להחליט להיות החלטי #157

כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״

ירדן הקטן ואביו נכנסו לחנות ממתקים קטנה. ירדן הביט במדפי הממתקים בבלבול. הוא אוהב סוכריות גומי, אבל יש כל כך הרבה סוגים, הוא מת על מסטיקים, אבל גם כאן הבחירה מרובה. סביבו ניצבו סוכריות על מקל, מרשמלו, חטיפים, ושוקולדים. הבחירה קשה כל כך, והוא אוהב את כולם. הוא מעמיס עוד ועוד לזרועותיו הקטנות והממתקים נופלים ארצה ומתפזרים. "קדימה" מזרז אבא. ירדן שולח יד ולוקח חטיף שוקולד, מביט בו רגע, ופוזל לצדדים, מניח את השוקולד במקומו ומחליף אותו בסוכריה על מקל. "אני ממש ממהר" מזכיר שוב אבא, והקטנטן ממשיך לקחת חפיסות ולהחזירן. העיניים שלו מרצדות ונעות במרחב, תרות אנה ואנה בריקוד בלתי פוסק. "טוב" החליט אבא "אנחנו חייבים ללכת" הוא מתחיל לצאת מהחנות מבלי שקנה לבנו דבר "אני מצטער" אמר בכנות "פשוט אין לי זמן". אם היה אוסף מישהו את דמעותיו של הילד השבור, ככל הנראה מפלס הכנרת היה מטפס פלאים.

אנחנו מקבלים אלפי החלטות מידי יום. יש החלטות קטנות שהשפעה שלהן על חיינו היא שולית, כמו מה לאכול בארוחת הצהריים שלנו. אחרות