כאן לשירותכם, הקנאה #97

כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״

כתבה זו הינה כתבת המשך לכתבה משבוע שעבר

כשלחברה הטובה שלי נולד תינוק חדש, חתיך-להחריד ומתוק-להפליא, יכולתי לחזות בטרנספורמציה המהירה והמבעיתה ביותר בה הבת הבכורה שלה הופכת ממלאך קטן שכולנו נהנו כל כך לפנק, ליצור מעצבן, נרגן ונוראי. היא התלוננה שהפעוט מציק לה, מאיים עליה, ניסתה לטבוח בו ללא הרף, וקשרה את עצמה לירך של אימה משל החזיר אותה מישהו שש שנים אחורה. החברה שלי, סופר נני שכמוה, לא התרגשה כלל ועיקר. "נגה" היא אמרה והביטה הישר בעיניה, "אני רואה שאת קצת מצוברחת" הנהנה בהבנה "יכול להיות שאת קצת מקנאה ביונתן?" נגה לא התבלבלה ונענה ראשה לשלילה, הרי לקנא נורא כמעט כמו לצייר על הקירות "זה בסדר" חייכה חברתי "אני בהחלט יכולה להבין אותך, חשוב לי שתדעי, שיש לאבא ולאימא די מקום בלב גם לשני ילדים" בום. בדיאלוג של חמש דקות הצליחה הסופר-מאמא להניח את היסודות להתמודדות בריאה עם קנאה.

איפשהו בין תקופת הילדות המנוזלת, לגיל ההתבגרות מלא ההורמונים למדו לחלק את עולם הרגשות שלנו לשתי קבוצות בעלות גבולות ברורים מאוד. רגשות חיוביים שניתן ורצוי לבטא בחברה כדי לזכות בנקודות ולשפר את מעמדנו החברתי, ורגשות שליליים, שיותירו אותנו פגיעים, מבולבלים, מובכים ומבוישים. כך הקצנו תחושת גאווה, אושר ושמחה, והדחקנו הצידה בושה, תסכול וקנאה. מאז שאנחנו זוכרים את עצמינו אנחנו מקבלים מסרים - קנאה זה דבר נורא. וברגע היא עולה (והיא עולה אצל כולנו), אנחנו מנסים להתעלם ממנה, אנחנו מרגישים אשמים ומלאה בושה. אנחנו למעשה הופכים רגש פרודוקטיבי וטבעי לרגש לא פרודוקטיבי. במקום להשתמש בסימנים שהקנאה נותנת לנו, אנחנו מתמלאים בבושה וכעס עצמי. קנאה להעניק לנו, אם ניתן לה ביטוי, מפתח לצמיחה אישית ולהיכרות עמוקה יותר עם עצמינו. קנאה כמקור להצלחה. נשמע מופרך? אולי עד סוף הכתבה תשנו את דעתכם.

איך מזהים שאתם מקנאים?

השלב הראשון בטיפול יעיל בקנאה, הוא זיהויה. ביטויים נפוצים של קנאה הם הפחתה של הערך והתרחקות. כשיש לאנשים תכונות שאנחנו מקנאים בהם אבל קשה לנו להשיג אותם, כמו יופי או כריזמה אנחנו נוטים לבטל את הערך של התכונות האלו ולאף להתייחס אליהם בזלזול. סימנים נוספים של קנאה הם הפגנת יחס שלילי כלפי מושא הקנאה, כעס ותסכול, וכן ירידה במוטיבציה לפעול ולעשות (כי הרי לעולם לא תעשו זאת טוב כמו המושלמים כאן ממול).

כשאנו מתמקדים במה שיש לאחר במקום במה שיש לנו, אנחנו למעשה מצמצמים את מרחב הראייה שלנו ובטוחים כי הדשא של השכן ירוק יותר, והירוקת שפושטת בו היא הירוקת היחידה שנכונה ורצויה. אנחנו מנסים להידמות לאותו אדם ולבטל את הייחודיות של כל אחד מאיתנו.

השלמה:

החברה שלכם פרסמה בפעם המי-יודע-כמה תמונה של ארוחת הגורמה שבישל למענה הבעל שלה ואתם מרגישים את הלשון מתחילה לצקצק, ומזהים שאתם מקנאים. לפני שאתם ממהרים להחביא את המפלצת הקטנה והירוקה עצרו רגע. העובדה שאתם מקנאים אינה מעידה שאתם אנשים רעים, היא אינה אומרת שאינכם אוהבים את החברה בעלת הטעם האנין או שאתם שונאי אדם באופן כללי. הקנאה שלכם בעיקר מעידה על היותכם אנושיים. הקנאה שלכם לגיטימית כמו האהבה שאתם רוחשים לבני המשפחה שלכם, העצב על ההפסד האחרון של הקבוצה שאתם אוהדים והגאווה שאתם חשים בפרזנטציה האחרונה שהצגתם והתקבלה בתשואות. רק ברגע שאנחנו משלימים עם מי שאנחנו, נוכל להשתנות. הלקאה עצמית על כך שאנחנו מקנאים לא תעזור לנו להשתנות.

השלמה היא תנאי הכרחי לניהול רגשות בצורה בריאה. אך זהו רק השלב הראשון. להשלים ולקבל את הרגש ממש לא אומר להיכנע לו. להשלים עם הקנאה, לא אומר לתת לגיטימציה לכל התנהגות. אני מקבלת את הרגש שלי בצורה פעילה ומכירה בקיומו. ההחלטה על הדרך הראויה והמיטבית לפעול אחרי שהבנתי שחשתי קנאה מוטלת עליי.

חוסר קבלה של רגשות שליליים, פוגע במערכות היחסים שלכם:

אם אנחנו לא מוכנים להשלים עם העובדה שאנחנו עשויים לחוש קנאה בחבר, סביר שנתנהג הרבה פחות באדיבות. אנחנו, כאנשים הטובים שאנחנו אוהבים להאמין שהננו, מנסים לחפש תירוצים ליחס השלילי כלפי אותו חבר מוצלח, ולעובדה שאנחנו חשים כל כך לא בנוח לידו. כשמחפשים תירוצים-מוצאים אשמים, ובמקרה הזה- מוצאים את החבר. אם הוא גורם לי להרגיש כך, הוא חייב להיות שורש כל רע, לכן היחס השלילי שלי כלפיו מוצדק בהחלט. במחקר הראו כי כשאנשים לא רוצים לראות בעצמם מגרעות הם נוטים למצוא את הדרך לראות בדיוק את אותם החסרונות בזה שעומד מולם. אנחנו משליכים את הרגשות והמחשבות הבלתי רצויים שלנו על מי שמסיבנו.

בנוגע למערכות יחסים, הדבר שיכריע אם הקנאה תהיה הרסנית או מקדמת עבור מערכת היחסים הוא הצורה בה אתם ובני הזוג שלכם מביעים קנאה וכיצד אתם מגיבים לקנאה. המחקר מראה כי אלו הנוטים לתקשר קנאה בצורה כנה נוטים להיות מרוצים יותר במערכות היחסים שלהם בהשוואה באלו שנוהגים להתרחק ולהימנע מתקשורת.

פרופורציות:

לסבתא שלי יש משפט קבוע בכל פעם שמישהו מספר על מזלו הטוב, או חוסר מזלו של אדם אחר. "לכל אחד" היא אומרת במבטא שעדיין לא עזב אותה גם אחרי שנים בארץ "לכל אחד יש את החבילה שלו". העובדה שנראה שהחבר הטוב חי בסרט הוליוודי, והחיים שלו מסתדרים באופן מושלם אינה מעידה בהכרח על המציאות המדויקת והמלאה, או על הדברים שהיה צריך לעבור כדי להגיע לאותה מציאות שהוא חי בה עכשיו. אנחנו לא יודעים מה אדם אחר עובר ואנחנו לא יודעים במה או למי הם מקנאים בעצמם. אם אתם ממש לא מצליחים להפסיק להשוות את עצמכם לאחרים, נסו לכוון את הנטייה הזו להשוואה לעצמכם - השוו את עצמכם - עם עצמכם. איך החיים שלכם השתפרו בחמש שנים האחרונות? מה אתם עושים היום שלא חשבתי שאתם יכולים לעשות אז?

מחברת קנאה:

נדמה שאין עצה גרועה יותר מלנהל יומן, כתוב או מדומיין, של כל האנשים והמצבים בהם הרגשנו נורא ואיום בגין הצלחתו המדהימה של מישהו אחר. אבל אם נקדיש זמן ומחשבה לכל הסיטואציות בהן משהו עורר אצלנו הר געש של קנאה יוקדת, נוכל להבחין בדפוסים חוזרים. אם נסתכל מקרוב נגלה שאלה למעשה הדברים שחשובים לנו, ושהיינו רוצים להשיג בעצמינו. הרגשות הקנאים שלנו למעשה מורים לנו, בצורת חץ מהבהב וגדול על המטרות שלנו שהזנחנו מאחור, על החלומות שוויתרנו עליהם עם הזמן והשטות המטופשת והמהנה שהבטחנו לעצמינו יום אחד ואף פעם לא קיימנו.

[קראו עוד על כתיבה ככלי להבנה של העולם הפנימי שלכם]

זום-אין:

כמו זכוכית מגדלת בעלת חיישן לייזר רב עצמה, הקנאה מגלה לנו דברים נסתרים שלא ידענו על עצמינו. ולא, אינני מתכוונת לכמות היצירתיות שאנחנו יכולים לגלות בדמיון הדרכים בהם אתם נפטרים מהחבר ה-know-it-all שלכם. הקנאה מראה לנו היכן איננו מעריכים את עצמנו, (וגם היכן אנחנו דווקא כן. בתחום המומחיות שלנו, לרוב נחווה פחות קנאה) היכן אנחנו מוותרים לעצמנו, היכן אנחנו מאמינים שאנחנו לא מספיק חשובים, שאין לנו מה להציע. ככל שאנחנו שלמים ואוהבים את עצמינו, כך הקנאה פוחתת.

נוסף לגילוי התשוקות החבויות שלנו, הקנאה גם מלמדת אותן כיצד אנחנו מגיבים. האם אנחנו פועלים באגרסיביות? האם אנחנו פוגעים בסובבים אותנו תוך פרץ של קנאה? האם אנחנו קשובים לעצמינו? האם אנחנו פועלים בכלל? דפוסי ההתנהגות הללו יכולים להוות אבן דרך בפני עצמה כדי להבין את התנהלותנו מול העולם. שימת הלב, תוכל להביא לכך שנוכל לחזק התנהגות רצויה (להתאמץ יותר, לנסות בדבקות רבה יותר) או להפחית התנהגות לא רצויה (להקניט פחות).

[קראו עוד על התפקיד החיובי של רגשות שליליים]

העדויות המחקריות מציעות דבר כזה: כשאנחנו תופסים את מושא הקנאה שלנו בתור מישהו שהרוויח את ההצלחה שלו ביושר, ואנחנו גם תופסים את עצמינו בתור כאלו ששולטים על ההצלחה שלנו - זה עושה את כל ההבדל. במקרה כזה, אין לנו תחושה של עוינות או נחיתות. כשאנחנו חווים ״קנאה מועילה״, יש לנו מוטיבציה לעשות שינוי חיובי והקנאה יכולה להפוך למקור מניע. אנחנו חושבים ״אני גם יכול להיות כזה״, אנחנו רוצים לשנות, לפעול ולהגיע ליעדים שלנו.

מקור להתפייסות:

קנאה, קראתם נכון, יכולה להיות מנוף ליחסים שלכם עם חברים או משפחה, כל עוד אתם משתפים אותם במה שאתם חשים. לפני כמה שנים טיילתי עם חברה, כשראיתי אותה מתקשרת עם אנשים בחו״ל בצורה כל כך טובה, קינאתי. כל כך כעסתי על עצמי זה. הרי היא חברה טובה שלי, למה שאקנא? החלטתי לספר לה. רציתי לשאול אותה מה היא חושבת. למרבה האירוניה, הסתבר שגם היא קינאה בי על אותו הדבר בדיוק. השיחה אפשרה לנו להתקרב זו לזו, שחררה את הקנאה וגרמה לתחושה הרבה יותר טובה.

[קראו עוד על כנות ועל כך ששקרים פשוט לא משתלמים]

על פי פרופסור קית' המפריס מאוניברסיטת סטנפורד, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם רגשות, וקנאה בפרט, היא לשתף. אתם לא חייבים בהכרח לשתף אחרים, מספיק שתהיו אמיצים וכנים כלפי עצמכם. ברגע שאנחנו מדברים על הקנאה ופותחים אותה, היא פוחתת כי נתנו מקום לרגש, וגם כיוון שזכינו להיחשף לפרטים חדשים, מדויקים וריאליים שהקנאה מנעה מאיתנו לראות. בכך אנחנו מעניקים לעצמינו הזדמנות לשיח פתוח וכנה הרבה יותר עם האנשים שאנחנו אוהבים. כן, גם אלה שקנאנו בהם קודם.

מהיום ברגע שאתם חשים קנאה, במקום להתכחש:

1. קבלו את הרגש- לא לשפוט את עצמינו, כל אחד מרגיש ככה מידי פעם.

2. שאלו את עצמכם מה אתם מפחדים לאבד או מה אתם מרגישים שחסר בכם והייתם רוצה שיהיה אחרת?

3. התנהגו בדרך המיטבית, בטאו את הרגש במציאות בצורה שתקדם אתכם ולא תפגע באחרים. ברגע שאנחנו נותנים לרגש מקום הוא או עובר מעצמו, או מאפשר לנו לקבל החלטות ולהמשיך עם החיים שלנו בצורה טובה.

כתבו לי למייל או לפייסבוק אם הכתבה עשתה לכם סדר, יש לכם שאלות או סתם משהו שבא לכם לשתף אותי, זה מאוד ישמח אותי.

שלכם,

יהודית.