אי אפשר לקנות אושר - אבל אפשר לקנות זמן #163

כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״

״אתמול ישר בבוקר בשבע זה התחיל, הרגשתי שהולך סיפור בלתי רגיל״, כתבה והלחינה ב-1980 נעמי שמר ז״ל. ״הוצאתי ראש החוצה תפסתי ת'גרון, המון דברים קורים בזמן האחרון״. שמר האלמותית ידעה איך להישאר אקטואלית עם יצירותיה. מי מאיתנו לא יוכל להזדהות היום, כמעט 40 שנה אחרי, עם הפזמון המקפיץ-אך-המעט-עצוב: ״אין לי רגע דל, או סקנדל או פסטיבל, והו והא ואל תשאל, אין לי רגע דל״. אנחנו רצים מהעבודה, לחדר הכושר, לקנות עוד כמה מצרכים בסופר, רגע לפני שנשכיב את הילדים, נסיים עוד-משהו-קטן-עד-אמצע-הלילה, נספיק לשטוף עוד כמה כוסות בכיור וניפול לתרדמת במיטה, לא לפני שנזכר שגם היום שכחנו להתקשר כדי לסדר את האינטרנט.

פעמים רבות אנחנו חושבים "לו רק הייתה לי קצת עזרה", ואפילו מתחילים לברר בזהירות על אפשרות שלכור את שירותיה של מנקה, גנן או מישהו שיוציא את הילדים מהגן, או את הכלב לטיול. מהר מאוד מתגנבת מחשבות אחרות. "מה הבעיה לשטוף את הכלים?", "זה לחלוטין בזבוז של כסף", וגם "אני סתם מפונק" הנצחי. אבל מה אם אומר לכם