולם שיכפל את אותה מעצבנת, וכל האנשים ברשימת החברים שלי בפייסבוק הם אנשי אשכולות כאלה, שבדיוק סיימו דוקטורט כפול, בילו במסע מסביב לעולם, או סתם הכינו אלפחורס אטרקטיביים. עם כאלה מוצלחים, אנחנו לפעמים נותרים לחשוב, עם טעם מר בפה, מה איתנו, ומה אנחנו עשינו היום. פייסבוק גורם לנו לקנא באחרים ולהיסחף להשוואה חברתית בלי פוסקת. מסתבר שככל שאנו שוהים זמן רב יותר בצורה פאסיבית בפייסבוק, ולא יוצרים או מעורבים בתוכן, אנחנו נוטים לקנא יותר. בנוסף, דרך הפייסבוק אנחנו בדרך כלל מחוברים לאנשים באותה שכבת גיל או תחומי עניין דומים, כך שמדדי ההשוואה מאוד נגישים ונוחים.

ההשוואה הזו היא קטלנית וההשפעות שלה עלינו מקורן בתמונת שווא. כל אחד מאיתנו מעלה לפייסבוק את הרגעים שאנחנו בוחרים לעצב ולהראות ולווא דווקא תמונת מציאות מדויקת שלנו. כשאנחנו משוטטים בפייסבוק בצורה חסרת מהות, אנחנו משווים את החיים שלנו (עם הטוב ועם הרע שבהם) לנוצץ, היפה, והמהונדס של החברים שלנו, וכך מסיימים בתחושה שהחיים של כולם הרבה יותר טובים. נדיר שאנשים כותבים דברים כמו "פוטרתי","נפגעתי", "קיבלתי החלטה גרועה" או סתם "יש לי יום גרוע". כך יוצא שאנו מרגישים שאנו מעין גרסה של איש הגשם, והאנשים היחידים שחווים את כל הצרות האלו, אם אנחנו מתבססים על תמונת המצב בפייסבוק.

[קראו עוד על הערכה עצמית]

אם הצטרפנו לפייסבוק כי רצינו להיות מעודכנים ומעורבים בחיים של חברינו, אנו מוצאים את עצמינו מקנאים בתמונה שחברינו יצרו מסביבנו. מחטטים לאנשים אחרים בפרופיל, רואים כמה החיים שלהם מושלמים ומתבאסים על שלנו. נסו לחשוב, האם אנחנו מרגישים שאנחנו יוצרים הצגה שאינה משקפת את מי שאנחנו באמת? האם אנחנו מצפים שערימה של לייקים תעלה לנו את ההערכה העצמית או את התחושה שלנו לגבי עצמינו?

[קראו עוד הדרך להיות מרוצים יותר מהעבודה שלכם בהשוואה לעצמכם ולא לאחרים]

אחרי ששמענו את טענות התביעה, נעבור לטענות ההגנה, שמציגות עדויות הפוכות שנתמחות על ידי מחקרים וטוענות שהפייסבוק אינו בן השטן, ודווקא מועיל לחיוך ולבריאות הנפשית שלנו.

הפייסבוק הופך אותנו למאושרים יותר

פעם, כדי לשתף אנשים בכישרון הכתיבה שלך, ולהציג את החמשיר האחרון שכתבת, היית צריך למצוא ערב במה פתוחה, או לעייף את השכנים שלך על הספסל השכונתי. היום פוסט אחד, כתוב לעילא, יכול לגרור תגובות נלהבות, שיתופים, התגייסות לעזרה, מתן תרומות ומעל הכל, מסייע לכותביו לקדם איזו אג'נדה שהם שמרו בבטן. הפייסבוק מאפשר לנו לחלוק ולהביע את מה שחשוב לנו, נותן לנו במה, מאפשר לנו להוקיר את הרגעים הטובים, להעצים אותם ולחלוק אותם עם אנשים נוספים. קבוצת חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה מצאה שעצם המחשבה על שיתוף או כתיבת פוסט מעוררת אצלנו את מרכזי העונג במוח עוד לפני שכתבנו ושיתפנו וגורמת לנו לתחושת טובה.

ניתן לשאול, ובצדק, איזה סוג של עונג ואושר מעוררת אותה חוויה של שיתוף או עצם המחשבה על פוסט עתידי. האם אנחנו נהנים מהאפשרות לתעד להראות ולהיראות, והאם אנחנו פוגמים בכך בחווית ההנאה האמיתית של אותו רגע שתפסנו בעדשת המצלמה? האם ההתעסקות בהאשטג המנצח שיוביל ללכידת כמות נכבדת ביותר של לייקים, בעצם מונעת מאיתנו להיות ממוקדים בחוויה בה אנחנו נמצאים, ואנו למעשה מפספסים הזדמנות לחוות אותה בצורה מיטבית?

איך יכול להיות שפייסבוק יכול לאמלל אותנו אבל גם להועיל לנו?

התשובה לכך היא פשוטה, ומתאימה כמעט לכל שאלה שתישאלו- "ובכן, זה תלוי". כל אחד משתמש בפייסבוק בצורה שונה, פייסבוק הוא פשוט כלי ובכלים צריך לדעת להשתמש. קחו למשל מכונית בתור דוגמה- כלי נהדר שמביא אותנו ממקום למקום, מרחיב לנו את אפשרויות התעסוקה והמגורים, מרחיב את הגמישות שלנו, ומביא אותנו לנופים חדשים ושונים מסביבת המחייה הרגילה שלנו ומהשכונה המנומנמת בה אנחנו גרים. אבל גם במכונית צריך לדעת להשתמש, שימוש לא נכון במכונית יכול להוביל במקרה החמור ביותר למוות.

נחזור לשאלות ממקודם, האם אתם משתמשים בפייסבוק בצורה שמיטיבה עבורכם?

האם אתם אקטיביים או פאסיביים?

ירים יד בגאון כל כותב מניפסט, כל משורר מתחיל, כל פעיל חברתי וכל בעל עסק פייסבוקי למהדרין. אם תשאלו את כל יצרני התוכן האלה, השימוש בפייסבוק ויצירת תוכן מקורי, הוא אחד הדברים המשמעותיים ביותר בשגרת ביומיום שלהם. הם יוצרים דיאלוג עם אנשים בעלי דעות שונות משלהם, מקבלים פידבקים מחברים שהם לא ראו מאז תקופת הצבא, מתרפקים, משתפים, מגיבים ומקבלים תגובות, מעמיקים קשרים ומפיצים את משנתם. בהתאם לכך, מחקר נוסף מצא שכשאנשים מעורבים בתקשורת ישירה עם אנשים אחרים בפייסבוק - כותבים פוסטים, הודעות, או מגיבים למישהו אחר, הם מרגישים מחוברים יותר, חברתיים יותר ומרוצים יותר. בהמשך, גם תחושת הבדידות יורדת. לעומת זאת (וזה חלק חשוב!) כשאנחנו פשוט צורכים המון תוכן בצורה פאסיבית (ומי מאיתנו לא עושה את זה? שעות של סקרול למטה במסך) אז ההשפעה של הפייסבוק עלינו היא הפוכה - היא גורמת לנו להרגיש מנותקים ובודדים.

התגובה הפיזית שלנו משתנה בהתאם למה שאנחנו עושים בפייסבוק

אם חשבתם שכל שמגוון ההשפעות הרחב של הפייסבוק, הוא קוגניטיבי בלבד, ושהכל בראש שלכם, כדאי שתחשבו שוב. חוקרים מאוניברסיטת מיזורי בקולומביה, הראו שגוף שלנו מגיב בצורה פיזית שונה בהתאם לשימוש שלנו בפייסבוק. כשאנשים היו מעורבים בצורה אקטיבית בפייסבוק, התגובה הפיזיולוגית שנמדדה הראתה עליה משמעותית ברמת השמחה והאושר של המשתתפים, לעומת זאת כשהם גלשו בצורה פאסיבית, האפקט החיובי נעלם.

צריכה פאסיבית של תוכן מגבירה שעמום

כשאנחנו משועממים אנחנו לא בשיאנו, ואנחנו לרוב מרגישים רע. מה גורם לנו לשעמום? חוסר תשומת לב. כשאנחנו מעורבים ומעניקים למשהו תשומת לב, אז ממש לא משעמם לנו, אנחנו אפילו מרותקים. ברגע שתשומת הלב שלנו ממשהו יורדת, השעמום מתחיל לזחול לנו במעלה הגרון. במחקר נמצא שככל שדברים מושכים את תשומת הלב שלנו, בדרך בה אנחנו לא מצליחים להתעמק ולהתחבר למשהו, כך אנחנו נוטים להיות משועממים יותר. כך יוצא שאנו מסיימים בתחושה שאנחנו מוסחים, יש יותר מידי גירויים - אבל שום דבר לא מעניין אותנו.

[קראו עוד על איך למצוא עניין ונוכחות במה שאתם עושים]

אם כל כך טוב לנו להיות אקטיבים בפייסבוק, האם זה מה שאנחנו עושים? לא! רב האנשים מעבירים את רב הזמן שלהם בפייסבוק בשיטוט פאסיבי ולא בפעילות אקטיבית. זו יכולה להיות הסיבה שבגללה מחקרים רבים חושפים ההשפעות שליליות לכלי המטורף הזה.

הטיפה הכחולה המרה

או במילים אחרות: "למה הפייסבוק כל כך ממכר?" אם אתם מרגישים שאתם מבלים בפייסבוק יותר מידי זמן, אתם לא לבד. יתכן ואתם אפילו מכורים, זה קורה ללא מעט אנשים וזו התמכרות אמיתית לכל דבר ועניין, כמו התמכרות לעישון או לאלכוהול. אם אתם מרגישים שאתם לא מסוגלים להעביר משך זמן מסוים מבלי להיכנס לבדוק מה חדש שם. אולי כדאי שתיקחו את זה ברצינות ותשקלו תהליך של ניתוק מדוד. בכל פעם שאנחנו נכנסים לפייסבוק ונחשפים לתכנים רבים, מרכזי העונג שלנו פועלים, אנחנו מקבלים בוסט של דופמין (הורמון הקשור במערכת חיזוק התנהגות במוח, הגורם לתחושה טובה) ואנחנו מרגישים טוב, אנחנו מרגישים בעניינים מעודכנים ושייכים.

[קראו על הורמון חשוב אחר- הורמון האהבה אוקסיטוצין]

חשוב לי שתשאלו את עצמכם האם אתם משתמשים בכלי הזה בצורה חכמה עבורכם, האם אתם מנצלים את הבמה להעביר מסרים שחשוב לכם להעביר? האם אתם יוצאים תוכן או אקטיביים בפייסבוק? האם אתם באמת מנצלים את הידע כדי לשמור על קשר עם אנשים קרובים?

זכרו שכמו כל כלי, אנחנו צריכים ללמוד איך להשתמש בו כדי שלא יחזור אלינו כמו בומרנג.

כתבו לי למייל או לפייסבוק אם הכתבה עשתה לכם סדר, יש לכם שאלות או סתם משהו שבא לכם לשתף אותי, זה מאוד ישמח אותי.

שלכם,

יהודית.

צרו קשר

רוצים להתייעץ, להתעניין או להזמין אירוע?

אל תהססו, אני נהנית לעזור.

hi@judithkatz.me | לתיאום שיחה לחצו כאן

  • Black Facebook Icon
  • Facebook - Black Circle
  • Instagram
  • Black LinkedIn Icon
  • Black YouTube Icon