"בני אדם נוטים להתייחס לעצמם כאל בני תמותה כשהם חושבים על הפחדים שלהם, וכאל בני אלמוות כשהם חושבים על התשוקות שלהם". זה הציטוט האהוב עלי של הפילוסוף האהוב עלי - סנקה: פילוסוף סטואי מלפני 2000 שנה, שמדבר כאילו תפס רכבת לשנת 2019. או יותר נכון, לסוף אוקטובר 2019.
אוגוסט חלף עבר לו, נגמרו החגים, וניוזפלאש: ״אחרי החגים״ זה עכשיו (לפחות עד פסח). זה הזמן האמיתי להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות משהו עם כל חשבונות הנפש מיום כיפור וההחלטות המטלטלות מראש השנה. או לפחות לבחור מתוכם דבר אחד שנאמץ לשגרה שלנו. צעד אחד קטן, ישים ואפשרי שיוביל לשינוי הדרגתי וחיובי בחיים שלנו.
אז מה אפשר לעשות? הנה ספיישל אחרי החגים שמח ו(לא) שגרתי במיוחד.
1. שתישאר התקווה של ״לפני החגים״
בתוך השגרה העמוסה שלנו, תשמרו בבקשה על התקווה שהייתה לכם רגע לפני שהכל התחיל. אריסטו הגדיר תקווה כחלומם של אנשים ערים, ונפתלי הרץ אימבר כתב עליה איזה שיר מפורסם. במחקר שנערך בשנת 2010, חוקרים בבריטניה השוו את ההשפעה שיש לתקווה, ולגורמים נוספים כמו רמת האינטליגנציה, אישיות והישגים קודמים, על מידת ההצלחה של סטודנטים. תוצאות המחקר הראו שהתקווה ניבאה יותר מכל גורם אחר את מידת ההצלחה בלימודים.
כשאנחנו חושבים על העתיד המיטבי שלנו, אנו לומדים שיעור חשוב על מי אנחנו, ומה אנחנו רוצים להשיג. לימוד כזה משנה סדרי עדיפויות, שם דברים בפרופורציה נכונה, ומעלה את רמת השליטה בחיינו. אם תרצו לטפח את התענוג שנקרא תקווה, תוכלו לתרגל מידי יום את התרגיל שנקרא "האני המיטבי". עצמו את עיניכם ושבו בתנוחה שנוחה לכם. כעת נסו לדמיין את חייכם בעתיד. בחרו בשביל התרגיל נקודת זמן ספציפית. זו יכולה להיות נקודת זמן קרובה יחסית, כמו השנה הבאה, או רחוקה יותר, נאמר בעוד עשר שנים מהיום. דמיינו את החיים הטובים ביותר שתוכלו לייחל לעצמכם. הקפידו ליצור תמונה ויזואלית ככל הניתן ולהגיע במחשבה לכל תחומי החיים; לימודים, קריירה, זוגיות, בריאות, תחביבים והישגים. חשבו גם על עצמכם, איזה מן אדם תזכו להיות?
הימנעו מלדמיין דברים שאין להם שום סיכוי להתממש. גם מערכת יחסים נפלאה תכלול מידי פעם ויכוחים, וגם ילדים נהדרים, יאתגרו אתכם בדרכים שונות. כשנוצרה לה תמונה צבעונית ומאושרת, נסו לחשוב מה יגרום לכם להגשים אותה. מהם הצעדים שאתם צריכים לנקוט היום, מחר, בשבוע ובחודש הבא. מה עליכם לתרגל, עם מי עליכם להתייעץ ובמה תוכלו להיעזר. שאלו את עצמכם גם מהם הקשיים שעשויים להתעורר, וחשבו על דרכים להתמודד איתם כבר מהיום. אחרי שיש לכם תמונה ברורה, התחילו לכתוב. הקציבו לכך לפחות 15 דקות. הכתיבה עוזרת לנו ליצור מבנה לוגי מעבר לפנטזיות והרעיונות הערטילאיים ומאפשרת להפוך אותם לפרקטיקה.
2. לקלוע למטרה
אז איך הופכים את התקווה למשהו שהוא לא רק רצון, אלא לעשייה שלנו? איך אפשר להגביר את הסיכוי שכן נצליח עם יעדים? מחקרים פסיכולוגיים מראים דפוסים שגורמים לנו לדבוק ביעדים שלנו. פאול מאייר מסביר בספרו Attitude is Everything, חמישה מאפיינים בסיסיים שכדאי שתשימו לב אליהם כשאתם מציבים מטרות, וכמה נוח - תוכלו לזכור אותם כראשי התיבות של המילה SMART.
S SPECIFIC
המטרה חייבת להיות ספציפית. הרעיון הוא שיהיה ברור מהו היעד, לא צריך להשאיר מקום לפרשנות. מטרה ספציפית תענה על השאלות ״מה אני רוצה להשיג?״, ״מי צריך להיות מעורב בתהליך?״, ״איפה המטרה צריכה להתקיים?"
M MEASURABLE
האם המטרה ניתנת לפירוק לתת יעדים קטנים ונתונה למעקב ברור? כאשר המטרה מדידה ואפשרית לכימות, ניתן להעריך את ההתמקדמות בה בקלות.
A ATTAINABLE
על המטרה להיות מאתגרת אך ניתנת להשגה. אם המטרה קלה מידי, לא תהיה מוטיבציה להתאמץ. אם היא תהיה קשה מידי זה עשוי לגרום לך לחוש לחץ ודימוי עצמי נמוך.
R RELEVANT
על המטרה להיות חשובה עבורך. מטרה רלוונטית תדחוף אותך קדימה. כדאי גם לבדוק האם המטרה תואמת את שאר המטרות שלך?
T TIME-BOUND
כל העסק צריך להיות מוגבל בזמן. המרכיב הזה קריטי כדי לא לתת ליומיום הלא צפוי לדחוק את המטרות החשובות שלנו הצידה.
3. רוצים שינוי יציב? קחו את זה לאט לאט
ברגע שמתחילים ויוצאים לדרך, הזהרו לא להתחיל חזק מידי. מחקר שעקב אחר קונים בסופר קלט תבנית ברורה: הניחו שקית עלים של נבטוטים אקראיים בעגלה ותגדילו את הסיכוי למצוא גם חבילת גלידה מונחת לידה. ובעצם, כמה שאתם יותר משתדלים להיות ״בריאים״, כך עולים הסיכויים שלכם לחטוא. זה אמנם לא קורה לנו בצורה מודעת, אך המחקר הפסיכלוגי מעמת אותנו עם האמת: כשאנחנו עושים פעולה שנתפסת כחיובית מאוד ביחד לעצמינו (כמו לאכול סלט, לא לעשן, לעשות ספורט, להתנדב), אנחנו צוברים ביטחון ומשחררים קצת את הרסן על מה שבדרך כלל אנחנו תופסים כלא כדאי (אוכל משמין, חומרים ממכרים, סקס לא בטוח, נהיגה פרועה). מאמץ גדול מידי לכיוון ״האני הטוב שלכם״ עשוי להסתיים באיזון עם ״האני הפחות טוב שלכם״.
לתופעה הזו אתם יכולים לקרוא בשמה המקצועי, ה- Licensing effect, או בתרגום קל: אפקט האישור העצמי. זהו האישור הלא מודע שאתם מעניקים לעצמכם כדי לחטוא אחרי השתדלות מאומצת. הוגי התופעה, פרופסור אוזמה קאהן וראבי דהאר, מסבירים את זה ברור: יש לנו תדמית יציבה למדי של מי שאנחנו. כשאחת ההחלטות שאני מקבלת מתרחקת יותר מידי מהתפיסה שלי את עצמי, באופן אוטומטי אני אפצה על זה בפעילות משלימה.
אז איך נצא מהמטוטלת הזו, אל עבר התקדמות? נתמקד באורח חיים בריא, בבנייה איטית ויציבה של הרגלים במקום ב״מהפך״. ככה לא נרגיש צורך ״לפצות״ את עצמנו כל הזמן. [קראו עוד על אפקט האישור העצמי]
אז במקום להתעסק במשמעת, צרו טקס
במקום להתעסק במשמעת עצמית, שלבו טקסים ברורים. טקס זו התנהגות מוגדרת ומדויקת. אנחנו יודעים איך לעשות אותה, מתי לעשות אותה ומה זה בדיוק אומר לעשות אותה. כשאנחנו בוחרים זמן ברור וקבוע להרגל החדש שאנחנו יוצרים, אנחנו לא צריכים להתאמץ, להתלבט ולבזבז אנרגיה על מתי נעשה אותו. הרעיון הוא להפוך התנהגויות בחיים שלנו לאוטומטיות, כך שלא נצטרך לשבור עליהן את הראש ולדחות אותך לשנה הבאה. לא תמיד קל ליזום את הטקס, אבל חובה שיהיה קל לקיים אותו. אחרת, אפקט האישור העצמי בדרך אליך.
היו סקרנים
ובסופו של דבר, האם ידעתם שתשומת לב, וגישה סקרנית יכולות לעשות את מה שסדנת הגמילה מסיגריות, הדיאטנית והיומן לא הצליחו? החוקר ג'דסון ברואר בחן את ההשפעה של תרגול מודעות וקשב. הוא לקח אנשים שניסו להפסיק לעשן ונכשלו, ובחן האם ההנחיה הסתמית לכאורה: "שימו לב מה אתם עושים" תוכל לגרום להם לוותר על חפיסת הסיגריות שלהם. ג'דסון לא אסר את העישון, להפך, הוא עודד את הנבדקים שלו להתנהג כרגיל. הוא רק הוסיף בחיוך: "כשאתם מעשנים, היו סקרנים לגבי חווית העישון שלכם". תוצאות הניסוי היו מפתיעות במיוחד. אחת הנבדקות הצהירה שגילתה לפתע שלסיגריה יש ריח של גבינה סרוחה, וטעם של תרופה מרה. אותה גברת- מממנת- מרלברו- במשך- שנים, הריחה את מה שהיה מתחת לאף שלה כל הזמן.
גם אם אתם לא מעשנים, תוכלו להשתמש בגישה הסקרנית בפעם הבאה בה תרגישו דחף לבדוק את המייל כשאתם משועממים, או כשאתם צריכים הסחת דעת. תוכלו לגלות סקרנות גם לתופעה החברתית המסוכנת של בדיקת SMSים בזמן הנהיגה או לקושי לעמוד במטרה הקטנה שלכם. כשתיתקלו בעוד דחף ישן, נסו להיות סקרנים ולשאול מה קורה לי כרגע? ואולי להצליח לשחרר.
אז איך אתם עם החזרה לשגרה? מה הדבר הקטן שאתם הולכים לטפח כדי לא להבטיח שוב ״אחרי החגים״? שתפו בקבוצת הפייסבוק.
אחרי החגים שמח!
שלכם,
יהודית