קנאה זו לא מילה גסה #96

כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״

הבוס שלכם נכנס למשרד ב-10 כשאתם שוקעים בעבודה כבר מ7:30. הוא מפזר גלאם לכל עבר, מספר אגב כך על הריצה שהוא מקפיד עליה עכשיו עם המאמן האישי שלו על שפת הים. "זה עושה פלאים". הוא חושף שורת שיניים לבנה כל כך, עד שאתם שוקלים להציע לו להשתתף בפרסומת למשחת שיניים. על שולחן העבודה שלו מונחת תמונה פוטוגנית-להחריד של אשתו המקסימה ממקום אקזוטי, שלכם לא יהיה את התקציב לקפוץ אליו גם השנה, והוא עוד מתעקש לספר לכל-מי-שרק-מוכן-לשמוע על הפרויקט החלומי והחדשני שהוא מקדם. בשלב הזה אתם יכולים להרגיש את הבערה הפנימית מתפשטת בעורקים שלכם. זה לא שאתם לא שמחים בשבילו על כל השפע בחייו, זה שפתאום המחשבה על מה יקרה אם חלילה יפוטר המצליחן המעצבן, יעזוב או סתם יגלה שייעודו האמיתי הוא למעשה על מאדים, נעשית מוחשית מאוד, ואפילו די מהנה.

אתם מקנאים.

קנאה היא רגש אוניברסלי שאנחנו מרגישים כשאחרים משיגים את מה שהיינו רוצים להשיג בעצמינו או כשלמישהו אחר יש משהו שלנו אין. זהו אחר הרגשות הנפוצים ביותר, למרות שכך, אנחנו כמעט ולא מדברים עליו. בסדרת הכתבות שלפניכם אנסה לעזור לכם להישיר מבט למפלצת הירוקה מבלי להתבייש, ללמוד לזהות אותה, ואפילו- לנצל אותה כדי לשפר את ההישגים לשפר את ההישגים שלכם.

קנאה- קווים לדמותה:

קנאה היא רגש אוניברסלי שאנחנו מרגישים כשאחרים משיגים את מה שאנחנו היינו רוצים להשיג בעצמינו או, כשלמישהו אחר יש משהו שלנו אין. כמו כל דבר אחר. כשהיא אינה מנוהלת, או גרוע מכך, מנהלת אותנו, הקנאה פוגעת במערכות היחסים שלנו, בעבודה, במשפחה ובתחושת שביעות הרצון והאושר הכללית שלנו.

קנאה היא אחד מהרגשות הנפוצים, והנושנים ביותר. אם נקפוץ לסיפור קין והבל, ניזכר באימא החורגת של שלגיה, או נרחיק עד התקופה בה הילכנו על ארבע כקופים חביבים (כיום יש עדויות שגם קופים חווים קנאה) נגלה שהיא הייתה שם תמיד. למרות שכך, היא גם אחד הרגשות שמדברים עליו הכי פחות.

מאוד לא אטרקטיבי לקנא, כשלמישהו ניתן הכינוי 'קנאי', זו היא לרוב אינה מחמאה, ולרוב נעדיף להקיף את עצמינו בחברים שנקיים מהתכונה הרעה הזאת. בגלל היחס החברתי השלילי שלנו כלפי קנאה, כשכבר נחוש אחת כזו, נעדיף לקבור אותה ולהתכחש לה. למעשה, אנחנו כל כך עסוקים בהסתרה שלה, עד שאנחנו מבזבזים לא מעט כוחות נפש שיכולנו להשקיע בפיתוח וצמיחה אישיים שלנו.

אז אם קנאה גורמת לנו לפגוע במערכות היחסים שלנו, להתנהג כמוכי ירח כשאנחנו מנסים לחבל בהצלחותיו של חבר טוב, או מחבלת בסיכויי ההצלחה שלנו למה אנחנו עושים את זה לעצמינו? אם היא כל כך שלילית, מדוע לא הצליחה האבולוציה החכמה לבטל אותה לחלוטין ממכלול הרגשות האנושיים? למה אנחנו ממשיכים לקנא? התשובה הפשוטה היא, אנחנו לא אוהבים להפסיד. ותאורטית - ויש לנו הרבה מה להפסיד.

[קראו עוד על תחושת ההפסד בעת חרטה]

מה זו בכלל קנאה?

כשאנחנו חושבים על קנאה אנחנו בטעות מבלבלים בין שני סוגי קנאה. אנחנו יכולים לקנא במישהו ואנחנו יכולים לקנא למישהו. באנגלית ההבדל בין אלו הרבה יותר ברור, בין Envy לJealousy:

קנאה לאחר - Jealousy:

זהו חוסר הביטחון והחרדה שאתם חשים כשאתם מפחדים לאבד דבר שיקר לכם. אתם חרדים לרעיון שבן הזוג שלכם ייפרד מכם, שמישהו ייקח מכם את המקום הראשון בתחרות או יקבל את הקידום במקומכם. זוכרים את הפעם ההיא, שהגברת-שיער-גולש עשתה עיניים לאקס שלכם ושיגרתם לעברה מבט משפד? אז זה.

קנאה לאחר מתייחסת לפחד שלנו לאבד משהו.

קנאה באחר - Envy:

זו ההרגשה שאתם מרגישים כשאתם מאוד רוצים משהו שלמישהו אחר יש. זו הטינה שאתם חשים כשחסרה לכם תכונה או רכוש שנמצא בחזקתו של אדם אחר, אשר אתם מרגישים נחותים לו. זה אחד הרגשות שמצליחים לצמק את מידת האושר שלנו במידה האפקטיבית ביותר. בדיוק כמו החברה ההיא מהתואר, שהייתה סטודנטית ממוצעת ומטה, והצליחה לקמבן לעצמה משרת חלומות ולככב לנצח בראש רשימת החיסול שלי.

הקנאה באחר גורמת לנו לרצות את מה שאין לנו.

בשני המקרים, של קנאה באחר ולאחר, התחושה היא דומה והיא תחושה של חסך. חסך במשהו שאין לנו, או במשהו שאנחנו חוששים לאבד. לצערנו, זה אפילו אפשרי להרגיש את שתיהן באותו הזמן, במיוחד אם ההפסד שלנו הוא הרווח של מישהו אחר. אז אם אתם מפנטזים על אישה כמו אנג׳לינה ג׳ולי, אתם מקנאים בבארד פיט. אתם אם אתם מפחדים לאבד את בת הזוג שלכם לבראד, אתם מקנאים לבראד.

למה זה כל כך מפריע לנו כשלמישהו אחר הולך כל כך טוב?

אז מישהו הגריל לחבר הטוב שלך קלפי משחק טובים משלך, והוא מבלה את ימיו ברביצה על מיטת השיזוף שלו בעמק הסיליקון בזמן שאתה חולם על דירה גדולה יותר בפתח תקווה, אז מה? אתה הרי אינך אדם רע, אז איך יוצא שעם כל תמונה שהוא מעלה הלב שלך מחסיר פעימה והשפתיים שלך נושכות עצמן?

קנאה היא דבר מכאיב. there I said that. היא לא מכאיבה לנו כי אנחנו אנשים צרי עין ומרירים (אולי רק קצת), היא מכאיבה כי היא פועלת במיומנות אין קץ כדי להשיג את מטרתה העיקרית- לגרום לנו להיות מסופקים פחות ממה שכבר יש לנו. כשאנו חשים קנאה, אנו מספרים לעצמנו סיפור אודות חייהם של אחרים. בתור אלה שבונים את הסיפור וגם מקשיבים לו, אנחנו יודעים בדיוק אילו פרטים לכלול ואילו להשמיט כדי לתקוע בנו את הסכין ואז לסובב אותה עוד קצת. הקנאה מתישה, היא כל הזמן רוצה שיזינו אותה בעוד ועוד מידע, והיא פשוט מתה על פרטים - שיער גולש בלונדיני וזוהר, המכונית החדשה עם מושבי העור שמתחממים בחורף, המהירות שבה משה קיבל קידום. אחד הדברים שהקנאה אוהבת הן תמונות. הרי תמונה אחת שווה אלף מילים ומלאה בהמון פרטים להזיל עליהם ריר שמילים לא יכולות לתאר באותה עצמה. אבל יותר מכל היא אוהבת סרטונים, בגלל זה אנחנו נוברים ונוברים ברשתות החברתית. הקנאה מכשירה אותנו להתבונן בעצמה רבה, אך לאו דווקא בצורה ריאלית.

[קראו גם על ההשפעות של פייסבוק על הפסיכולוגיה שלנו]

בניסוי שנערך באוניברסיטת טקסס, סטודנטים קראו ראיונות פיקטיביים לצד תמונות של סטודנטים לכאורה באוניברסיטה שלהם. המרואיינים היו אוכלוסייה מעורבת של אנשים השונים במראה החיצוני, ביכולות הכלכליות (מגיעים לאוניברסיטה מצוידים בBMW) ובכישורים החברתיים שהפגינו.

בזמן שהסטודנטים האמיתיים עברו על הפרופילים השונים, החוקרים שאלו אותם איך הם מרגישים ובדקו כמה זמן הם מבלים בלמידה של כל אחד מהפרופילים. מסתבר שהם השקיעו הרבה יותר זמן בפרופילים שעוררו את קנאתם - אלו שנראים טוב יותר, בעלי אמצעים כליליים גבוהים יותר וכו׳. הם זכרו יותר טוב את הפרטים שקראו אודות ה״מטרות המעוררות קנאה״.

הקנאה מעוררת אצלנו תהליכים קוגניטיביים חדים מאוד לפרטים, משפרים את הזיכרון ומפקסים את תשומת הלב. החוקרים טענו שזה כמו תאונה בין מכוניות שאנחנו לא יכולים להפסיק להסתכל עליה: ״אנחנו לא יכולים להוריד את המחשבה שלנו מאנשים שיש להם יתרונות שאנחנו רוצים לעצמינו״.

במחקר נוסף שנערך ב2009 חוקרים בדקו את התגובות המוחיות של אנשים כאשר הם מקנאים וכאשר הם שמחים לאיד. הסתבר שכאשר הנבדקים התבקשו לדמיין דמויות שהם קינאו בהם, הופעלו במוח אזורים האמונים על כאב פיזי. ככל שהמשתתפים דירגו את הקנאה שלהם כגבוהה יותר, כך הופעלו אותם אזורי חישה וכאב בעצמה חזקה יותר. לעומת זאת, עצוב להודות, כשהמשתתפים דמיינו את האנשים מעוררי הקנאה נופלים ונכשלים, מעגלי עונג של המוח פעלו, ושוב, ביחס לכמות הקנאה שחוו. אלו שקינאו הכי הרבה זכו לבוסט גדול יותר של דופמין.

קנאה טובה, יש דבר כזה.

הפסיכולוג ההולנדי נילס ואן דה ון מגדיר שני סוגים של קנאה - קנאה מועילה וקנאה מזיקה.

קנאה מועילה- זה כשאנחנו רוצים שיהיה לנו את מה שיש לאדם אחר. אם אני רואה מישהי עם בן זוג מתחשב, רגיש וגם נראה לא רע בכלל, אני יכולה לחשוב: ״וואו גם אני רוצה בן זוג כזה!״. אני שמחה בשבילה ואני רוצה את זה גם לעצמי, הדבר יגרום לי לחפש לעצמי דייט מוצלח שכזה.

קנאה מרושעת- היא כשאנחנו רוצים שלאדם אחר לא יהיה את מה שיש לו. אם המחשבה שלי היא ״אני רוצה להשמיד את הזוגיות שלה כי לי אין כזו!״ אז זו קנאה רעה. רעה מאוד.

They'll either want to kill you, kiss you, or be you

― Suzanne Collins

כתבו לי למייל או לפייסבוק אם הכתבה עשתה לכם סדר, יש לכם שאלות או סתם משהו שבא לכם לשתף אותי, זה מאוד ישמח אותי.

שלכם,

יהודית.

צרו קשר

רוצים להתייעץ, להתעניין או להזמין אירוע?

אל תהססו, אני נהנית לעזור.

hi@judithkatz.me | לתיאום שיחה לחצו כאן

  • Black Facebook Icon
  • Facebook - Black Circle
  • Instagram
  • Black LinkedIn Icon
  • Black YouTube Icon